טורקיה ממשיכה לסבול מקריסת ערך הלירה מול הדולר, והממשלה הטורקית מחפשת דרכים להתמודדות עם המשבר. גם לאחר שממשלת קטאר התחייבה להשקעה של 15 מיליארד דולר בכלכלה הטורקית, נראה שהגאולה היחידה תגיע משוק ההון העולמי, כך לפחות מקווה שר האוצר הטורקי.

ביום חמישי האחרון קיים בראט אלביירק, שר האוצר הטורקי, שיחת ועידה עם כ-6,000 משקיעים בינלאומיים בניסיון להרגיע את הרוחות, ולשכנע כמה שיותר מהם שלא למשוך את ההשקעות מטורקיה, אירוע שזכה לסיקור תקשורתי מועט. במסגרת השיחה, נתן אלביירק למשקיעים הבטחה משונה: הוא התחייב לקיצוצים תקציביים משמעותיים.

מה הקשר בין קיצוץ בתקציב המדינה, שיפגע ככל הנראה בטורקים מהשכבות החלשות ביותר, לבין המוכנות של משקיעים בינלאומיים להשקיע בטורקיה ובלירה הטורקית? כדי לנסות לענות על השאלה הזו, ובהנחה שהממשלה הטורקית יודעת מה היא עושה, יש להניח שני יסודות – אחד כלכלי והשני פסיכולוגי. כמו כל הממשלות בעולם, נתונה הממשלה הטורקית לחסדיהם של המשקיעים בשוק הפרטי. שנית, אם נאמין לטענתו של הכלכלן הבריטי פורץ הדרך ג'ון מיינרד קיינס בספרו 'התיאוריה הכללית' – מה שמוביל את החלטותיהם של אותם המשקיעים, הוא לעיתים קרובות שיקולים בלתי רציונליים ואידאולוגיים, שרואים בקיצוץ תקציבי פתרון קסם לכל בעיה.

הרוח החייתית והעדריות של המשקיעים

הגורם למשבר הלירה בטורקיה הוא לא ארדואן, טראמפ או הכומר האמריקאי אנדרו ברנסון, אלא החלטותיהם של המשקיעים בשוקי ההון הבינלאומיים, ובאופן ספציפי אלו של המשקיעים בשוקי המטבע העולמיים.

משקיעים רבים החליטו למכור את נכסיהם בטורקיה, מתוך חשש מהפסדים בעקבות המשבר המתהווה. בנוסף לאותם המשקיעים שבורחים בימים אלו מטורקיה, קמה קבוצה נוספת של משקיעים שפתחו ב"שורט" (הימור המרוויח מירידת ערכו של המטבע, י.ק) על המטבע הטורקי. גל ההימורים חיזק עוד יותר את המשבר: "אם כל כך הרבה אנשים מהמרים על קריסת המטבע, כנראה שהם יודעים משהו שאני לא", הוא משפט שבוודאי עבר למשקיעים רבים בראש בימים האחרונים, שרבים מהם אכן ברחו מטורקיה.

מדובר בדוגמה מצויינת לתופעת ה'רוח החייתית' שאליה התייחס קיינס שהתנגד לתיאוריה הכלכלית המקובלת, לפיה מה שמוביל את החלטותיהם של משקיעים בשוק הם האינטרסים של השחקנים שמחושבים באופן רציונלי וברור. לטענתו, ההחלטות של המשקיעים בשוק הם לעיתים קרובות בלתי רציונליות, ועדריות. כך, החלטות בשוק מתקבלות לעיתים קרובות בלי שיקול דעת מעמיק, ובהתבסס על ההתנהגות של ה'עדר'- שאר השחקנים בשוק.

התוצאה: אי יציבות

התנהגויות בלתי רציונליות ועדריות של משקיעים לא היו אמורים לעניין את מרבית האנשים, היות ומדובר בשיקולי רווח והפסד של קבוצה קטנה מאד של אנשים. אלא שלהחלטות האלו יש בפועל השפעה גורלית על חייהם של מיליוני בני אדם. בארבעים השנים האחרונות, עוסקות מרבית ממשלות העולם בדה-רגולציה על השקעות הון. בשנים אלו הפך שוק ההון הבינלאומי לגדול ומורכב יותר ויותר: היקף שוקי ההון העולמיים גדל, ונוצרו כלים חדשים להימורי ענק. שוק המטבעות העולמי הוא דוגמה מצויינת לתופעה. מתנועות של כחצי טריליון דולר בשנה ב-1988 גדל היקף העסקאות השנתיות בשוק המטבעות העולמי לארבע טריליון בשנת 2010.

עם זאת, שוק הון עולמי רחב ובלתי מרוסן מביא לסכנת אי יציבות חמורות. ההימורים על מטבע עשויים להביא לקריסה כלכלית באותה המדינה, ומשאירים מעט דרכי התמודדות לממשלה. למעשה, מה שנותר לממשלות לעשות במקרה כזה הוא לנסות להתחנן לאותם המשקיעים לחזור ולהשקיע במטבע, ובכך להביא לאפקט עדר שיגביר את ערכו של המטבע המקומי. כך, הממשלות הנבחרות כפופות להחלטות הבלתי רציונליות של המשקיעים.

כפי שכתבה הכלכלנית הבריטית סוזן סטריינג', בספרה 'קזינו קפיטליזם', "מנהיגים פוליטיים ויריביהם אוהבים לצייר את עצמם כאילו היו בשליטה על הכלכלות הלאומיות שלהם, ושהמדיניות אותה הם מציעים עשויה להקל על האבטלה, להחזיר את הצמיחה למשק, להחזיר את השגשוג ולעודד השקעה בעתיד. אבל ניסיון השנים האחרונות מראה שוב ושוב כיצד תכניותיהן של אותם הפוליטיקאים הולכות לעזאזל בעקבות שינויים המתרחשים מחוץ לתחום שליטתם – מחוץ לתחום הריבונות שהוענק להם".

אידאולוגיית קיצוץ בלתי רציונלית

מה שהביא לבריחה המשמעותית מטורקיה הייתה הצהרתו של טראמפ על מכסים שיוטלו על ייבוא מטורקיה בעקבות פרשת אנדרו ברנסון, לכאורה, אין קשר בין הגרעון והחוב של ממשלת טורקיה למשבר הנוכחי. למרות זאת, מה שאלברייק הרגיש שירגיע את אותם המשקיעים הוא הבטחה לקיצוצים תקציביים.

הוא לא טועה. קייטי ניקסון, משקיעה ראשית בחברת ההשקעות נורת'רן טראסט, אמרה בשבוע שעבר לעיתון 'פיינשל טיימס', "הצעדים שננקטו עד עכשיו רחוקים מלרצות את הדרישות של המשקיעים: יש להעלות דרמטית את הריבית ולעבור למדיניות של קיצוצים תקציביים".

זו עוד דוגמא ל'רוח החייתית' עליה מדבר קיינס. אלברייק מניח, ובצדק, שקיצוצים תקציביים נתפשים אצל אותם המשקיעים כסימן לממשלה שניתן לסמוך עליה. למה? ככה. בעולם שבו צמצום תקציבי שווה טוב, ללא עוררין, הבטחה לקיצוצים מגבירה את אמון המשקיעים במדינה, וזאת למרות העובדה שלתקציב המדינה יש קשר רופף מאד למשבר הנוכחי. למה? ככה.

ניתן לשער שהממשלה הטורקית מקווה שהבטחה לקיצוצים תספיק כדי להחזיר את המשקיעים חזרה. מי שיסבול מהמהלך, כמו תמיד, הם החלשים ביותר בחברה הטורקית, הקורבן שהממשלה חסרת האונים נדרשת להקריב כדי לזכות חזרה באמון המשקיעים.