רוּחַ סְתָיו כְּבָר מִתְקָרֶבֶת וְעוֹלָה בִּנְחִירַי
מְעַרְבּוֹלֶת של אָבָק מְעַרְפֶּלֶת אֶת עֵינַיי
וְהָעִיר, עִיר שֶׁל קַיִץ
וְהָאִישָּׁה, שֶׁל אָבִיב
אוּלַי רַק הַפַּעַם הַחוֹרֶף יַכְזִיב?
בִּרְחוֹבוֹת עִירִי אֲנָשִׁים מְיוּזָּעִים
מַקְפִּידִים שֶׁלֹּא לָגַעַת בְּטָעוּת
מְמַלְמְלִים לְכָל מִי שֶׁמּוּכָן לִשְׁמוֹעַ:
זֶה לֹא הַחוֹם! זוֹ הַלַּחוֹת!
אַף הָאוֹהֲבִים נִמְנָעִים מִלֶּאֱחוֹז יָד בַּיָּד;
(הַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ בְּתֵל אָבִיב תָּמִיד הָיָה חַם בִּמְיוּחָד).
וְכוּלָּם נִזְהָרִים זֶה בְּזֶה
מָשָׁל הָיוּ אוֹרֵחַ
פֶּן יַעֲלֶה קִצְפָּם שֶׁל הַזוּלַת וְיִתְלַקֵּחַ.
רַק אֲנִי מְצֵרָה
עַל לִבִּי הָאָחוּז עָשָׁן בְּעֵרָה
שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אֵשׁ שֶׁכָּבְתָה לִפְנֵי עִידָּן וְעִידָּנִים
שֶׁכֵּן יוֹדַעַת, עֵת יָבוֹא הַחוֹרֶף
וְיָּבִיא עִמּוֹ אֶת הַגְּשָׁמִים
אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַעֲלוֹת אֵשׁ בַּזְּרָדִים הָרְטוּבִּים.