דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כלכלה

כלכלה / "שר האוצר נתן במבט ראיון": מחשבות בעקבות ראיון כחלון בערוץ 2

הנה כמה מילים שלא הופיעו בראיון ששודר אמש (שבת): עוני, דיור ציבורי, קצבאות זקנה, קצבאות נכות. בחדשות 2 מרגילים את הציבור לכתבות צרכנות במקום חדשות כלכלה, והתוצאה: מטמטמים את הציבור ולכן הציבור משלם

שר האוצר בראיון עם קרן מרציאנו, 7 בינואר 2017. צילום מסך חדשות ערוץ 2
שר האוצר בראיון עם קרן מרציאנו, 7 בינואר 2017. צילום מסך חדשות ערוץ 2
יניב כרמל

"דצמבר המר זעקו כותרות בעיתון, ושר האוצר נתן במבט ראיון", כך שר שלום חנוך לפני יותר משלושים שנים. הרבה השתנה מאז; זהותו של שר האוצר ודאי, ו"מבט", גלגולו הקודם והחד-ערוצי של "מבט לחדשות", הוחלף זה מכבר, בעיקר על ידי מהדורות החדשות של ערוץ 2, בתפקיד מדורת השבט. השאלה הגדולה היא האם השתנה דבר מה בהמשכו של המשפט משירו של חנוך, אשר מובא ספק כציטוט מדבריו של שר האוצר בראיון שבשיר וספק כביקורת: "הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם".

ובכן אמש נתן שר האוצר, משה כחלון (כולנו) ראיון לעורכת הכלכלית הבכירה בחדשות ערוץ 2 קרן מרציאנו. איני חושב שהציבור מטומטם, אבל אם יש משהו ודאי בעיני הוא שראיונות מהסוג ששודרו אמש מטמטמים את הציבור.

"בוא נדבר עכשיו על כלכלה," אומרת מרציאנו לשר האוצר. זה קורה כמעט שלוש וחצי דקות לאחר תחילת הראיון ונמשך רגע. מתוך ראיון של כעשר דקות עם הדמות הכלכלית הבכירה בישראל, לנושא "הכלכלה" הוקדשו 59 שניות בלבד, רק שניה אחת יותר ממה שהוקדש לנושא אלאור אזריה.

חלוקת זמן המסך בראיון עם שר האוצר בחדשות 2 אתמול (שבת), 7 בינואר 2016: 46% נושאים שונים, 28% דיור, 17% נתניהו, 9% כלכלה.
חלוקת זמן המסך בראיון עם שר האוצר בחדשות 2 אתמול (שבת), 7 בינואר 2016: 46% נושאים שונים, 28% דיור, 17% נתניהו, 9% כלכלה.

והנה השאלה שבחרה מרציאנו לשאול את שר האוצר: "יש תוצאות כלכליות יותר טובות ממה שהיה צפוי בתחילת השנה, האם אתה מאשר את זה ומה אתה צפוי לעשות עם זה?". חדי העין יבחינו ודאי כי לא מדובר בדיוק בשאלה קשה עבור השר. אם יש בית ספר ללימודי הכדורעף שם ודאי ישמחו על תוספת זו לשיעור בנושא הרמה להנחתה. כחלון לא פיספס ו"אישר" שהתוצאות אכן טובות ושהוא מתכוון להיטיב עם העם בעקבות זאת, בדרך של הורדת מסים. מרציאנו "התעקשה" ושאלה שאלת המשך לגבי המס שיורד "יש לך רעיון אם זה יהיה מס הכנסה או מע"מ?" וכחלון, איך לא, הבטיח שפעולותיו יהיו לטובת הציבור.

הנה כמה מילים, עובדות ושאלות שלא הופיעו בראיון אמש. המילה "עוני" לא נכחה, גם לא היקפי העוני בישראל שהם הגבוהים בכל המדינות המפותחות. מרציאנו לא שאלה, וכחלון ממילא לא הסביר, כיצד יתכן שחרף התוצאות הכלכליות המצוינות קצבת הזקנה וקצבת הנכות בישראל עומדות על שיעור מעט יותר מ-2,000 ש"ח בחודש ודנות מאות אלפי נשים וגברים לחיי עוני ודלות? מרציאנו גם לא שאלה מדוע כחלון מעדיף את החלופה הימנית קיצונית (מבחינה כלכלית) של הורדת מסים, אשר תביא לצמצום המקורות העומדים לרשות הממשלה להענות לצרכי החברה, לעומת האפשרות הכמעט ברורה מאליה – העברת עודפי הגבייה מהמסים לתוך התקציב, הגדלת ההוצאה האזרחית והמנעות מקיצוצים כפי שנעשו.

מרציאנו שאלה את כחלון 2 שאלות בנושא כלכלה (10%), ועוד 18 שאלות בנושאים אחרים.
מרציאנו שאלה את כחלון 2 שאלות בנושא כלכלה (10%), ועוד 18 שאלות בנושאים אחרים.

ישנן שאלות נוספות שלא נשאלו על ידי מרציאנו: מדוע הממשלה אינה מוציאה את מלוא התקציב? מדוע הקמצנות הזו, ועוד לאור התוצאות הכלכליות "המצוינות"? מדוע בעצם בחר להוריד את מס החברות לשיעור כה נמוך (23% בלבד ב-2018) ולא את המע"מ, אותו הגדיר בעבר כ"מס הכי מרושע"? ועוד ועוד.

אז במה כן עסק הראיון? מבחינת זמן, החלק הארי של הראיון עסק בשאלת הדיור. כמעט שלוש דקות (165 שניות) הוקדשו לנושא, שניתן לטעון כי גם הוא נושא כלכלי ועומד בליבת הפעילות של השר. אך גם כאן השאלה היחידה שנשאלה בעצם הייתה האם המחיר ירד או לא, כולל חמש שאלות המשך שהיו אותה שאלה אך בניסוח שונה. הנושא השני שהוקדש לו זמן רב יחסית היה נתניהו וחקירותיו – בערך פי שניים מהעיסוק ב"כלכלה", ומעבר לכך עלו הנושאים אלאור אזריה, תאגיד השידור הציבורי, שאול אלוביץ' ולסיום סיומת מכונות המזל של הפיס, לרבות פסקול מוזיקלי משתפך שהשתלב היטב באמירתו של כחלון "עשיתי את זה לנשמה. עזרתי לילדים שאני מכיר אותם, אני רואה אותם בעיניים, את הילדים האלה. כמה שחסר להם האוכל והחינוך והחוגים כי אבא או אמא הלכו להמר. אם הצלחתי למנוע את זה אני אומר לך – עשיתי את שלי".

השאלה שמרציאנו הייתה אמורה לשאול בשלב זה היא – "שר האוצר, יש לך 6 מיליארד ש"ח עודפי גבייה שיכולת להעביר לילדים האלה בצורת חינוך, בריאות וקצבאות ואתה מדבר איתי על מכונות המזל של הפיס?". במקום זאת מרציאנו הודתה לשר על הראיון והם איחלו זה לזה שבוע טוב.

מרציאנו היא כאמור העורכת הכלכלית הבכירה בערוץ 2. לזכותה יש לזקוף את הפיכת הרצועה הכלכלית בחדשות 2 לרצועה נשית בעיקרה, יחד עם הכתבות הצעירות והמוכשרות עמליה דואק ויונה לייבזון. אך מתוקף תפקידה יש לה גם אחריות לעובדה כי הציבור בישראל מתרגל לקבל כתבות צרכנות במסווה של חדשות כלכלה. במקום עיסוק מהותי ומשמעותי בסוגיות החשובות, אשר עשוי לאפשר לציבור להבין את המהלכים המעצבים ומשפיעים על חייו, מקבל הציבור בדרך כלל, והראיון אמש היה דוגמא משולמת לכך, תערבות של רכילות פוליטית עם סיקור הדומה בעיקרו לחדשות הספורט – ירד או לא ירד? מי ינצח את מי? הכוכב של המחזור וכולי.

הפגנה של הפורום למאבק בעוני מול משרדי ראש הממשלה (צילום: דבר ראשון).
הפגנה של הפורום למאבק בעוני מול משרדי ראש הממשלה (צילום: דבר ראשון).

האמת היא שגם שר האוצר נפגע מאופן סיקור זה, לדעתי. גם ההיבטים הנכונים, הטובים והמשמעותיים של המדיניות שהוא מוביל – בדמות המהפכה שהוא מוביל יחד עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן להפסקת תופעת עובדי הקבלן בהעסקת המדינה, העלאת שכר החיילים ועוד, לא זכו לביטוי. ודאי שלא נשאלו שאלות ביקורתיות. עם זאת השר וצוותו ודאי היו מרוצים שהצליחו להעביר מסרים עקיפים לגבי דמותו של השר: נינוח וחביב על הבריות ("אנחנו אחרי זה" אמר על כל עימות אפשרי שהוזכר), רגיש חברתית ("הציבור לא ייפגע!"), מוביל רפורמות ("כבר עשיתי רפורמות") והחלטי (קלוז אפ של תנועות ידיים החלטיות).

בשלב כלשהו הופיעה על המרקע הכתובית שמודיעה כי הראיון צולם במלון "דן בתל-אביב". אז כבר היה קשה לדעת מה בדיוק מוכרים לנו כאן: את מלון דן, את כחלון שר האוצר החברתי או את הלוקש שהמצב הכלכלי בישראל הוא מצויין. הבעיה האמיתית היא שדצמבר לא היה מר, כפי שנכתב בשירו של חנוך והבורסה לא נפלה. אבל אנשים בישראל עדיין קופצים מהגג בגלל המצב הכלכלי, או חיים עמו בדלות ובחשש. על זה הכותרות לא זועקות, וגם שר האוצר לא נשאל בראיון.

חנוך אמר על אלבומו, בראיון ליוסי חרסונסקי שהופיע ב'מעריב לנוער' ב-1985, כך: "המצב בארץ הלך והחמיר, במיוחד כשהתחלתי לעבוד על התקליט. נראה לי מאוד טבעי לגעת בדברים שהרגיזו אותי, שהציקו לי. עקרונית, את הפרונקל פוצצה המלחמה (מלחמת לבנון) והאנשים ששלטו פה בזמנה. יותר מדי עיצבנו אותי. הדמגוגיה שעפה כאן נראתה לי ממש מסוכנת. הרגשתי שהעסק במדינה הזאת מתחיל ללכת אחורה, שמתחיל להיווצר הרס, שהדיכאון מתחיל לשלוט בכל מקום… העם הזה מנווט על ידי אנשים שמוליכים אותו שולל. ב'לא עוצר באדום' אני מדבר על זה".

אולי זה בעצם השינוי המרכזי שקרה כאן מאז "מחכים למשיח": דברים שכוכב רוק יכול היה להגיד בעיתון נוער ב-1985 הם היום חומר נפץ, שחדשות ערוץ 2 לא היו משדרים.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!