בדיון החירום שהתקיים אתמול (חמישי) בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, בעקבות קריסת החניון ברמת החייל, שררה התחושה כי מה שהיה הוא שיהיה. הפיקוח חלש, העובדים מופקרים, אין ענישה וההכשרות לא מספקות.

הדיון נפתח בקריאת שמות הנעדרים וההרוגים מהאסון. ההרוגים הידועים כעת הם אולג יעקובוב, בן 60 מתל אביב, דניס דיאצ'נקו, בן 28, אזרח אוקראינה ועאהד אלחאג', בן 34 מהכפר בית רימא. הנעדרים הם: מוחמד טאלב דוואבשה מהכפר דומא, עאהד רימאווי מבית רימא, ורוסלן איסקוב ואולג משאלוב, שניהם מעכו.

מכיוון שמשטרת ישראל הטילה צו איסור פרסום על פרטי החקירה של האירוע ברמת החייל, הביעו הנוכחים את דעתם על המצב הכללי של ענף הבניין ותאונות העבודה בהן נהרגו 250 עובדים בעשור האחרון, ובגינן הוגשו כתבי אישום ספורים בלבד. בדיון נכחו בין היתר גם רונן גינזבורג, מנכ"ל חברת דניה סיבוס, שהייתה אחראית על התכנון והביצוע של החניון ברמת החייל, וגם על החניון בחולון בו נפלה תקרה לפני מספר שבועות, וכן רועי ויינשטיין, נציג ארגון מפעילי עגורן צריח.

לדברי מנכ"ל דניה סיבוס "המקרה לא קשור כל כך לבטיחות בעבודה. כפי הנראה, יש כאן כשל הנדסי". הוא הדגיש כי את הפרויקט ניהל מהנדס, ולא אדריכל. לדבריו, בחברה מועסקים 12 ממוני בטיחות כשכירים ישירים של החברה, לצד כ-600 מהנדסים ופועלים עובדי החברה. לצד זאת, גינזבורג הודה כי החברה מעסיקה בקבלנות אלפי פועלים נוספים ב-60 אתרי בניה גדולים ברחבי הארץ.

בנוגע לקריסת התקרה בחניון בחולון, אירוע שהסתיים ללא נפגעים, אמר גינזבורג כי "האירוע הזה תוחקר ויש דוח מלא של המתכנן. לא דיווחנו לאף רשות מפני שאין חובה ואף גורם שאפשר לדווח לו על האירוע הזה. הוא דווח למתכנן השלד של המבנה. הוא גם נתן את הפתרון". לגבי אחריות החברה לכשלים ההנדסיים אמר: "התכנון באתרים של דניה סיבוס, כמעט בכולם הוא לא שלנו, הוא בוצע על ידי מזמין העבודה."

בתגובה לדבריו של גינזבורג, אמר ח"כ דב חנין (חד"ש) כי "המקרה המסוים הזה הוא תוצאה של הפרטה. הרי מדובר בחניון ציבורי, אבל לא המערכת הציבורית בונה אותו. זו לא רק העירייה הזו. זו מכת מדינה", והצביע על הקוד המכונן בענף הבניה של מיקור חוץ על גבי מיקור חוץ, כאשר לאיש אין אחריות כוללת על נושא כמו בטיחות העובדים בכלל האתר ועל הכשרתם בנושא הבטיחות. ח"כ חנין תבע הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

רונן גינצבורג, מנכ"ל דניה סיבוס מתייצב בועדת העבודה והרווחה של הכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

לשאלת ח"כ רויטל סוויד (המחנה הציוני) מה נעשה לאחר האסון בת"א כדי לוודא שאסונות כאלה לא יחזרו על עצמם, ענה גינזבורג: "עצרנו את העבודה בכל האתרים עד עשר בבוקר למחרת והעברנו הדרכות". ח"כ אלאלוף הגיב: "תעשו הפסקה של כמה ימים. שני חניונים קרסו לכם. אתם לא מרגישים צורך לעשות פסק זמן לצורך בדיקות יסודיות?".

לשאלת ח"כ טאלב אבו עראר (הרשימה המשותפת), בנוגע למנופאי מבת ים שטוען כי פוטר לאחר שהתריע על ליקויים וסירב להפעיל את המנוף עליו עבד, השיב גינזבורג כי "ניתן היה להמשיך ולעבוד על המנוף בסוג התקלות שאותר. המנופאי שוחרר בלי קשר למקרה הזה."

"אנחנו המוצר הכי זול"

הנוכחים באולם נחרדו כששמעו את דבריו הישירים של רועי ויינשטיין, נציג ארגון מפעילי עגורן צריח, שהפנה חלק מדבריו ישירות למנכ"ל דניה סיבוס: "אני לא רשאי לדבר על מה שאני יודע בתוך החקירה. אני יכול לדבר על אחמד שעבד באתר שלכם בבת ים 380 שעות בחודש אחד, שזה מעל המותר. כמה זה מתוך 640 שיש בחודש?"

"אני הפועל השקוף", הוסיף ווינשטיין, "אני יושב שם בקבינה. הקבלנים לא שם, הם לא קיימים. אנחנו בלחץ מטורף, עובדים 15 שעות ביממה. אין מנהל עבודה כשאני מגיע בבוקר, ואני לא מקבל תדריך. אנחנו מפוטרים ומוחלפים כל הזמן. אני עושה מה שאני רוצה. כל עוד המנוף עובד, לאף אחד לא אכפת מה קורה שם. על איזה חקירה אתם מדברים? על איזה ועדות? אפשר בבקשה קודם כל לקבל שבשבת רוח כדי שאדע האם אני רשאי לעלות על המנוף ברוח חזקה? אפשר גובל עומס שאדע האם אני מסכן את גן הילדים שאני עובד מעליו? מנהלי העבודה שלי מדברים רוסית ותורכית, ומעבידים אותנו בפרך כי אנחנו המוצר הכי זול. חבר סיפר לי שפנה היום למשרד הכלכלה, שמישהו זייף את רישיון העבודה שלו ועובד בשמו על מנוף, ואמרו לו תפנה למשטרה".

בניגוד לטענות מנכ"ל דניה סיבוס, אמר ויינשטיין כי "המנוף של דניה סיבוס בבת-ים היה בלי היתר של משרד הכלכלה. המנופאי שהתריע על זה שהתסקיר מחייב משהו מיידי הוחלף. אתם לא החברה היחידה שמתנהלת ככה. יהיו עוד הרבה תאונות השנה, ואחד מהם יהיה חבר שלי בוודאות, כי עולם המנופאים הוא עולם קטן".

ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) הביע זעם רב על הכשלונות החוזרים והנשנים בענף הבנייה ואמר: "אלו אנשים שנאבקים כל יום כדי לשרוד כדי להביא שכר הביתה. לכן קראנו להם קורבנות פת הלחם. אנשים שיוצאים לעבוד מהבוקר. עאהד, יודעים מתי הוא יוצא בבוקר מבית רימא? שלוש בבוקר. אתם יודעים מתי הוא חוזר? כך גם אולג, אני בטוח, ולכן יש הרגשה אצל כל אחד מאיתנו של כעס יתר במקרה הזה. יש אנשים שחושבים שהעובדים שלהם יכולים למות והם יכולים להמשיך לחיות ולשגשג ולהרוויח, והממשלה יכולה לדווח על הישגים בתחום הבניה."

ורדה אדוארדס, עובדת מנהל הבטיחות במשרד העבודה, שכולו נמצא בתהליך קליטה במשרד הרווחה בראשות השר חיים כץ (הליכוד), סיפרה כי מפקחים מטעם המנהל ביקרו באתר ברמת החייל בחודש יוני, ולא מצאו ממצאים חמורים בתחום הבטיחות. לדבריה: "האירוע האחרון והקשה ברמת החייל נגרם מגורמים שאינם נוגעים לבטיחות העובדים באתר. אסון כזה היה יכול להתרחש ככל הנראה גם בעוד שלושה שבועות לאחר מסירת המפתחות".

הדס תגרי, מקימת הקואליציה למאבק בתאונות בניין חלקה על דברי אדוארדס ואמרה כי "הכותרת הזו – 'האירוע לא קשור לבטיחות' – היא כותרת שלא ניתן לשמוע אותה. אני מקבלת שאולי היה כשל הנדסי. זה שהעובדים אמרו ש'הרגשנו שזה לא בטוח' ואין טלפון להתקשר אליו ולומר: 'תבואו להציל אותנו' – זו בעיה של בטיחות". תגרי מחתה על כך, שגם לאחר כניסתו לתוקף של החוק החדש המאפשר למנהל הבטיחות להשבית אתרי בניה שחלו בהם תאונות, חמשת צווי הסגירה שהוצאו בשבועות האחרונים יצאו לפועל בזכות התערבות ישירה שלה ושל העיתונאים איתם היא בקשר, מפני שהמידע איננו נמסר כראוי, והדיווחים של מד"א אינם מנוטרים על ידי מנהל הבטיחות. במהלך הדיון התקבל אצל תגרי דיווח על פועל שנפל באתר בהוד השרון. אותו אתר צולם על ידיה מספר פעמים והיא העבירה לגביו תלונות למנהל הבטיחות בגין ליקויים.

גם רשם הקבלנים במשרד השיכון, אמנון כהן, טען כי למרות פניות חוזרות ונשנות מצדו, הוא איננו מקבל ממשרד הכלכלה דיווחים על תאונות עבודה. לדבריו, "יש תופעה בה קבלן רשום אחראי על אתר והוא מביא קבלני משנה שאין להם רשיון."

בסיום הדיון הודיע כהן כי במשרד השיכון אמורה לקום יחידת אכיפה חדשה, במשטרת ישראל הודו כי ישנה חולשה מקצועית בנושא חקירות של תאונות עבודה בתחום הבניין מצד המשטרה וכי הם שוקלים להקים יחידה ארצית שתטפל בנושא. הקבלנים הודיעו כי יחתמו על הסכם קיבוצי המגדיר חובות וזכויות מפורטות בנושא הבטיחות. במנהל הבטיחות ציינו כי הם עובדים על הצעת חוק שתהיה מוכנה תוך חודשיים, ותאפשר להם ניטור מידע בטכנולוגיות מתקדמות מאתרי בנייה, אך לא התחייבו להגדיל את מצבת הפקחים או לציידם בכלי רכב ואפילו לא לאייש את חמשת התקנים הבלתי מאוישים שישנם כעת.

ובינתיים, פועלים ימשיכו לטפס על מנופים, על פיגומים ועל קורות, ולבנות את בנייני הארץ, ללא ההגנה שמגיעה להם.