חרדה בהתנסות ראשונה ביחסי מין עם בן הזוג, מופיעה משום מה באופן נדיר בסרטי הקולנוע וזה עניין תמוה למדי, כיוון שזו בעיה חריפה בכל ההיסטוריה האנושית. במאה הקודמת הייתה זו בעיקר בעיה של חוסר יידע בחינוך מיני. כעת מצביעים המומחים על חוסר תשוקה מינית בגין שפע סרטי הפורנוגרפיה להם נחשפים הצעירים של ימינו. מין כפוי הינו תופעה מוכרת בקרב חברות פטריאכליות' כמו גם מין שנעשה מתוך אינטרסים של בחירה בבן זוג בעבור ממון. הראוי לאזכור, שעסק בבעיות החרדה המינית, הוא וודי אלן ובין סרטיו בנושא עיבוד מוצלח ביותר לקולנוע למדריך המין המהפכני "כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול".

במאי התיאטרון המוערך זוכה פרס אולבייה לתיאטרון, דומיניק קוק, עבר בהצלחה רבה את טבילת האש בסרטו הראשון בקולנוע "על חוף צ'סיל" העוסק בחרדה המינית ההורסת יחסים בין זוגות אוהבים, הנכשלים בתקשורת בינאישית, בניסיונם לגשר על הפחדים, שהם הרים אמתיים למרות הצל.

"על חוף צ'סיל" (באדיבות בתי קולנוע לב)

הסרט הבריטי מבוסס על ספר באותו שם של איאן מיקויאן שתורגם לעברית, מספר על זוג בתולי, שמרני, בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת באנגליה. שניהם לומדים באוקספורד. הוא מגיע מהמעמד הנמוך, היא בת תעשיין עשיר.

ציר הסרט מתבסס כולו על יום הכלולות, בו שניהם אמורים להתנסות בפעם הראשונה ביחסי מין. התנסות כושלת זו תקבע את גורל חייהם-שלא לטוב. תוך כדי התנסות זו, עובר במאי הסרט לפלשבקים ותיאור עתידם של השניים המעשירים לצופה את הרקע הסוציו-פסיכולוגי של השניים הקודם להחמצה ואחריה.

"על חוף צ'סיל" (באדיבות בתי קולנוע לב)

עוצמתו הפיוטית של הסרט מתאפשרת גם בזכות תצוגתם הווירטואוזית המרגשת, של שני השחקנים הבריטיים סרישה רונן ("ברוקלין") המגלמת את פלורנס ושל ביל הוולה המגלם את אדוורד, ומאפשרת לצופה לאהוב את שניהם למרות שלעיתים הצופה נמצא במטולטלת לגבי הזדהות עם אחד משני הזוג מכיוון שאנחנו רוצים מאוד באושרם של השניים- זה הבסיס לטרגדיה. כמו בסרט הקלאסי "זוהר בדשא" של איליה קאזן, זוכה פרס אוסקר (המתכתב להפליא עם "על חוף צ'סיל" ושני הסרטים מדברים על אותה תקופה בדיוק), גם שם אנחנו רוצים באושרם של בני הזוג וורן בייטי ונטלי ווד אבל- כמה שובר הלב- זה לא מסתייע בגלל שמרנות והתנגדות ההורים לזיווג.

גם בסרט "על חוף צ'סיל", יש פער מעמדי ורגשי בין שני בני הזוג. פלורנס באה מבית אמיד מאוד אך משדר קור רגשי וסנוביזם מעמדי. האם מתנשאת קפואה רגשית והאב מתהדר עד כדי גיחוך בעושרו וביכולתו, וכמי שעושה טובה לאדוורד מהמעמד נחות העומד להינשא לביתו, האב של פלורנס מעניק לאדוורד הזדמנות לעבוד במפעל שלו (דבר שאדוורד חובב לימודי ההיסטוריה כלל לא מעוניין), ובסצנה גרוטסקית הוא מוכיח לאדוורד האומלל את עליונותו עליו במשחק הטניס, שהיה מיועד באותה תקופה לעשירים בלבד.

לעומת פלורנס, אדוורד מגיע ממשפחה שהאם חולת נפש אך זוהי משפחה חמה מאוד המתייחסת בחמלה לאם, עם שתי אחיות מקסימות ואב רגיש לזולת. ההבדלים המהותיים ביניהם מתבטאים בכל שאדוורד אוהב את הזמר האגדי צ'אק בארי מחלוצי הרוק אנד רול בתקופת צמיחת "הביטלס" והרולינג סטונס" באנגליה, ובשלב מסוים בחייו מנהל אדוורד חנות תקליטים של מוסיקת רוק. פלורנס גדלה על ברכי המוסיקה הקלאסית ומנגנת בכינור ברביעייה קאמרית באוניברסיטת אוקספורד. שני סוגי המוסיקה מלווים את הסרט לאורכו ומסייעים למטען הרגשי ולחידוד עולמם של גיבוריו.

יופי היחסים בין פלורנס ואדוורד, שלמרות הבדלי התרבות ביניהם אדווארד לומד לאהוב את המוסיקה הקלאסית שלה, מוצרט, בטהובן ושוברט, והיא לומדת לאהוב את צ'אק בארי הזמר שובר המוסכמות הפרוע שייצג את מעמד השחורים משולל הזכויות.

"על חוף צ'סיל" (באדיבות בתי קולנוע לב)

אירוע אחד גורם לאי מימוש אהבתם הגדולה של השניים: אותו ערב אומלל של ליל הכלולות בו יחסי המין אינם צולחים. לפלורנס חסרת החינוך המיני יש רתיעה חזקה מיחסי מין. פלורנס קוראת בחשאי בספר "מדריך ליחסי מין" בו מתואר אבר המין הגברי בשעת קיום היחסים בצורה שמבחילה את פלורנס: "אבר המין מתמלא בדם המסייע לזקפה וכשהוא גומר הוא פולט חומר דביר ולבן". אדווארד מצדו חרד מיחסי המין שמעולם לא חווה. סצנה המין הכושלת מתפתחת באופן נוגע ללב כאשר הם מנסים, על חוף צ'סיל בו שוכן מלון בכלולות, ללבן ללא הצלחה את הבעיה, סצנה בה מתעלים שני השחקנים לרמה פיוטית שמלווה ביצירתו המנומנטלית של שוברט "העלמה והמוות".

מלאך המוות הוא יחסי המין הכרחיים המאיימים. פלורנס מנסה לשכנע את אדוורד שהיא נולדה לחיות ללא יחסי מין, בתקופה בה עדיין היו חסרים מושגים בסיסיים. "האם אי אפשר לאהוב ללא יחסי מין?" היא שואלת, והיא, שבאמת אוהבת, מוכנה שאדוורד יממש את תשוקתו המינית עם נשים אחרות. האם הקרבה זו מצדה מסייעת לה לקרב את אדוורד?

למרות יכולותיו של הסרט וצילומיו הנהדרים, הוא אינו חף מפגמים והם לא רבים. הם נובעים לדעתי מהיותו של מחבר הסרט גם התסריטאי, שלמרות ניסיונו בתסריטאות, הוא מנסה מטבע הדברים להכניס אלמנטים רבים מדי המצויים בספר לתסריט, כאלה שאינם מתאימים לשפת הקולנוע. ואני מדבר במיוחד על האפילוג בו יש לדעתי פינות מחוספסות, שנובעים מניחושי מניגודי דעות בין הבמאי, התסריטאי ומעל הכול מערכת השיווק של הסרט שעם כל המעלות הבריטיות ביצירה היא הופקה על ידי ברוני הכסף בארה"ב שלעתים קובעים את מהלכיו ובעיקר סופו של הסרט.

ולמרות ההערה האחרונה אני ממליץ.