כלכלה מודרנית היא כלכלת חוב. החוב הוא המנוע שלה, זה המזין את הצמיחה ביכולת הייצור וביכולת הצריכה. היחס של השחקנים השונים במשק לחוב הוא גם הברומטר של הכלכלה, ממנו ניתן להעריך את המחזור הכלכלי והאם לפנינו תקופת גאות או שפל.

על שלושה סוגים של חוב מבוססת כלכלת ישראל. בשבוע החולף למדנו על אחד מהם, החוב של משקי הבית, הודות לדו"ח של מרכז טאוב שניתח את הרכב החוב הזה ופילח אותו לעשירוני הכנסה. בשורה התחתונה הדו"ח, שחיבר ד"ר לביב שאמי, מצביע על העלייה המתמשכת בחובות של משקי הבית שהגיעו בשנת 2017 לרמה של 42% מהתוצר – כ-534 מיליארד שקלים. בטווח הקצר יותר נתוני בנק ישראל מצביעים דווקא על האטה בגידול החוב של משקי הבית. במחצית הראשונה של שנת 2018 האטה הצמיחה בחוב של משקי הבית והגיע, על פי בנק ישראל, לרמה של 544 מיליארד שקלים. בנוסף, כדאי לשים לב שדווקא החוב שאינו מיועד לדיור צמח ברבעון השני של 2018 ב-0.9 מיליארד שקלים, שהם 0.5% בלבד. כלומר, בעשור האחרון נפתח שוק האשראי למשקי הבית, הריבית הנמוכה עודדה אותנו לקחת הלוואות, ובהתאם גם להגדיל את הצריכה. בשנה האחרונה נראה כי המגמה מתחילה להשתנות זאת על אף שאנחנו עדיין בסביבת ריבית אפסית.

מתוך דו"ח מרכז טאוב על החוב של משקי הבית בישראל

על הסוג השני של החוב, החוב הממשלתי, למדנו מנתונים שפרסם לפני עשרה ימים החשב הכללי, שעל פי אומדניו החוב הממשלתי לשנת 2018 הסתכם בכ-59.7% מהתוצר, שהם פחות או יותר 787 מיליארד שקלים. החשכ"ל הצביע על עלייה קלה ביחס החוב-תוצר במהלך 2018, ונימק אותה בהשפעות שליליות של המדדים והיחלשותו של השקל, זאת על מנת להסביר שלא מדובר בשינוי מדיניות של מחויבות הממשלה לצמצום החוב. עם זאת ניתוח פשוט מגלה שהסיבה המרכזית לעלייה היא כנראה ההאטה בצמיחת התוצר שנחתה על ישראל במהלך 2018, והפתיעה את חוזי התחזיות. אם התוצר הלאומי היה ממשיך לצמוח בקצב שבו צמח בשנתיים הקודמות, יחס החוב-תוצר של ישראל לא היה גדל. מנתוניו של החשכ"ל ניתן ללמוד כי בעשור האחרון המדיניות המרכזית של הממשלה היא להקטין ככל הניתן את החוב. גם כשסביבת הריבית בעולם היא אפסית. בסופו של דבר יחס החוב-תוצר גדל רק כשהצמיחה בתוצר מאטה.

הסוג השלישי של בחוב מוחזק בידי המגזר העסקי, ונכון לאמצע 2018 הוא עומד על 903 מיליארד שקלים. זה נשמע הרבה מאוד, אבל המגזר העסקי מאט את קצב הנפקת אגרות החוב שלו, ועיקר הגידול בחוב נגזר משינויי מדדים המשפיעים על היקף החוב הקיים ופחות מהנפקות של אגרות חוב חדשות.

עובד במפעל שתייה. צילום: יונתן סינדל / פלאש 90.

כאן הנקודה שחשוב להדגיש – לקיחת חוב היא הדרך של משק מודרני לייצר כסף, כלומר להגדיל את מחזור העסקים. לייצר יותר, לצרוך יותר, ולהשתכר יותר. זהו הכוח המרכזי ביותר מאחורי הצמיחה ומאחורי האינפלציה. זה כמובן נכון כל עוד החוב מגובה בהשקעה אמיתית בנכסים מניבים.

נטילת חוב היא גם ביטוי של אמון בעתיד. כשעסק לוקח הלוואה, בין אם מהבנק ובין אם בהנפקת אגרת חוב, על מנת לבצע השקעה כל שהיא, לרכוש מכונה לדוגמה, הוא עושה זאת תחת ההנחה שההשקעה שלו תישא פרי. כלומר המכונה תשפר את יכולת הייצור שלו ולמוצרים שלו יהיו רוכשים. כשמשפחה לוקחת משכנתה כדי לרכוש דירה היא עושה זאת תחת ההנחה שהכנסותיה ישמרו על יציבות (ואף יגדלו) בשנים הבאות. היא גם מאמינה שהדירה תהיה שווה את ההשקעה. גם בערכים כספיים וגם בערכים ממשיים. גם כשהממשלה מגדילה את החוב שלה כדי להשקיע בחינוך, בבריאות ובתשתיות, היא עושה זאת מתוך ציפייה שההשקעה הזו מסייעת בטווח הארוך למשק לצמוח באופן בריא.

כל אחד מהמגזרים – משקי הבית, המגזר העסקי והממשלה – לוקח סיכון אחר כשהוא נוטל על עצמו חוב, מתייחס אחרת לחוב שלו, ומשפיע על המשק בצורה אחרת. אבל מה קורה כשהם מתחילים לצמצם את היקפי נטילת החוב? במגזר העסקי זה סימן לכך שפחות עסקים נפתחים, פחות השקעה בתוצר עתידי. במגזר הפרטי ירידה בהיקף החוב הצרכני, בעיקר כשבכל יומיים מתקשרים להציע לנו הלוואה מידית ברגע, מצביעה בין היתר על חוסר ביטחון של משקי הבית בהכנסתם העתידית. הפסיכולוגיה של הממשלה עובדת בדיוק הפוך. המצב הכלכלי טוב, האבטלה בשפל, זה הזמן להימנע מהשקעות חיוניות בעתיד החברה. את החוב נשמור למשבר שיבוא.

שינויים בחוב משקי הבית ובחוב הציבורי כאחוז מהתמ״ג (גרפיקה: אידאה).

ייתכן וההאטה בקצב נטילת החובות גם של המגזר העסקי וגם של משקי הבית היא עוד סימן לסוף המחזור הכלכלי הנוכחי, וכניסה צפויה למיתון. יש לציין שההאטה הזו התחילה עוד לפני שבנק ישראל הודיע על העלאת הריבית וסימן את שינוי המגמה. בעבר דיברנו על האופן שבו הקטנת ההוצאה הממשלתית מעבירה את ההוצאה לציבור וכך נוצר המתאם ההפוך שבין הורדת היחס חוב-תוצר הממשלתי לעלייה בחוב של משקי הבית שנאלצים להוציא יותר כסף על שירותים שבעבר סיפקה המדינה. עכשיו, כשמשקי הבית לא יכולים לספוג עוד חוב, האם העסק יעבוד גם בכיוון השני והממשלה תגדיל את הוצאותיה כדי למנוע את המיתון?

התומכים בהקטנת יחס החוב-תוצר של הממשלה טוענים שזה מחסן את המשק לקראת משברים. בפועל, השחיקה של העשור האחרון ביכולת של משקי הבית לספוג משברים עלולה להפוך אותם דווקא לכואבים וחמורים הרבה יותר.