מאות אלפי מאזרחי בריטניה יצאו היום (חמישי) לקלפיות בבחירות מקומיות ב-150 רשויות מקומיות, בהן כל 32 הרבעים של לונדון הבירה. כל התחזיות מראות כי הלייבור, מפלגת העבודה הבריטית, צפויה לזכות בניצחון דרמטי, אולי אף לתוצאה הטובה ביותר מאז 1971. ניצחון שכזה, אם יתממש, יסמן כי הבחירות הכלליות בשנה שעברה, בהן איבדו השמרנים את הרוב המוחלט בפרלמנט הבריטי אל מול התחזקות משמעותית של הלייבור, לא היו אירוע חד פעמי אלא מסמנים מגמה של שינוי בדעת הקהל הבריטית. ססמת הבחירות של הלייבור – For the many not the few – בשביל הרבים לא המעטים – מהדהדת היטב ברחבי בריטניה אחרי יותר מעשור של מדיניות צנע תקציבית, עם קיצוצים דרמטיים בהוצאה הציבורית ותשתיות, שהובילו לעלייה דרמטית בפערים, בעוני ובפשיעה. לא בכדי רמות הפשיעה הן סוגיה מרכזית בבחירות המקומיות, בפרט בעיר לונדון.
בשונה מהנעשה כיום בישראל ובדומה למה שהיה מקובל בארץ עד שנות ה-1990, המועמדים למועצות המקומיות בבריטניה מזוהים לרוב מפלגתית, ולכן התחרות המוניציפלית היא לא רק עניין מקומי אלא מעידה על הלכי רוח רחבים ביחס למפלגות הארציות. בהתאמה למצע הארצי של מפלגת הלייבור, מדגישות הרשימות המקומיות של המפלגה את חיזוק השירותים החברתיים, השקעה בתשתיות, חינוך ציבורי, מועדוני נוער וספורט, חיזוק תשתיות קהילתיות, דיור ציבורי ובר השגה, והגדלת ההשקעה בבריאות. רכיב מעניין במצע הלייבור הוא חיזוק המשטרה והגדלת ההשקעה בשיטור מקומי וקהילתי, כדי להחזיר ביטחון לרחובות, מתוך תפיסה של המשטרה כאחד השירותים החברתיים שמדינה מתוקנת צריכה לספק לאזרחיה.
עיריית לונדון, שאוכלוסייתה (כ-9 מיליון איש) כמעט כאוכלוסיית מדינת ישראל כולה, מחולקת לשלטון עירוני מרכזי ועוד 32 רבעים הנהנים מעצמאות רבה בניהול שירותים בתחומם, דוגמת בתי ספר, מוסדות קהילתיים, כבישים פנימיים ועוד. כבר היום נהנים הלייבור מרוב בלונדון, אך רוב זה צפוי לגדול ובלייבור אף מקווים לזכות בכמה רבעים במרכז העיר ששייכים היסטורית לשמרנים, דוגמת וונדסוורת' ו-ווסטמינסטר.
הציפיות להישגים בלונדון מבוססות בחלקן על הפופולריות של ראש העירייה ממפלגת הלייבור, סאדיק חאן. המוסלמי הראשון המכהן בתפקיד ראש עיריית לונדון. חאן, המגדיר עצמו כסוציאל-דמוקרט וכפמיניסט, נבחר ב-2016 עם מספר הקולות הגדול ביותר למועמד יחיד בהיסטוריה הבריטית (מעל 1.3 מיליון קולות). הוא החליף את ראש העירייה מהמפלגה השמרנית, בוריס ג'ונסון, שמכהן כיום כשר החוץ של בריטניה. בשנתיים כראש עירייה, קידם חאן בין היתר, בניה של דיור בר השגה ברחבי לונדון (מעל 12 אלף התחלות בניה של דירות כאלו ב-2017), דיור ציבורי ודיור לשכירות ארוכת טווח, בדומה למדיניות שנוהג ראש עיריית ניו-יורק ביל דה-בלאזיו. עוד הרחיב חאן את שיתוף הציבור בתכנון עירוני ושכונתי. רכיב מרכזי במדיניותו היה הרחבה של התחבורה הציבורית בעיר, כולל בלילה וסופי שבוע, וצמצום עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית בעיר. בתוך כך נאבק בפעילותה של אובר בלונדון, בשל מדיניותה הכוחנית כלפי עובדיה ואי עמידה בסטנדרטים של אחריות תאגידית שקבעה העירייה. חאן פעל גם מיד עם בחירתו לקירוב בין קהילות בעיר ואף היה בין הראשונים לגנות התבטאויות אנטישמיות בשורות מפלגתו.
הבחירות הבאות לראשות עיריית לונדון יתקיימו רק ב-2020, אך סאדיק חאן והלייבור מקווים לחזק ולבצר את הרוב של הלייבור במועצות הרבעים של לונדון, מה שיאפר להם להרחיב ולהעמיק את מדיניות בעיר.
השמרנים מצידם מבקשים בעיקר להנמיך ציפיות לקראת הבחירות הללו, בתקווה שההישג של הלייבור יהיה קטן מהתחזיות ולא יספיק כדי להפוך את הרוב הכלל ארצי של השמרנים בקרב חברי מועצות מקומיות. עם זאת, שרים וגם ראש הממשלה תרזה מאי, פועלים בשבועות האחרונים לעודד מצביעים, בעיקר ברבעים היסטוריים של השמרנים שקיים חשש מבחינתם שיעברו ללייבור.
אחרי עשור של מדיניות קיצוצים קיצונית, הציבור הבריטי מראה סימנים שנשבר לו. הצלחת הלייבור בבחירות המקומיות הקרובות עשויות לתת לך אינדיקציה ברורה. בו בזמן הלייבור הבריטי מספקים לנו תזכורת לחשיבות של שלטון מקומי והיכולת לקדם במסגרתו סדר יום כלכלי-חברתי סוציאל-דמוקרטי, כמו לפוטנציאל של בנית כוח פוליטי מהשטח, מלמטה למעלה, כח מקומי שמבוסס על קהילות ושכונות. בשני ההיבטים הללו יש מה ללמוד וליישם גם אצלנו.
