בזמן שבישראל ישנה הסכמה גורפת מצד מרבית השחקנים הפוליטיים בצורך להגביל את ההוצאה הציבורית, בעולם יש מי שחושב אחרת. מפלגת הלייבור הבריטית מציעה לשנות את ההגבלות על ההוצאה הציבורית באמצעות "כלל הזהב" הפיסקלי, שיאפשר הגדלה של התקציב למטרת השקעה ופיתוח. כך, על-פי ההצעה תבוטל ההגבלה על החוב של המדינה בכל הנוגע לפרוייקטים של פיתוח והשקעה.

למעשה, ההצעה של מפלגת הלייבור הבריטית מחלקת את התקציב לשני חלקים נפרדים, שלגביהם יחולו כללים פיסקליים שונים. חלק אחד של התקציב הוא התקציב השוטף שמממן הוצאות של המדינה כגון שכר עובדי מדינה, קצבאות והוצאות המדינה השוטפות האחרות. על-פי הצעת הלייבור, החלק הזה בתקציב יהיה מאוזן לחלוטין, ובלי גירעון. או במילים אחרות – כל כסף שיוצא בתקציב הזה יהיה חייב להיות מבוסס על הכנסה ממיסים, ולא ממומן על ידי חוב.

כדי להבטיח שגשוג בעתיד, יש חשיבות מכרעת בכך שנשמור על יכולתנו ללוות כספים כדי לבצע השקעות הון שיחזירו את עצמן בטווח הארוך

במקביל לחלק השוטף והמאוזן של התקציב, מציעים בלייבור להקים חלק נוסף של התקציב שיממן השקעות הון. מתוך תקציב זה ימומנו כל השקעות ארוכות הטווח של המדינה, דברים כמו סלילת כבישים, בניית בתי חולים ובתי ספר, הלאמת תשתיות וייסוד חברות ממשלתיות. כל אלו הן הוצאות גרעוניות שכן הן דורשות השקעה של הון, לא מניבות רווחים בטווח המיידי ותחת הכללים הפיסקליים הנוכחיים, היכולת להוציאם לפועל מוגבלת מאד.

על-פי ההצעה, הכלל הפיסקלי החדש יבטל לחלוטין את ההגבלות על תקציב ההשקעות, ויאפשר לממשלה לממן איזו השקעה שתבחר, גם במחיר של הגדלת הגירעון והחוב. "כדי להבטיח שגשוג בעתיד, יש חשיבות מכרעת בכך שנשמור על יכולתנו ללוות כספים כדי לבצע השקעות הון שיחזירו את עצמן בטווח הארוך", נכתב בתכנית הלייבור לכלל.

ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי הכלל ברור, ומספר כלכלנים בריטיים כבר הביעו את תמיכתם בו. לטענתם, כמו כל השקעה ארוכת טווח, השקעות פיתוח של המדינה הן גרעוניות מטבען. כמו בחברה עסקית, כשהמדינה רוצה לבצע השקעה, היא יודעת שמדובר בכסף שלא יוחזר בטווח הקצר. עם זאת, השקעות מהסוג הזה בהחלט מביאות להגדלת הכנסות המדינה בטווח הארוך ולכן מתייחסים אליהן כ"השקעות המחזירות את עצמן".

רכבת קיטור מחודשת בקונוול, אנגליה (צילום: shutterstock).

למשל, אם המדינה בוחרת להשקיע תקציבים נוספים בשיפור מערכת החינוך, היא מעלה בטווח הארוך את רמת ההשכלה של אזרחיה. אם לדוגמא תבחר המדינה להשקיע כמות גדולה של כסף בבתי ספר בפריפריה, הדבר יביא לעלייה משמעותית ברמת ההשכלה, ולהיווצרותן של אוכלוסיות חדשות של בעלי מקצועות בעלי שכר גבוה. ככל שהאזרחים מרוויחים משכורות גבוהות יותר, כך ההכנסות ממיסים גדלות.

דוגמא אחרת, רלוונטית במיוחד לישראל, היא השקעה בתשתיות. לאחרונה פורסמו מספר דוחות על הצורך בהגדלת ההשקעה בתשתיות בישראל. פיתוח התשתיות עשוי היה להוביל לייעול התחבורה ולייעול התנהלותן של חברות רבות, שרמת רווחיותן יורדת בעקבות העומסים הכבדים בכבישים. ייעול התחבורה צפוי להביא לגדילה בהכנסות המדינה ממיסים בעקבות העלייה ברווחי החברות.

השקעות של הממשלה בזמנים בהם הביקוש נמוך מביאות להמרצת המשק, הגדלת הביקושים וכך גם הגדלת הכנסות המדינה. בריטניה סובלת מאז המשבר הכלכלי מביקושים נמוכים וכלכלנים רבים מאשימים את הממשלות הבריטיות בקיצוצים רחבים, דווקא בתקופה בה השקעות היו נדרשות. בלייבור מבקשים להמריץ את הכלכלה על ידי השקעות ממשלתיות. "מפלגת הלייבור רואה את החשיבות בהשקעות הון ציבוריות שיאיצו את קצב הצמיחה של הכלכלה ויביאו להגדלת הביקוש בטווח הקצר", נכתב בהצעה.

ישנה הסכמה בקרב כלכלנים, גם אלו מהצד הניאו-ליברלי של המפה, שעל-ידי תכנון נכון ניתן לבצע את כלל ההשקעות הנדרשות מבלי לסכן את היציבות הפיסקלית של המדינה. זאת מכיוון שהשקעות, מטבען, מביאות בטווח הקצר ל"הפסד", אבל מגדילות את ההכנסות בעתיד ו"מכסות את ההוצאות".

מפלגת הלייבור רואה את החשיבות בהשקעות הון ציבוריות שיאיצו את קצב הצמיחה של הכלכלה ויביאו להגדלת הביקוש בטווח הקצר

למעשה, הטיעונים של מי שתומך בהגבלת המידה בה המדינה יכולה להגדיל את התקציב כדי לממן השקעות נדרשות לא נוגעות לכלכלה כלל. לטענתם, הפוליטיקאים, שמקבלים החלטות על התקציבים, אינם מסוגלים לנהל את ההשקעות באופן אחראי. זאת מכיוון שלגד עיניהם עומד רק האינטרס להיבחר שוב – מה שגורם להם לבצע השקעות "לא יעילות" אבל פופולריות בקרב ציבור בוחריהם.

אלא שהכלים שמרבית מדינות העולם המערבי אימצו בעשורים כדי להתמודד עם ה"בעיה" מייצרת התנהלות לא תקינה מהכיוון השני. הכללים הפיסקליים שקיבלו מעמד חוקי במדינות כמו בריטניה וישראל מגבילים את יכולתה של הממשלה לקבל החלטות ריבוניות על התקציב, ויוצרות תופעה של תת השקעה ציבורית. כך, גם ממשלות שמעוניינות לבצע השקעות נרחבות איפה שיש צורך חברתי וכלכלי – לא מסוגלות לעשות זאת. למעשה, ממשלות המערב כבולות לאותם החוקים, ואינן שולטות באופן עצמאי על התקציב של עצמן.

לכן, משמעותו של הכלל הפיסקלי המוצע הוא לא במה שהוא מגביל, אלא דווקא מה שהוא מאפשר. לפי ההצעה, כל מה שהממשלה תחליט שמהווה השקעה יוכל להיות ממומן על ידי חוב ללא הגבלה. כיום ממשלת בריטניה, כמו מרבית ממשלות העולם, מוגבלת על ידי כללים פיסקליים נוקשים, עם ועדות פקידים שמטרתם לבקר את התנהלות משרד האוצר במידה וזה "חורג מהתנהלות של אחריות פיסקלית". במידה ומפלגת הלייבור תיתן מעמד חוקי לאותו הכלל, היא תפתח למעשה את האפשרות לעקוף את ההגבלות הקיימות ותוכל לקבל החלטות על סמך שיקולים ענייניים לגבי כדאיות של השקעות, ולבצע אותן במידה היא רואה בהן חשיבו

אמבולנס בכניסה לחדר מיון באנגליה, אלוסטרציה (צילום: shutterstock).

ישראל

למעשה, בישראל שיטה זו של ניהול התקציב הייתה קיימת עד לסוף שנות ה-60. באותה התקופה, תקציב המדינה חולק ל"חלק א" שהיווה תקציב שוטף ומאוזן, ו"תקציב פיתוח" שהיה גרעוני ומומן על ידי גיוס חוב. כך, מומנו בשנותיה הראשונות של המדינה פרוייקטי פיתוח שנדרשו להקמתה, כמו מימון קליטת עליה, בניית יישובים ופיתוח התשתיות הפיזיות והחברתיות של מדינת ישראל.

מבחינה פורמלית, חלוקה זו עוד קיימת בישראל, אבל אין לה משמעות אופרטיבית. כיום, ההוצאה הציבורית כולה מוגבלת על ידי הכללים הפיסקליים השונים. הנומרטור, שקובע סף עליון לגידול בתקציב המדינה לעומת תקציב השנה הקודמת, חל על כלל התקציב – גם על תקציב הפיתוח. לכן, בפועל, החלוקה לא באמת קיימת.

האם אפשר יהיה לאמץ כלל פיסקלי דומה לזה בישראל? באוצר כמובן מתנגדים בתוקף. "דו"חות של ארגונים בינלאומיים וניסיון העבר מעידים גם על חסרונות לאימוץ הכלל וביניהם פגיעה בניהול מדיניות פיסקלית בת קיימא", נמסר ממשרד האוצר.

בית החולים רמב"ם בחיפה (צילום: משה שי \ פלאש 90)

בנק ישראל, לעומת זאת, קורא כבר שנים להגדיל את ההשקעה הציבורית בעיקר בתחומי החינוך והתשתיות. לטענת אנשי הבנק, השקעה זו תביא לפיתוח משמעותי של המשק הישראלי והיא נדרשת כדי להביא לצמצום הפערים החברתיים ולחיזוק יכולת התחרות של ישראל עם משקים נוספים בעולם. אכן, גורמים בבנק ישראל רואים היגיון כלכלי ברור באפשרות של פתיחת האפשרות לממשלה לבצע השקעות גם במימון גרעוני, אבל חוששים מהתנהלות לא תקינה של הפוליטיקאים, שעלולים לטענתם להביא לבזבוז משאבים ציבוריים. כך, נראה שבבנק ישראל יש את הרצון להגדיל את ההשקעה, אבל חסרה המוכנות לתמוך בצעדים קונקרטיים שיאפשרו אותה.