תחת הכותרת "עוצרים את האסון", הפגינו אמש (שבת) מעל 8,000 בני אדם בכיכר רבין בתל אביב בקריאה לבטל את הקמת אסדת "לוויתן" מול חוף דור ולהחליף אותה בתכנית פיתוח חדשה בלב ים . מדובר בהפגנה הסביבתית מהגדולות שהיו בישראל, אם לא הגדולה שבהן, שאורגנה על ידי ארגון "שומרי הבית" המוביל המאבק, לצד ארגוני הסביבה "מגמה ירוקה" ו"צלול", כמו גם התארגנויות אזרחיות חדשות נוספות כמו "בינוי שפוי" ו"מאבק 2020" המוחה על אופן תכנון תחנות הכוח בישראל.
למרות המיקום, מעטים מהנוכחים הפגנה היו תושבי תל אביב. את הטון נתנו תושבי מישור החוף הצפוני – חדרה, פרדס חנה, זכרון יעקוב וחוף הכרמל – לצד מפגינים מנתניה, קרית טבעון, חיפה ואפילו רחובות. חברי כנסת לא עלו לבמה, אף שכמה ביקשו להשתתף. בקהל נראתה חברת הכנסת יעל כהן פארן (המחנה הציוני), התומכת באופן פומבי במאבק, אולי חברת הכנסת היחידה שעוסקת בנושא מלבד שר האנרגיה יובל שטייניץ, המקדם את התכנית וסופג את הביקורת הציבורית בגינה.
אמיר בן יהודה מנתניה הגיע להפגנה עם משפחתו, לדבר ראשון הסביר כי "הגז ישפר את הכלכלה ורוצים אותו, אבל בצורה בטוחה ודרך ללמוד מטעויות של אחרים. בקליפורניה מפרקים אסדות קרובות ומרחיקים אותן . למה לא ללמוד מהם? צריך לעשות נכון מהתחלה".
מאחר וכל ההחלטות התכנון כבר התקבלו והאסדה נבנית, הדרישה לעצור כעת היא דרישה יוצאת דופן. אך בן יהודה לא מהסס: "שיעשו פוס. אני פונה למשרד האנרגיה ולמשרד להגנת הסביבה – תבינו שעשיתם טעות שאסור להתקדם איתה. זו בכייה לדורות".
אורית בן יהודה הוסיפה כי "כשיש קבלת החלטות אומללה, צריך לעצור. ההגנה על הציבור בפרויקט האסדה נעשית דרך תכנית הניטור הסביבתי (תנ"ס, א.ר.). המשרד להגנת הסביבה פרסם הנחיות לכתיבת תנ"ס, אבל התנ"ס שכתבו היזמים לא עומד ב50% מההנחיות. שמעתי בבית המשפט את עורכי הדין שמביעים את עמדת אנשי הגנת הסביבה שהמפרט שלהם הוא בסך הכל המלצה. זה הופך את הכלי הזה לחסר משמעות ואין לנו שום הגנה".
חגית מקיסריה הגיעה "כדי לעורר את העם ואת המודעות לסכנה שנשקפת לחיים של כולנו בדור הזה ובדורות הבאים מעצם הקמת האסדה במרחק של 9 ק"מ. אנחנו תובעים מהממשלה שנתנה לזה יד להרחיק את האסדה אל פי הבאר במרחק 120 ק"מ".
אוסנת פבזנר מפרדס חנה, שהגיעה אף היא להפגנה, ביקשה משר האנרגיה "שייתן הוראה להפסיק את בניית האסדה. צריך לשלם פיצויים למי שצריך ולדאוג לאסדה צפה. שוכרים אסדה כזו, וזה יותר פשוט, והכסף על הפיצוי קטן מהכסף שנשלם על מחלות וזיהומים לאורך שנים".
"חולשה של נבחרי הציבור בפני טייקוני הגז"
יוני ספיר, ממייסדי שומרי הבית אמר על הבמה כי "יו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה אמר בשנה בעברה כי: 'ב- 100 ק"מ אם חס וחלילה קורה משהו עם הקונדנסט (נוזלי גז, א.ר.), אז יש מספיק זמן בשביל להשתלט עליו לפני שהוא מגיע לחופי ישראל. לעומת זאת, ב- 10 ק"מ אם קורה שם איזה אסון של קונדנסט, ילך כל חוף בישראל. מההתחלה ועד הסוף. יהיה מפגע סביבתי שאין כמוהו', אבל הממשלה ממשיכה לקדם מתווה אסוני, אני קורא לזה חולשה של נבחרי הציבור בפני טייקוני הגז". ספיר הוסיף: "אני קורא לשר יובל שטייניץ לשנות מיד את מתווה הפיתוח של לוויתן, או להתפטר".
מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול, אמרה כי "זו ההפגנה הסביבתית הגדולה אי פעם בישראל. באסון מפרץ מקסיקו פיצוץ הקידוח גרם לדליפת נפט שכיסתה שטח גדול יותר משטח מדינת ישראל. אצלנו אסון קטן בהרבה ישבית את חופי ארצנו לשנים רבות. משרד האנרגיה מנהל את הקידוחים בים באופן מסוכן ואנטי-סביבתי ומונע מהציבור לקחת חלק בהליכי התכנון כנהוג ביבשה. כל זאת מבלי שישראל ערוכה לטיפול באירועי דליפה. לא כך מנהלים תעשייה כל כך מזהמת ומסוכנת".
מנכ"ל הארגון "מגמה ירוקה" מור גלבוע אמר כי "בעיניי, המאבק להרחקת האסדה הוא ההמשך הישיר של מאבק שוד הגז. מאבק נגד התכנון הלקוי של שוק הגז והאנרגיה". גלבוע תבע להכפיל את היעד הרחוק – בשנת 2030 – לשימוש באנרגיות מתחדשות במשק החשמל מ-17% ל-35%. מדובר בתביעה שאם תתקבל, תפחית את הצורך בתחנות כוח מונעות בגז בהיקף של אלפי מגהוואטים.
אורי השילוני, ממאבק 2020 סיפר על הפרטת התכנון של הקמת תחנות הכח בישראל, שגורמת, לדבריו ל"שסעים בין התושבים, בין היישובים, הפגנות וקהילות שנקרעות. התעוררתי והבנתי שאני חייב לעשות מעשה. יחד עם מתנדבים רבים הצלחנו לשנות החלטות של יישובים, להגיע לכנסת ולהשפיע על מהלכים משמעותיים. מתוך ראייה של טובת כלל המדינה ולא מתוך חשש ליישוב כזה או אחר במאבק מקומי, הצלחנו לסייע במניעת הקמתן של שבע תחנות כוח גדולות, מזהמות ומיותרות ביישובים שונים בכל הארץ וגם מניעת הקמתן של טורבינות רוח תעשייתיות ועצומות במרחבי הצפון. תהליך ההקמה לכאורה שקוף, אך בפועל יזמים נפגשים עם נציגי הממשלה ומקבלי ההחלטות, בחדרי חדרים, קובעים יחד ולא משתפים את הציבור בדיון. באמצעות הוועדה לתשתיות לאומיות עוקפים את כל הרשויות ומבטלים למעשה את קולם של נציגי הציבור הנבחרים".
משה פישר, מקבוצת בינוי שפוי אמר כי "התכנון כושל. אנו תנועה שמייצגת מאבקים שונים בתחום הפיתוח מ-55 יישובים בארץ. אנחנו רואים את המתרחש בתכנון העירוני והסביבתי בה התכנון מושפע פוליטית מגחמות אישיות ברמה שלא הייתה מעולם.
"במדינה בה בכל שבועיים נופל עגורן וקורס מנוף ובכל יום כמעט נופל פועל אל מותו אל תספרו לנו שיש באסדה הקפדה מוחלטת על בטיחות.
"די עם תהליכים חשוכים המתעלמים מהציבור ומצרכיו. התרגלנו לחיות על המניפולציה השטחית שמטיחים ראשי הדיור ושר האוצר – 'ואיפה יגורו הזוגות הצעירים?'. אלו ססמאות הבאות להגן על כל עוולה ותכנון כושל. לא, אנחנו לא נשלים עם זה. אנחנו קוראים לממשלה לעצור את ההליך המסוכן ולהתרחק לעומק הים. רוצים לחזור לשפיות תכנונית. בואו ונשמור על פניה היפות של הארץ. עוד ניתן לתקן ולשמור על הארץ היפה הזו".
מחאה מאוחרת
האסדה עצמה הולכת ומוקמת במספנות בטקסס, ואמורה להיות מושטת בחלקים לישראל בחודשים הקרובים. בינתיים, עבודות הכנת הצנרת בים, וצנרת יבשתית להובלת קונדנסט לקראת הקמת האסדה, כבר מתבצעות.
מתכונת ההקמה דומה לזו של אסדת מאגר "תמר", הממוקמת כ23 ק"מ מול חופי אשדוד, שם מדף היבשת רחוק יותר מהחוף לעומת אזור חוף דור בו תוקם האסדה החדשה.
מאגר "תמר" הוקם בשנת 2013, לאחר שמחאת תושבים כנגד הקמת מתקן טיפול ביבשה, הביאה להקמת אסדה ימית. במקביל, בשנים 2014-2009 נוצרה מסגרת תכנונית ארצית למאגרי הגז בים – תמ"א 37 ח', תוך קיום שימועים רבים לציבור.
רני עידן, ראש מועצת עמק חפר, שנאם בעצרת, סיפר כי המאבק כנגד הקמת מתקני הטיפול בגז ביבשה עלה למועצה מליונים, וכלל הטסת מומחים מקנדה ומאוסטרליה, על מנת להתמודד עם האמירות ששמע לפיהן "לא ניתן לעשות את הטיפול בים". הוא כינה את רמת התכנון במשק הגז "חוסר מקצועיות".
המתכננים של התמ"א לא העלו לדיון את אפשרות הקמת אסדות בעומק הים, משום שסברו שאין בסמכותם לקבל החלטות על שטחים אלו, וממילא התכנית בנויה כ"תכנית מאפשרת" – כלומר, מתקני הטיפול בגז יכולים לקום מכוחה גם ביבשה, גם בקרבת החוף וגם מעל פי הבאר בלב ים.
עתירה משפטית כנגד התכנית הובילה לעדכון לפיו יש להעדיף פיתוח בים, ללא התייחסות לשאלה היכן בים. השלמת התכנית, ודחיית העתירות שהוגשו נגדה הביאו למצב הקיים, לפיו תכנית פיתוח מאושרת אצל הממונה על הנפט במשרד האנרגיה, מבלי שלציבור יש פתחון פה לגביה.
במנגנון הנוכחי, כל ההחלטות כבר התקבלו עוד בשנת 2016 – עת הוגשה תכנית הפיתוח ואושרה. העובדה כי לפחות עד אוקטובר 2015 בעלי המאגר הציגו תכניות לפתח את המאגר בלב ים, ולא כפי שהוגש לבסוף למשרד האנרגיה, לא מתיישבת בקלות עם הטענה כאילו "המדינה נכנעה ליזמים".
אף גורם מדינה לא מודה כי תבע לפתח את האסדה בקרבת החוף, אך לדבר ראשון התברר כי בעלי המאגר קיבלו מסרים בעל פה מגורמים ביטחוניים, שתבעו את קירוב האסדה מלב ים לקרבת החוף. עד כה, במשרד הביטחון מסרבים לאשר זאת. בצה"ל טוענים כי ביצעו הערכה ביטחונית שהעניקה עדיפות לאסדה קרובה, אך לא מוכנים לפרסם את ההערכה עצמה, את הגרסה הבלתי מסווגת שלה, או אפילו את השמות והתפקידים של מבצעי ההערכה ומועד ההכנה שלה או למי היא נמסרה – מידע חשוב לבחינת התוקף שלה ביחס לתאריכים של קבלת ההחלטות בנושא.
אם כל זה לא מספיק, שר הביטחון בתקופה הרלוונטית, משה יעלון, חתם לאחרונה על תצהיר לפיו לא הכיר שום דיון בנושא ההערכה הביטחונית, ואם היה שותף לדיון כזה היה מעדיף מבחינה ביטחונית את ביצוע הפרויקט בלב ים.
תלות עמוקה בגורמים פרטיים
ביצוע פרויקט "לוויתן" לא דומה למקרה של הממונה על חברה ממשלתית, שיכול להורות לה לשנות תכנית, אלא בזכויות שהעניקה המדינה ליזמים פרטיים, בעוד האינטרסים הלאומיים של משק האנרגיה של ישראל כרוכים בביצוע הפרויקט. מפעילת הקידוחים היחידה הפועלת בישראל כיום היא חברת נובל אנרג'י האמריקאית, הן במאגר "תמר" והן במאגר "לוויתן". במאזן כוחות שכזה, קשה לראות האם אפילו לשר האנרגיה יש יכולת מעשית לבצע שינוי בשלב הזה, משום שהמחיר של החלטה כזו לא יסתכם רק בפיצוי כספי, אלא עלול גם לפגוע בהיתכנות הפרויקט עצמו ולגרום לנזקים דיפלומטיים כלפי ירדן ומצרים – שלקוחות ממדינות אלו חתמו על חוזים לרכש לגז ממאגר "לוויתן".
העמדה הרשמית של משרד האנרגיה, לא מזכירה אפילו אחת מההשלכות הללו, בהתאם לעמדתם, לפיה התכנית הפיתוח לא מסוכנת לסביבה ולכן אין סיבה לשקול ביטול שלה. ביחס לשאלת מיקום האסדה נכתב ב"דף שאלות ותשובות" של המשרד כי "מאגר לוויתן נמצא במרחק של כ-120 ק"מ מהחוף, כמות הגז המוערכת בו גדולה פי 10 מכמויות הגז במאגרי כריש- תנין יחד, ופי 2 ממאגר תמר. כלומר מאגר לוויתן הינו בעל חשיבות מכרעת למשק הישראלי, ולפיכך יש עדיפות למקם את מתקני הטיפול עבורו בגבולות הטריטוריאליים של מדינת ישראל על מנת לייצר שמירה מרבית על ביטחון אנרגטי, ועל אמינות ויתירות האספקה".
תשובה זו לא מתייחסת לטענות כלפי הסיכון לחופים ולמתקני ההתפלה, במקרה של תקלת שפך גדולה.
משותפות לוויתן נמסר בתגובה כי "הקמת אסדת לוויתן תחל בחודשים הקרובים בדיוק בנקודה עליה החליטה הממשלה בהמלצת מערכת הביטחון, וכפי שאישרו כל גופי התכנון, הרגולציה והערכאות המשפטיות שנדרשו לעניין. בניגוד גמור למסע ההפחדה המאורגן, האסדה לא תזהם את האוויר והמים ועל כך יש קונצנזוס מלא בקרב כלל המומחים ובהם גם ארגוני הסביבה. פרויקט לוויתן הוא לא בעיה אלא פתרון, ובזכותו תוכל ישראל להשתחרר מהשימוש בפחם המזהם שפוגע בבריאותם של אזרחי המדינה".
