הוּא נִרְאָה מְבוּיָּשׁ כִּמְעַט
כְּשֶׁשָּׁאַל "תַּגִּידִי, אָז מָתַי יָדַעְתְּ?"
עָנִיתִי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹּא יָדַעְתִּי
וְגַם עַכְשָׁיו אֲנִי תּוֹהָה עַד כְּלּוֹת
אֲבָל זֶה לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת
יָדַעְתִּי בְּמִלְיוֹן מְקוֹמוֹת;
יָדַעְתִּי בְּשִׁירִים שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא לֹא קָרָא
עַד שֶׁפִּתְאוֹם הוּא צִטֵּט אוֹתִי מָשָׁל הָיִיתִי דַּף גְּמָרָא;
יָדַעְתִּי כְּשֶׁהוּא אָמַר שֶׁהוּא לֹא מְשַׂחֵק מִשְׂחָקִים.
זֶה מָה יֵשׁ;
וְאִם לֹא טוֹב אָז לֹא חַיָּיבִים.
יָדַעְתִּי כְּשֶׁנִּתְקַלְתִּי בּוֹ בְּטָעוּת,
מְעֵבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרַמְזוֹר,
וְהוּא חִיֵּיךְ אֵלַיי כְּאִלּוּ מִיָּמָיו לֹא רָאָה מוֹר.
יָדַעְתִּי כְּשֶׁלֹּא נִרְדַּמְתִּי
וְהוּא יָשַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים;
יָדַעְתִּי כְּשֶׁקַּמְתִּי בַּבּוֹקֶר וְכָל הַשֵּׂיעָר שֶׁלִּי קְשָׁרִים;
יָדַעְתִּי כְּשֶׁהוּא אָמַר לִי
"מָה אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִיךְ גַּם כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָאִים?"
מָתַי יָדַעְתִּי?
כְּשֶׁכּוּלָּם עָשׂוּ לַייק וְחָשְׁבוּ שֶׁזֶּה שִׁיר אָהֲבָה
וְהוּא רַק שָׁלַח לִי "אָז לָמָּה אַתְּ עֲצוּבָה?"