"המעונות התקפלו", "הסתפקו בפירורים", "קיבלו אחרי השביתה את מה שהציעו להם עוד לפניה" – אלה רק חלק מהקומפלימנטים בעירבון מוגבל שחילקו הבוקר כמה מאמצעי התקשורת לארגונים שמפעילים את מעונות היום. ושלא תבינו לא נכון: עובדתית מדובר באמת בפירורים ופחות או יותר בכלום שכבר הוצע להם בעבר. ובכל זאת, קל לדבר על התקפלות במקום על בריונות. לא של השובתות, חלילה, אלא של הגיבורים הגדולים ממשרד האוצר ששוב הצליחו לאנוס את אחת החוליות החלשות בשוק העבודה לכדי כותרות על "הישגים", תמורת גרוש וחצי.

זה כבר הופך לריטואל: עובדים יוצאים למאבק, המדינה מתעלמת רוב הזמן מהדרישות וסוחבת את המו"מ עד לרגע האחרון, גם במחיר של שביתה. המדינה יודעת שנשק השביתה אפקטיבי יותר כשהוא בשלב האיום, כאשר אחרי שהיא יוצאת לפועל הלחץ עובר באופן אירוני לידי השובתים. כל עוד לא מדובר ב"שאלטר" שעולה למדינה ולמשק מיליארדים, במשרד האוצר יכולים לשחק את המשחק כמי שמחזיקים בקלפים החזקים.

שביתה בבתי ספר או אפילו בגני ילדים ציבוריים של בני 3-6 הייתה עושה הרבה יותר רעש לא רק בגלל מספר הילדים שהיו נשארים בבית, אלא בעיקר בשל זהות ומעמד ההורים. המעונות המפוקחים משרתים לרוב את השכבות החלשות, את אלה שפחות לוחצים וצועקים. כך נוצר לו ריטואל נוסף: סופרים פחות דווקא את החלשים יותר.

ההחלטה להקים ועדה שתמליץ על תקינה חדשה של כח אדם למעונות היום מגוחכת לא רק בגלל שבישראל כמו בישראל הקמה של ועדה היא שם נרדף למסמוס, עד כדי קבורת חמור. היא מגוחכת משום שכבר היום לא עומדים בתקן הנוכחי בשל מחסור גדול במאות סייעות. המחסור הזה נובע, בטח לא תפלו מהכסא, מתנאי שכר עלובים שמשולמים לסייעות – משהו שלא השתפר דרמטית, בלשון המעטה, בעקבות הסיכום החדש בדבר מענקים מוגדלים בראש השנה ובפסח. המרדף אחר סייעות חדשות מביא לכך שאין כמעט תנאי סף עבור קבלה לעבודה – מה שעוד יותר מבריח סייעות שכן מגיעות עם רקע ראוי יותר לטיפול בגיל הרך.

כבר לא בייביסיטר

אז למה הסכימו מפעילי המעונות להקמת ועדה כזאת, כשתאריך היעד להגשת ההמלצות (סוף אפריל) יכל למצוא את המערכת הפוליטית באמצע בחירות חדשות? כי זה מה שמשרד האוצר הסכים כנראה לתת, וכי מפעילי המעונות לא מספיק חזקים כדי להתנגד. רק מאבק שיכלול צעדים סולידריים מצד ועדים גדולים, בצד מחאה ציבורית אינטנסיבית, עשוי לחולל שינוי משמעותי יותר.

בינתיים, טוב תעשנה הסייעות אם הן תפעלנה לחץ נוסף: הפעם כדי שהפיקוח על המעונות יהיה נתון בידי משרד החינוך, במקום משרד העבודה. מסגרות לילדים, בכל גיל, הן כבר מזמן לא "בייביסיטר" עבור "אימהות שמשתלבות בשוק העבודה". האימהות השתלבו מזמן (לרובן גם אין ברירה אחרת), ומוטב לראות במסגרות האלה חלק בלתי נפרד ממערך החינוך לגיל הרך. כשזה יקרה, ובמשרד החינוך עומדים על כך בצדק – יגיעו גם התקנים והתקציבים. בלי ועדות ובלי טובות.