משרד האנרגיה אותת השבוע לחברות השותפות במאגר לוויתן שהוא שוקל בחיוב להיענות לבקשותיהן להרחבת הפקת הגז מהמאגר, מ-12 ל-21 BCM (מיליארד קוב מעוקב) בשנה. המשמעות היא האצה משמעותית של ניצול מאגר הגז הגדול ביותר בישראל, שעלול להתכלות במלואו עוד לפני 2050.

הכיוון שמסתמן מהודעת המשרד הוא המשכה של מדיניות השר הקודם, ישראל כץ, בדילמה הגדולה של הגז: אם לייצא גז בכמויות גדולות, כפי שמעוניינות חברות הגז השונות, ולהכניס כסף נוסף לקרן העושר; או לייצא מעט, להתמקד בצריכה בישראל, ולשמור עבור ישראל עתודות גז אסטרטגיות, שימנעו תלות בגז זר ויקר יותר בעתיד.

"לישראל לא יישאר מספיק גז לעצמה עד 2060 בקצב הנוכחי, גם אם לא נרחיב את הייצוא",  אומר אייל עופר, שהיה היועץ המקצועי לשר להגנת הסביבה לשעבר אבי גבאי. עופר היה מוותיקי המאבק לשימוש מקומי בגז, אך הוא אינו היחיד שמודאג. שורה של מומחים בתחום סיפרו ל'דבר' שגם על פי הערכות שמרניות, עתודות הגז של ישראל אינן יכולות לעמוד בהרחבה נוספת של הייצוא מבלי שהישראלים ישלמו על גז זר בעתיד הנראה לעין.

תוכניות ל-28 שנה

"מאגר לוויתן ומאגר תמר הם שני המאגרים הגדולים היחידים שלנו" אומר עופר. "מאגרי תנין, כריש, דלית, כל אלו קטנים בסדרי גודל. הם גם כנראה שני המאגרים שייוותרו אחרונים".

מאגר הגז תמר (צילום: משה שי, פלאש90)

בדו"ח ועדת אדירי, שהגדיר את מדיניות ישראל בתחום ייצוא הגז, נקבעו יעדי שאיבה שנועדו לאפשר למדינת ישראל עתודות גז עצמאיות עד 2042. "נשאלת השאלה, מה יהיה אחרי 2042? מדובר בעוד 28 שנה" תמה עופר, "אחרי זה לא תהיה מדינה? גם אם המעבר לאנרגיות מתחדשות יואץ משמעותית, עדיין נגביר את השימוש שלנו בגז בעשורים הנראים לעין".

על פי הערכות שונות, ישראל מנצלת כיום כ-12-13 BCM גז מחצבים בשנה. עקב המעבר הישראלי ההולך וגובר לגז, כפתרון יעיל ונקי יותר משאר המחצבים, וככל שיותר מהמשק יעבור לשימוש בגז במקום פחם וסולר, צפויה הדרישה הזו לעלות בעשורים הקרובים, ולהגיע לכ-BCM 25 ב-2045, לפי ועדת אדירי, או אפילו 30 BCM לפי חלק מהחוקרים.

"אם נגביר את הייצוא, לא בטוח שנגיע ל-2042 כמו שתכננו"

"על פי ממצאי ועדת אדירי, אם אקח אותם כפי שהם, אז במצב השמרני ישראל תצטרך כ-850 BCM לשימוש עצמי עד 2060. בלי ייצוא, רק שימוש", אומר עופר, ומתייחס לנושא סבירות העתודות, כאשר P1 הוא גז מוכח, P2 הוא גז שככל הנראה קיים ו-P3 הוא גז שעשוי להיות קיים. "על פי עתודות מוכחות, יש לישראל היום, בכלל המאגרים השמישים, 800 BCM ברמת הסבירות P2, ואם רוצים לדבר בכל זאת על P3, נגיד 950, אולי אלף".

על פי ממצאי הוועדה, לישראל היו מאגרים ברמת סבירות סבירה (P2) בהיקף של כ-921 BCM; אולם חלקם מגיע ממאגרים שרבים מהחוקרים וגם חלק מהחברות מחשיבים לבלתי כלכליים, ואכן לא פותחו עד היום, כמו מאגרי שמשון, תנין, דלית וכו'. בין המאגרים שפותחו, או שיפותחו בוודאות, נמנים בעיקר מאגרי לוויתן (500), תמר (307), תנין (23) וכריש (39), סה"כ כ-863 BCM ברמת סבירות P2, מתוכם נוצלו כבר לפחות 80 BCM.

"זה אומר שגם אם נקבל את ההערכה השמרנית של ועדת אדירי עצמה, אנחנו מקדמית במחסור של גז", מתריע עופר. "אם נגביר את הייצוא, לא בטוח שנגיע אפילו ל-2042 כמו שתכננו".

כבר היום חלק מהמקורות שהזכיר עופר נוצלו או מנוצלים, וחלקם כבר משמש לייצוא. במאגר לוויתן מופק כאמור גז בהיקף של 12 BCM בשנה, ובמאגר תמר כבר אושרה הרחבת היקף ההפקה ל-15.6 בשנה. "כל מי שחושבים שנמצא עוד מאגרים גדולים, זה לא סביר בכלל. מה שיש לנו, אם לא יקרה נס, זה מה שנצטרך לחיות איתו".

הגיאולוג יוסי לנגוצקי: "הסיכויים לתגליות גז משמעותיות נוספות בים התיכון הישראלי קטנים מאוד, אם בכלל" (צילום: נעם רבקין, פלאש90)

עופר לא היחיד בדעה הזו. מרבית המומחים בנושא ששוחחו עם 'דבר' טוענים שימי הגילויים הגדולים עברו, ובים התיכון יש לכל היותר עוד מאגרים קטנים ולאו דווקא כלכליים. 

"הסיכויים לתגליות גז משמעותיות נוספות בים התיכון הישראלי קטנים מאוד, אם בכלל", אומר הגיאולוג אל"מ במיל' יוסי לנגוצקי, שניהל בעצמו מספר חברות לחיפוש נפט בארץ ובעולם, ויזם את הגילוי של שדה הגז תמר (שגם קרוי ע״ש נכדתו). לנגוצקי טוען נמרצות כי "הגדלת ייצוא הגז תהיה פגיעה חמורה מאוד בעתיד רזרבות הגז האסטרטגיות של מדינת ישראל״.

"בסוף הציבור ישלם יותר"

עופר טוען שעוד לא מאוחר לצמצם נזקים. "לדעתי לא צריך לייצא גז בכלל, בטוח לא להגדיל את היקף ההפקה. יש לנו היום יכולת הפקה של 28-30 BCM בשנה, זה די מדהים, הרבה מעבר למה שצריכים. כל האגדות האלו שצריך להפיק יותר כדי שתהיה יתירות, זה הכל בלוף. בוא נגיד שאם יש למדינת ישראל רגע אחד, בעוד המון שנים, שבו במקרה היקף ההפקה יעבור את ה-32, אז בשאר השנה אנחנו לא בשיא, ואם יש צורך ישראל תוכל להקים אמצעי אגירה בהיקף מצומצם כדי שיהיה מקדם בטחון סביר. הם, בחברות האנרגיה, בעצם אומרים בואו נגדיל את הפקת הגז לאינסוף, אבל בסוף הציבור ישלם יותר על גז זר, עוד שניים או שלושה עשורים".

מחיר הגז היום גבוה, והמלחמה מכבידה על הקופה הציבורית, אולי עדיף לייצא עכשיו?
"צריך להבין שאנחנו כבר עכשיו רואים את הנקודה שבה ייגמר הגז. מה שקורה עם מדינת ישראל הוא שבסופו של דבר, המחירים שנשלם בעתיד על מחסור בגז, הם הרבה הרבה יותר מכל המיסים שנקבל מייצוא הגז. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ ליד מאגר לוויתן. "בעתיד המדינה תצטרך להוציא כמו אירופה הון על גז טבעי זר" (צילום ארכיון: ישראל סאלם, פלאש 90)

"המדינה היום, במקרה הטוב, תקבל כ-50 אחוז ממחירי הגז. אז במקום זה היא מקבלת את המיסים, שהצרכן חוסך על גז 100% כמעט. בעתיד המדינה תצטרך להוציא כמו אירופה הון על גז טבעי זר, וזה מבלי לדבר על זה שלא בטוח שיהיו לנו הרבה מדינות חברות לקנות מהן".

עופר מזהיר שהגז הישראלי מגיע גם למקומות עוינים לישראל. "חלק מהגז שאנחנו מייצאים לכאורה למצרים, זורם ללבנון. יש את הצינור הפאן ערבי שאנחנו מייצאים אליו, שחלק ממנו זורם למצרים, חלק לירדן, ובגלל שכל הגז המצרי נחוץ במצרים, אז בעצם מצרים משתמשת בגז הישראלי כדי לממש את הסכם הייצוא שלה עם לבנון. כלומר, אנחנו מאיימים על חיזבאללה שנחשיך את לבנון, אבל האור שלו בבונקר בוער בגז ישראלי".

יש מה לעשות עדיין?
"אם המדינה מבינה שזו טובת המדינה, אז היא לא תגדיל מכסות ולא תאשר עוד ייצוא, ומה שיישאר יספיק לנו בתקווה עד 2055, אולי 2060. עם ההסכמים הקיימים כבר אין מה לעשות, אבל חשוב למצוא את הדרכים החוקיות לצמצם גם את הייצוא הזה, בדרכים החוקיות. חשוב שכמה שיותר יישאר כאן".

משרד האנרגיה: "ההחלטה לא תפגע בהיצע הגז ובביטחון האנרגטי, אלא תגדיל אותם"

ממשרד האנרגיה והתשתיות נמסר בתגובה: "האינדיקציה שניתנה בנושא ייצוא נוסף גובשה לאחר בחינה מדוקדקת של ההיצע והביקוש במשק הגז הטבעי ב-25 השנים הקרובות. מבחינה זו עולה כי הרחבת ההפקה ממאגר לוויתן, שצפויה להתאפשר בין היתר הודות לייצוא הנוסף, לא רק שלא תפגע בהיצע הגז הטבעי ובביטחון האנרגטי של מדינת ישראל, אלא אף תגדיל אותם".

"האינדיקציה שניתנה היא במסגרת יישום המדיניות שגובשה בידי שתי ועדות בין-משרדיות, עברה תהליך של הטמעת התייחסויות הציבור, ולבסוף עוגנה בהחלטות ממשלה. הרחבת ההפקה, ובתוכה ייצוא נוסף, לא רק שתחזק את משק הגז הטבעי, אלא אף תביא להכנסות נוספות למדינה בהיקף משוער של מיליארדי שקלים, ותאותת כי מדינת ישראל מצליחה למשוך השקעות עתק".