מזה מספר שנים שאני מגיעה לתערוכת הבוגרים של בצלאל בתקווה להתאהב ביוצר או יוצרת שאשבה בקסמם. כל שנה התערוכה לא מכזיבה, ובתוך אינסוף הכישרונות והאסתטיקה המרהיבה, מבצבצות כמה עבודות מיוחדות במינן שמרגשות אותי במיוחד. השנה הייתה זו יצירה שממבט ראשון אפשר שלא תתפוס את העין, ואני מניחה שרבים מהמבקרים שפסעו בחללים המנצנצים דילגו על ספרו המופלא של בוריס שץ – "ירושלים הבנויה". מרגע שפתחתי אותו, וקראתי את ההקדמה של האמנית נועה אפק ידעתי שמצאתי.
אוטופיה ב-2018
נועה אפק, 34, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, בחרה להוציא לאור בשנית את ספרו של בוריס שץ, מייסד בצלאל. הספר, שנכתב לפני 100 שנים בדיוק, מתאר את ישראל בשנת 2018, כלומר, ממש בימים אלה. שץ הגה ודמיין את האוטופיה הזו בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בעוד ירושלים תחת מצור. חזונו כתוב כסיפור קולח, מרובה פרטים ציוריים שנרקמים לאיטם לכדי תמונה שלמה של חברה חדשה, טובה ואחרת.
אפק בחרה להוציא את הספר מחדש בשתי צורות: האחת – הוצאה מחודשת של הספר המקורי, והשנייה – בגרסה המותאמת לעת הנוכחית. בגרסה זו, אפק לקחה לעצמה את החרות לערוך את הטקסט, לקצרו משמעותית, ולארגנו מחדש לפי קטגוריות החלום של שץ. כך למשל כל פרק מתאר כיצד יראה 'מוסד' מסוים בישראל 2018: חדר האוכל, חינוך הילדים והורות, תחבורה והתניידות, תקשורת למרחקים (הוא חזה את הסקייפ!), התנהלותם של הבנקים, הנהגת המדינה ומוסדות הציבור, ההשכלה הגבוהה וההכשרה המקצועית, הזדקנות והיחס לזקנים, ההון הלאומי והירושה, תפקידם של האמנים בחברה, מה תהיה ירושלים בארץ ובעולם, שלום, צמחונות, בית המקדש השלישי (ספוילר: מדובר במוזיאון לאומי) ועוד ועוד.
עולם בו נשים לא ייאלצו למכור את גופן
שץ אינו משמיט דבר. הוא כותב איך יראו היחסים בין המינים, ומבקש לערער את התפקידים המגדריים, מהו "יפה" ומי "יפה" ואפילו כיצד לתת מענה לצורך האנושי לקיים יחסי מין באופן שאינו מבזה נשים. כך למשל, אחד הפרקים בספר מתאר את "גן האהבה" – מוסד חברתי אליו מגיעים "גברים ונשים החשים צורך להשתחרר מצורך טבעי, להשקיט את דמם ואת עצביהם". בדמיונו של שץ הם נפגשים בפארק רחב ידיים בו מזרקות, תיאטראות, אולם תמונות, צמחים, פרחים ובריכות-מים "המעוררות אהבה לטבע, לאמנות, ליופי ולכל יצורי הבריאה". שם, אנשים יכולים לבחור באופן חופשי עם מי לקיים "יחסי אישות" מבלי לדעת האחד את שמה של השנייה, מבלי לבגוד או לחטוא, ולעזור זה לזו בנדיבות הלב (במילותיו). מבחינתו, גם יחסי המין הם סוגיה לאומית שיש לתת עליה את הדעת: "תוצאותיהם של חיי האישות, פעולתן יותר חזקה על מצב הבריאות של האדם ועל הדורות הבאים. זאת אומרת: על העם כולו".
ניתן לחוש כי הרבה מתיאוריו של שץ נכתבו בתקופה אחרת, ויחד עם זאת ניכר שבתפיסת עולמו ישנם מוטיבים "מתקדמים" ביותר לעת ההיא. גדולתו בתעוזה לבקש ולתת מענה לשאלות הגדולות של קיום חברה טובה באמת. שץ הילך בעולם טרוד בשאלות כמו כיצד ניתן לבטל את מוסד הזנות? כיצד נוכל ליצור חברה ללא פשע ואלימות? כיצד תוכל החברה להבטיח שכל בני האדם יממשו את מלוא הפוטנציאל האנושי שלהם ובאמת תהיה מוביליות חברתית? כיצד יוכלו מוסדות החברה לתמוך באנשיה לחיות חיים עשירים, מלאי אהבה, יופי ושפע, ויוכלו אלה בתורם, מתוך מוטיבציות חופשיות, לשרת את חברתם לרווחת הכל? חברה שבה לאומי, חברתי ופרטי קשורים זה בזה הדדית.
איפה המדינה ואיפה החזון
הקריאה מילאה אותי התלהבות חיה וכאב גדול בו בעת. שץ, שניכר כי כתב בהשראת ספרו של הרצל 'אלטנוילנד', חלם בקדחתנות על ציונות המושתתת מיסודה על בשורה של שחרור עבור האנושות. והיכן אנחנו היום ב-2018? במובנים רבים רחוקים מתיאוריו של שץ, וזאת על אף שמההיבט של התפתחות הכלכלה והטכנולוגיה ניכר שעקפנו בסיבוב כמעט את כל מה ששץ העלה בדעתו, אך העושר הכלכלי והאנושי שיכול לשרת את התגשמותה של 'ירושלים הבנויה' כאן על פני האדמה אינו מתועל כלל לטובתנו.
לא פלא שהספר נשכח מלב. כמה מופלא שסטודנטית צעירה בחרה לגאול את המילים הללו רגע לפני שהושלכו סופית לתהום ההיסטוריה הגנוזה, ולהביאם לפתח הקורא העברי. הספרון העדכני מעוצב באופן מזמין, שנדמה שגם אלו מאתנו "המאותגרים ספרותית" יקראו בו בשקיקה במהלך חופשה קצרה או נסיעת רכבת ארוכה. ניכר שהחלטתה להתערב בעריכת תוכן הספר נבעה מתוך כבוד עמוק ליוצר, ומתוך אינטליגנציה גבוהה לברור בעדינות את העיקר ולהלבישו ברוח הזמן.
עיצובה של אפק ממחיש את ההתכתבות בין הישן לחדש. האיורים "הקלאסיים" שלה, המלווים את הטקסט צוירו במרקרים זוהרים בגרסה העכשווית באופן שמחבר את אז להיום, וניכרת מעין דלות עשירה של תקופתנו. אפק הפיחה בסיפור רוח מפעמת חדשה-ישנה, כזו שנחוצה לנו כל כך כדי לחולל כאן שינוי משמעותי.
לחזור לחלום יחד את האישי, החברתי והלאומי
״דע לך כי קשים הם חיי בעל החלומות ועוד יותר, בָספרו את חלומותיו בשוקים. צְפון אותם אפוא בעמק לבך, הם יוסיפו לשד לדמך ושבת לימי עלומיך והיית צעיר לעולם.״ (שם, בוריס שץ)
הדור שלנו בני 20-35, דור ה-Y בישראל, נולד למציאות כלכלית חברתית של חוסר ביטחון בשוק העבודה, היעדר מסגרות חברתיות, ושינויים גדולים ומהירים אשר מותירים אותנו מבולבלים, מתוסכלים, בודדים. בעיני, לא בשונה משץ הצעיר שכתב את 'ירושלים הבנויה', גם לנו יש צורך עמוק לחלום ולהאמין שאפשר אחרת. בהקדמה לספר, הפנתה אפק את תשומת ליבי לפער שיש בין "העושר הקיים בדמיון של אז – מול השפע הקיים במציאות של היום, החלומות הדלים שאנחנו מעיזים לחלום היום – במפגש עם הדלות החומרים של הימים ההם".
אמירה זו התחברה אצלי לעשייה בה אני לוקחת חלק בשנים באחרונות; ב-30/8 חבריי ואני נפגשים במסגרת "תכנית רוג'ום" לסמינר של שישה ימים בקיבוץ רביד שבצפון, בכדי לבנות לעצמנו מרחבים הולכים וגדלים לעיצוב חיינו ועתידנו. מה שהתחיל לפני חמש שנים כסמינר קטן אשר המשיך את רוח המחאה ב-2011, הפך להיות תכנית עשירה המציעה מגוון של אפשרויות השתתפות ביצירה חברתית גדולת ממדים דרך מפגשי קהילה, אירועים ארציים, יוזמות ופרויקטים שיתופיים, סמינרי תוכן והובלה של תקופות למידה ויצירה. בסמינר, לשמחתי, קיבלנו את אישורה של האמנית לקרוא את 'ירושלים הבנויה' ולשאוב ממנו השראה. מזמינה אתכם להצטרף אלינו ולבנות את חברתנו הטובה, כי עוד אפשר וצריך.
***
שרון כרמל היא חברת תנועת 'דרור ישראל', ממובילות תוכנית רוג'ום – רשת קהילות צעירים בישראל לשינוי כלכלי-חברתי
