אני אוהב מאוד תנ"ך וסיפורי קדמוניות של עם ישראל, כולל סיפורי ישו והאוונגליסטים.
אולם אין כמו ימי ילדותי לאהבה לתנ"ך. זה היה מזמן. התנ"ך הוא לקוני, "חותך" ומצמצם תקופה של ארבעים שנה לכדי שורה קצרה, ומאריך בסיפור של מספר ימים או חודשים לכדי פרק שלם. כילד אתה עושה השלמות לסיפורי התנ"ך כיד דמיונך הטובה. אתה מדמיין את הסבל של יעקב, שלבן הארמי כפה עליו להתנתק מאהובתו, ולחיות עם אחותה לאה, אתה רק יכול לבכות עם שני הנאהבים.

יהודית כרמי הוא סופרת ייחודית היודעת לטוות בכישרון גדול את התנ"ך וקורות עם ישראל לרומנים שלמים. היא מגדילה לעשות, לוקחת פסוק לקוני מהתנ"ך ולנפוח בו סבך חיים שלמים ומרתקים כגון הספר המומלץ "קטורה", רומן מעמיק ועתיק דמיון, שהיה יכול בהחלט להפוך לאפוס קולנוע תקופתי – ספר המתפרש על קרוב ל-400 עמודים, מי יודע? לקולנוע הישראלי אין תקציבים לסרטי תקופה תנ"ך, מסוג הנפלא הזה, מי יודע אולי בעוד כמה עשרות שנים…

כל "קטורה" של יהודית כרמי מתבסס על הפסוק האחד והיחיד "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה…" אלוהים! האישה הזאת הביאה לעולם מזרעו של אברהם הישיש (מעל מאה!) לא פחות מחמישה ילדים! פי חמישה משרה שילדה רק את יצחק, פי חמישה גם מישמעאל של הגר אבי המוסלמים!

התנ"ך אינו פמניסטי, ובוודאי לא יתעכב על אישה ששימשה לרחם, ובין השערות חז"ל, גם הן לקוניות, הייתה קטורה אם המדיינים. אבל יהודית כרמי ממנפת את הפסוק לסיפור אהבה ענק בין אברהם לקטורה. איך אף אחד לא חשב על זה – עד שהגיעה יהודית כרמי ומביאה לנו סיפור אהבה רומנטי, רומנטי, כי הרי בגילו המתקדם מאוד של אברהם להביא חמישה ילדים?! קטורה באהבתם שלה ואברהם, מעוררת בישיש הרומנטיקן.

אך אני מקדים את המאוחר. הספר "קטורה" מספר את סיפורו של אברהם מתחילת דרכו אל המונותיאזם, כולל קורות יצחק (ויעקב) שאליעזר דאג להביא לו את רבקה (לפי יהודית כרמי אליעזר היה אבי קטורה, אינני יודע אם זה דמיונה הפורה של הסופרת או מסתמך על מקורות… מה זה בעצם חשוב?) אליעזר מקבל בספר נפח משמעותי הרבה יותר מתפקיד השדכן בין יצחק ורבקה. בצורה של 'לורנס איש ערב' מתוארת תחילת הברית בין אליעזר ואברם.

"הרוכב התקדם בדהרתו ונראה עתה בבירור, סוס שחור ואצילי, אשר נשא עליו רוכב צעיר פרוע תלתלים… אדרתו התנופפה ברוח והכתה גלים עת רכב כפוף ממאמץ לדהור… בהגיעו כדי מרחק קרוב האט את מהירות רכיבתו עצר את סוסו וקפץ ממנו בקלילות…
…'מי כבודו?' (שואל אברהם).
'אני אליעזר" הציג הזר את עצמו….
או:
"….אברם עטף חריצי גבינה בפת לחם, אחר הכניסם אל פיו והיה מהרהר בדבר…"

ומדוע הבאתי את התיאורים לעיל? כי בדמיוני אליעזר נראה תמיד זקן תרח כי הרי התנ"ך מעולם לא טרח לתאר לי אותו, והנה יש לנו כאן תיאור פלסטי שמשנה לי את דמותו לחלוטין. כרמי הופכת את כל הדמויות לפלסטיות יותר, ומאפשר לקורא הנגשה אל הגיבורים, דמויות עגולות הרבה יותר ממה שמביא התנ"ך שיש לו אג'נדה – אין לו כוח ל"שטויות". איזה יופי. לא חייבים "הדתה-שמדתה" כפי שאומר ליאור קליין כדי להאהיב את התנ"ך ששפתו אינה מובנת למרבית תלמידנו, ועד שיעשו סדרה טלוויזיונית לנוער מהספרים של כרמי אפשר לקרוא להם פרק מ"קטורה" בטרם ייכנסו התלמידים לקריאה את התנ"ך עצמו.

תככי חצרו של אברהם מקבלים חיים, הנפשה של ממש נעשית להגר, לישמעאל ושרה, דיאלוגים תוססים, תיאורים נפשיים של הגיבורים, ישמעאל ויצחק שיחסיהם לא מקבלים תיאור בתנכ"נו מקבלים חיות של אחים – ישמעאל למשל מציע לאחיו שאשתו רבקה עקרה – כיצד להתמודד עם הטרגדיה, אתה נכנס בספר לתוך הבתים, רואה את הצבעים של התקופה, עיסוקי גיבורי התקופה (אברהם למשל מגדל דבלים בזקנתו – סוחר מחונן – משלנו היהודים הוא אברהם שלא הסתמך לפרנסתו על התורה בלבד שניתנה לפי האמונה עוד בטרם נוצר העולם…) ומעל הכול הרומנטיקה הגדולה הרגשית והפיזית:
"…הוא (אברהם) אחז בכפות ידיה הקרות 'יקירתי חייך אינם לריק, את תהיי מאושרת איתי אני מבטיח לך' היא (קטורה) אימצה את ידיו, הייתה זקוקה לסעד הנפשי שאברהם פיזר ברוחב לב, הייתה מוכנה לקלוט לתוכה מטובו וחסדו. הוא כרך את זרועו סביב כתפיה, מאמצה אל לבו, גל חום הציף אותה פשט בגופה וגרם לה עונג… קטורה נוכחה כי אברהם מתחשב, אדיב ועדין ביותר".

יופי של תיאור. יאללה גברים תלמדו מאברהם איך מחזרים אחרי אישה בלי הטרדות אלא בעדינות רבה. כי זאת לדעת: על פי יהודית כרמי, קטורה אוספת את חייה הטראגיים מתחילתן ועד סופם להעצמה נשית, אבל ההעצמה בספר אינה כוחנות דווקאית, אינה סותרת את כמיהת האישה לחיזור.

גם שפתו של הרומן בלולה בשפה עכשווית, אם כי יש ביטויים של "פעם" חלק מהאווירה שבאה להמחיש את רוח התקופה.

הספר אמנם לוקח צד המתאים לרוח המסורת. הגר אמו של ישמעאל היא די ביצ'ית. זכותה המלאה של הסופרת. איזה נחמד יהיה אם יקום סופר שיתאר את ההיפך. שהגר היא הפרוטגניסטית. זוהי אמנות של רוח חופשית בלי הניג'וסים של קומיסרי התרבות דהיום.

אינני מכיר אישית את יהודית כרמי, כל מה שקראתי הוא שהיא ציירת. אם כך היא מאחדת בספר את אמנות הכתיבה עם אומנות הציור.

אני ממליץ בחום על ספר נוסף של יהודית כרמי: "כחומה בצורה".
שוב בספר זה מחייה ומנפשי כרמי את תקופת מאבק בין יהודי ארץ ישראל והרומאים מעבר לקורות יוסף בן מתיתיהו הנפלא.

בצוק העתים והזמנים הצפוף קראתי את ההתחלה ומשאיר את זה לזמן אחר. התקציר מבטיח לא פחות ברומן זה מאשר ב"קטורה", להלן ספוילר מרתק:
"כחומה בצורה" הוא רומן היסטורי המספר את סיפורה של שבויה יהודיה יפהפייה – מהכפר מהדרין שבהרי ירושלים – בשם בשמת. היא נלקחת לרומא ונרכשת על ידי סוחר עבדים בשם חמדאן. וירגיליוס – רופא יווני ששכל את אשתו בשעת לידתה, משתתף בקרב על יהודה כרופאו של אספסיאנוס. הלה בנדיבות ליבו וכהוקרה על שירותו הנאמן, מעניק מתנה לוירגיליוס – את ביתו שבעיירה בולינה ברומא. אנו פוגשים לראשונה את וירגיליוס בשוק העבדים ברומא. הוא מחפש עבד יהודי הדובר יהודית ורומית, כדי לשמש לו כמתרגם לעבדיו היהודים שרכש לא מזמן. בשוק פוגש וירגיליוס בחמדאן המציע לו את בשמת. זו יודעת רומית …"

לנוחיות הקורא שמכיר את יהודית כרמי פחות מיהודית רותם מטבע העולם היח"צני, הספרים המומלצים בסטימצקי וצומת ספרים.