חבורת "מונטי פייטון" הבריטית ידעה בזמנה ליצור מערכונים חריפים וקולעים לתיאור דמותה של החברה האנגלית, על עיוותיה ומוזרויותיה. באחד מהמערכונים אלו, בסרט "משמעות החיים" משנת 1983, מתעלה החבורה ליצירת דמותו של הקצין הבריטי, האריסטוקרט המורם מעם, השומר על קור-רוחו ומתגלח לאיטו בעת שחייליו נשחטים בהמוניהם מסביבו במלחמה חסרת טעם עם שבט הזולו האפריקאי. בשיאו של המערכון מתבשרת חבורת הקצינים על ידי חברם הרופא כי רגלו של אחד מהם ננשכה, כנראה, על ידי נמר. "נמר?!! באפריקה?", מזדעזע אחד מהם.
זו היא, פחות או יותר, רמת הניתוק שהצליחה השבוע להפגין הגב' ניקול ראידמן ביחס למכאוביהם של הנכים. המראה של ראידמן דוחפת חבילת שטרות כסף לידיה של אחת מפעילות מחאת הנכים, חנה עקיבא, הוא ביזארי. אך הוא מעיד, ככל הנראה, על היווצרותם של יקומים מקבילים בתוך החברה הישראלית. ראידמן התפלאה לגלות נכים עניים בפתח הבית הצנוע שהגיעה לבקר, בית ראש הממשלה ורעייתו. היא פשוט לא ידעה שיש דברים כאלה. ג'ון קליז וטרי גיליאם היו שמים בפיה את המשפט "עניים?!! בישראל?".
הפוסט הנעלב של ראידמן באינסטגרם, לאחר שהתעוררה מחאה ציבורית כנגד מעשה "הצדקה" הפומבי שלה, ולאחר שעקיבא התראיינה ואמרה שחשה מושפלת בעקבות המחווה של ראידמן, הוא עדות מעניינת לקיומו של מעמד שפשוט לא חי כאן, איתנו.
"היום בדרכי לפגישה בבית ראש הממשלה", כתבה ראידמן, "נעצרתי בכניסה לבית, כיוון שהיתה במקום הפגנה מתוקשרת שלא אפשרה מעבר. ירדתי מרכבי בכדי להבין את סיבת ההפגנה. לאחר שנגשתי למספר מפגינים והם סיפרו לי על מצבם הקשה והכואב, נגשתי גם לחנה. …סיפורה המאוד כואב שבר אותי, וכל מה שרציתי זה לעזור לה באותו הרגע. פתחתי את הארנק ובלי לחשוב לרגע פשוט נתתי לה את כל מה שהיה שם".
בהמשך הפוסט ראידמן בוחרת לתקוף את עקיבא שתיארה כיצד חשה כאשר ראידמן שידלה אותה לקחת ממנה את חבילת השטרות. "אני מרגישה שניסיתי לעזור ומכל הלב ופשוט קיבלתי יריקה בפרצוף. אני ובעלי תורמים המון ובסתרררררררר!!!! לנזקקים, לחיילים, לילדים חולים, לעמותות, לקרנות ואירגונים לרבנים, לכל אחד שזקוק לעזרה ובאפשרותינו לעזור!!!!!! בחייםםםםםם! באף מקום !!! לעולם!!!! לא דיברתי ולא הזכרתי את התרומות שלי ושל מיכאל!!! תמיד, אני עושה את הדברים הפילנטרופים שלי בסתר כי אחרת אין בזה ברכה !!!!!" כתבה ראידמן (סגנון הכתיבה מובא כאן כמקובל ברשתות), בפוסט שקיבל למעלה מ-25 אלף לייקים.
יתכן כי צ'רנוי וראידמן המתקוממים כנגד חוסר הוקרת התודה של העם שלו הם מעניקים חסדים בטובם, הם רק קצה הקרחון הבולט והביזארי של האופן שבו אליטת ההון מנהלת את חיינו ותופסת את עצמה
כתבה שהתפרסמה אמש ב"וואלה! סלבס", מעידה גם היא על רמת הטרלול של המציאות הנוכחית. הכתבה נפתחת במילים "מיכאל צ'רנוי הוא ללא ספק אחד האוליגרכים היותר מסקרנים ומעניינים שקיימים במדינת ישראל", ודומה שאחרי המשפט הזה כל מילה מיותרת ("סיי נו מור" היו אומרים הפייטונים), אבל גם תגובתו של צ'רנוי, אשר שוגרה "בצעד חריג ומיוחד" ל"וואלה! סלבס" ראויה גם היא לציון.
"אחרי כל מה שעשיתי למען מדינת ישראל, אחרי כל התרומות שנתתי בסתר – אני מרגיש פגוע מאוד", אמר צ'רנוי והוסיף, "התגובות מאוד העליבו אותנו, אלו תגובות שמורידות את כל החשק לעזור ולתרום למדינה הזו ולמוסדות שזקוקים לכסף".
צ'רנוי הוא איש עסקים יהודי, שעבר ממקום ילדותו באוזבקיסטן למוסקבה, שם עשה את הונו בתחילת שנות ה-90 כאשר הצליח להשיג שליטה על משאבי טבע אדירים בהיקפם של רוסיה, בעת התפרקות ברית המועצות. צ'רנוי, יחד עם חבורה קטנה של אנשי עסקים אחרים, הפכו ל"אוליגרכים" של רוסיה, והוא עצמו הפך לאחד הסוחרים הגדולים בעולם באלומיניום ובפחם. ב-1994 העתיק את מגוריו לסביון, בישראל. שמו נקשר – בארץ ובחו"ל – במספר פרשיות שנחשדו בפלילים, לרבות הקשר שלו עם שר הביטחון אביגדור ליברמן. ככל הידוע, כל הפרשיות הללו הסתיימו בזיכוי בבית המשפט או ללא הגשת כתב אישום.
תרבות האוליגרכים, בעלי הון אשר נוסעים במכוניות פאר נהוגות בידי נהגים ומפגינים את עושרם במיני תכשיטים ואביזרים, השתלטה על רוסיה בזמנו, והיה גם פרק זמן בו היה נראה שמבחינה תרבותית היא יובאה בהצלחה לישראל – התקופה שבה ארקדי גיידמאק ניסה לבסס עצמו בישראל באמצעות נדבנות ושליטה בעסקים, כלי תקשורת וקבוצת כדורגל זכורה לרע. ההקשר הרוסי בולט כאן, בין היתר בגלל חקיקה שאפשרה לבעלי הון רוסים-יהודים להגר לכאן מבלי לסכן עצמם במיסוי או בחקירה, אך חשוב להבהיר כי בקרב המעמד העליון הישראלי ישנו יצוג למספר עדות, ואין לגזור כאן גזירה גזענית לגבי אלו המבקשים לעצמם שליטה על החברה באמצעות הון, ונהנים להפגין את עליונתם על פני החלכאים והנדכאים – אם בתצוגות פרועות של עושר חומרי, ואם ב"נדבנות".
נתניהו הוא רק האחרון בשורה של ראשי ממשלה ששייכים לאלפיון העליון. לאהוד אולמרט הייתה חיבה, כך פורסם, לעטי יוקרה. לאהוד ברק, היה די כסף כדי לרכוש דירה במגדלי אקירוב, בסכום של עשרות מיליוני שקלים
בעקבות המחאה החברתית חלה נסיגה באופן שבו עשירי הארץ המעטים מפגינים את עושרם. ניקול ראידמן, אגב, "פרצה" לתודעה הציבורית באמצעות סדרת הריאליטי "מעושרות" ששודרה בערוץ 10 החל מאוקטובר 2011, קצת אחרי שהמחאה שככה. אחת הסצנות המוזרות בסדרה הייתה זו שבה חלק מ"המעושרות", נשים עשירות שהסדרה עקבה אחר חייהן, נוסעות "להזדהות" עם המחאה ולצבוע שלטים.
אך נסיגה זו ברהבתנות של הצגת העושר כנראה שאיננה מעידה על מה שמתרחש מתחת לפני הקרקע מזה מספר עשורים. מעמד קטן של מספר מצומצם של בעלי הון, מהארץ ומהעולם, קונים לעצמם שליטה בתחומים הולכים וגוברים של החברה הישראלית. העובדה שראידמן, בחולפה על פני הפגנת הנכים, הייתה בדרכה לבית ראש הממשלה רק מדגישה את העובדה שהמערכת הפוליטית בישראל פועלת בצורה כזו או אחרת כשלוחה של בעלי ההון, וכי הפוליטיקאים הבכירים בישראל רואים עצמם, לפחות מבחינת סביבתם החברתית, כחלק מרקמת החיים הזו.
יתכן שזו הסיבה שבגינה נתניהו סבור כי מתנות שקיבל מארנון מילצ'ן – כמו סיגרים ובקבוקי משקאות אלכוהוליים יקרים – הם "מתנות קטנות" שניתנות באופן חוקי "בין חברים". אין כל ספק שאילו נתניהו, אדם מוכשר לכל הדעות, היה מחוץ למערכת הפוליטית הוא היה יכול להשיא את רווחיו ויתכן שהיה זוכה להיות אף הוא אחד מעשירי הארץ.
על מנת להבין את מציאות חיינו בישראל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מספר שאלות, שלא ניתן להשיב עליהן בוודאות: האם יתכן שנתניהו, מבחינת הלך המחשבה שבו הוא נמצא, רואה עצמו כמקריב קורבן של רמת חיים של האלפיון העליון לצורך השירות הציבורי? האם נתניהו רואה עצמו כזכאי לרמת חיים הגבוהה של חבריו, סביבתו הטבעית כך נראה? והאם המערכת השולטת בחיינו – באמצעות הון ופוליטיקה – התרחקה עד כדי כך מהעם וממציאות חייו?
נתניהו, אגב, הוא רק האחרון בשורה של ראשי ממשלה ששייכים, מבחינה כספית ויתכן שגם מבחינה חברתית וערכית, לאלפיון העליון. לאהוד אולמרט הייתה חיבה, כך פורסם, לעטי יוקרה. האוסף שלו הוערך בתקופה מסוימת כבעל ערך של למעלה ממיליון שקלים. לאהוד ברק, מנהיג מפלגת העבודה לשעבר, היה די כסף כדי לרכוש דירה במגדלי אקירוב, בסכום של עשרות מיליוני שקלים.
יתכן מאד שהתמונה המביכה של ראידמן בפתח בית ראש הממשלה וחוסר המודעות של צ'רנוי וראידמן המתקוממים כנגד חוסר הוקרת התודה של העם שלו הם מעניקים חסדים בטובם, הם רק קצה הקרחון הבולט והביזארי של האופן שבו אליטת ההון מנהלת את חיינו ותופסת את עצמה.
