לאחרונה התקבלה החלטה במשרד החינוך להרחיב את האוטונומיה של הגננות, צוותי גני הילדים והילדים עצמם. כך, צוותי הגנים יוכלו לתכנן ולהוביל בהתייעצות עם הילדים, היבטים שונים בעשייה החינוכית בגן. הם יבנו סדר יום עצמאי ויחליטו מתי אוכלים, מתי משחקים, ואף מתי יושבים יחדיו בשעת מפגש. הרעיון לשתף ילדים נכון במהותו, היות שמעורבות מגבירה מחויבות גם בגיל זה. כדי שהילד ייקח אחריות על המבוגרים לאפשר לו לעמוד בה, תוך יצירת תחושת חוסן אישי ונפשי. מה ניתן לעשות כדי שהרעיון יצלח והילדים ירכשו כישורים חשובים אלו עוד בילדות?

בין מעורבות למחויבות

אחד מערוצי הלמידה אצל הילדים מכונה "התחברות מבדלת". זהו ערוץ למידה חברתי שבו הילדים לומדים כיצד להתנהל בקבוצה. למידה זו נדרשת להתקיים בתוך אקלים חינוכי תוך יצירת תקשורת בין כל חברי הקבוצה, מעורבות של כל החברים בקבוצה, מחויבות לקבוצה, לחוקים ולמערכת הערכים והאמונות שמחזיקה את הקבוצה. השאיפה להיות חלק מהקבוצה והשאיפה יוצרת דחף המניע את הילדים להסתגל. אט-אט נוצרים יחסים משלימים בין מרחב הביטחון שמקנה המבוגר, לבין תחושת החוסן של הילד, המאפשרים לו להרגיש שייך ולהשתלב.

מעורבות ומחויבות בחינוך

אנשי חינוך מעודדים תלמידים להיות מעורבים. שיתוף ילדים בבניית מדיניות טובה במהותה, אך מחייבת להיעשות במסגרת תיאום ציפיות מלא של הסגל והילדים. כאשר בוחנים גן ילדים אין ברור כי אין שוויון בין תפקיד הסגל ותפקיד הילד. לכן, שיתוף הילד בתכנון דברים חייב להיעשות בארבע מדרגות חופש בהתאם לארבעת מהלכי הסמכות המותאמים לעבודה עם ילדים בגני הילדים עליהם נרחיב:

• ציות– זוהי מדרגת הסמכות המחמירה ביותר שבה חל איסור לקיים דברים שהם בגדר סיכון. בציות לא מתחשבים ביכולת ההבנה והיישום של הילד, אלא אוכפים דברים בהם קיים סיכון בטיחותי.
• דרישה– היא מדרגה שבה מתבקש הילד לבצע פעולות והתנהגויות בהתאם למקובל בקבוצה. הדרישה כוללת תמיד שלושה חלקים: "בגן שלנו… מבצעים… כי…". שלושת אלמנטים אלו חשובים בבניית התנאים ללמידה חברתית, כאשר המהלך מאפשר לילד לבנות בהדרגה עשיה מתוך תחושת שייכות ומעורבות.
• משא ומתן וביצוע פשרות– זוהי מדרגה שבה נוקטים במצבים בהם יש מקום לאפשר לילדים חופש בחירה, שניתן דרך משא ומתן ופשרות. כאשר נותנים לילד בחירה מתוך סך אפשרויות, הילד לומד להציג טיעון ענייני ולבצע פשרות ברצונות שלו, מתוך התחשבות בצרכיו ובצרכי הקבוצה.
• העברת אחריות– היא מדרגה בה המבוגר מעביר את האחריות לקבלת ההחלטה לילד. כדי שילד יקבל החלטה, הנושא אמור להיות מוגדר בסמכותו, ועל המבוגר לוודא שלילד יש את כל המידע שנדרש כדי להגיע להחלטה נבונה. כך מחנכים את הילדים לקבל החלטה מושכלת המבוססת גם על ידע ולא נשענת על דחפים ותחושות בלבד.

כיצד לשתף ילדים בצורה מדורגת בפעילות הגן?

בתחילת השנה חשוב להקפיד על שילוב בין תקשורת, סמכות ובהירות בהוראות, כדי לבנות את הגן כמרחב בטוח לכל הילדים. עושים זאת תחילה בהקניית והפעלת "דרישה". חשוב לחזור עליה מספר פעמים ביום, כדי שההפנמה תהיה מהירה.

במהלך תקופה זו, ילוו הגננות בהדרכת הילדים ויעודדו שיח והצגת טיעונים ענייניים. כחודשיים לאחר תחילת השנה, ניתן לבדוק בפעילות מובנת, כמו משחק, להציע לילדים ליצור חוקים ולהסכים עליהם. כך ניתן בהדרגה להעביר את היכולת של הילדים להסכים על חוקים אל יכולת לבנות חוקים. כל הזמן הזה הגננת נדרשת להציג את תנאי היסוד ולהגביל את נושאי ההחלטה של הילדים, ולאחר הפעילות חשוב לבצע סיעור מוחות עם הילדים על מה ניתן לשפר לקראת פעולות עתידיות; ניתן ליישם זאת על תכנים שנלמדים במסגרת נושא חינוכי שקבעה הגננת, על חוקים במשחק, על שעות פעילות והפסקה בקבוצות, ועוד. חשוב להדגיש, שהמסגרת הכללית של סדר היום, החוקים בגן ותוכנית הלימודי חייבת להיות מנווטת על ידי הגננת.

המודל הקלאסי שמיושם כיום ברוב הגנים הוא חד־סטרי כשכל מאפייני הגן נקבעים "מלמעלה" בידי הפיקוח. אולי מעתה, הגננות יוכלו לבנות סדר יום, כשהן מתחשבות בילדי הגן.

**

ד"ר גיל מאור הוא מרצה בחוג לחינוך של האקדמית גליל מערבי.