כשנורית היבשר מסתובבת ביערות היא נהנית מהנוף, אבל לא רק. היבשר, מנהלת מחלקת יער במרחב מרכז של קק"ל, עסוקה גם בחיפוש העצים הטובים ביותר, מהם תיקח את הזרעים המובחרים ביותר. "החוויה של להסתובב ביער ולחפש את העצים לקחת מהם את הזרעים היא חוויה מרגשת", מספרת מי שהייתה היערנית הראשונה בתולדות הארגון, "לזהות עץ שהוא משהו מיוחד, ואין כמוהו בסביבה, זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעבודה שלי".

הזרעים שליקטה היבשר יישלחו לאהובה דניאל במשתלת קק"ל, שמתפקדת כאימא מסורה לעשרות אלפי שתילים בשנה, ולבסוף הם יגיעו ליערן גלעד מסטאי שמאות אלפי העצים במרחב הם כמו העובדים שלו. מיליוני ישראלים מבקרים מדי שנה ביערות הקק"ל, ולכבוד ט"ו בשבט יצאנו לבדוק מי הכין עבורם את יעד הטיול.

שתילי אורנים מוכנים לשתילה במשתלת אשתאול (צילום: מור הופרט)

"יער לא נוצר יש מאין"

"כל היער הזה פה סביבנו לא נוצר יש מאין. כל עץ ועץ הושקעה בו המון מחשבה", פותחת היבשר, את הסיור ביער אשתאול, מערבית לירושלים. לשאלה מאיפה מגיעים, אם כך, אלפי הזרעים, היא עונה כי "אנחנו לא קונים זרעים ממשתלות, רק בוחרים מזרעים של עצים שכבר קיימים ביער".

"עוד אפילו לפני השאלה איזה עץ נשתול, אני והולכת עוד צעד אחורה לבחירת הזרעים שמהם יתפתחו השתילים הכי טובים, הכי מובחרים והכי מתאימים לסביבתם, שיהיו עמידים ליובש, למחלות ולמזיקים", היא מוסיפה.

יער אשתאול (צילום: מור הופרט)

"אני מסתובבת ביער, מסתכלת סביבי" היא מספרת, "ואני לומדת לזהות את העצים שנראים הכי טוב ביער, שיש להם את הגזע הכי יציב ועבה, שהעלווה בצמרת שלהם ירוקה וחיונית. אני גם מוודאת שהפירות שהם נושאים הם איכותיים ומלאים זרעים שיתנו בדורות הבאים את הטוב שבטוב ליער."

אחרי איתור הזרעים הנכונים, הגיע הזמן ללקט אותם. מסתבר שלא תמיד מדובר במטלה פשוטה. "לפעמים, בעצים כאלה הזרעים הטובים יימצאו גבוה מאוד על העץ. אז אני אעביר את המיקום של העץ ליחידת הטפסנים של קק"ל. את האצטרובלים או הבלוטים עם הזרעים אנחנו לא אוספים מהקרקע, אלא ממש צריכים להגיע אל העץ ולקטוף ממנו, ולפעמים זה מצריך טיפוס ממש בחבלים לגבהים. הכל בשביל להגיע לזרעים האלה."

עץ אורן בן 60 שנה ביער אשתאול (צילום: מור הופרט)

היבשר מספרת כי מלבד ההתערבות האנושית המתוכננת ביצירת היער, מתרחש גם תהליך טבעי של התחדשות. "אצטרובלים או זרעים נופלים אל הקרקע נובטים, ומהם גם ייצמח הדור הבא של העצים שנראה בשטח". לדבריה, "יש מקומות בהם יש חידוש טבעי ואנחנו מעודדים את התהליך הטבעי והאקולוגי, כי אנחנו מאמינים שזו הדרך הכי טובה ליער להמשיך ולצמוח. זה תהליך בר-קיימא, הטבע אומר לך שפה הכי מתאים לו להתחדש ולהקים דורות ונוספים של יער". עם זאת, הדגישה כי "במקומות שאנחנו רואים שזה לא קורה, ואנחנו מעוניינים לשמר את הנוף הירוק בכל זאת, לטובת הקהל שמגיע או שימושים נוספים, ואנחנו רואים שצריך את ההתערבות שלנו בנטיעה, אז חשוב לנו, שניטע את הזרעים הכי טובים מהעצים הכי מושבחים."

"ממש עבודת נמלים"

לאחר שהזרעים אותם סימנה היבשר נאספים מכל יערות קק"ל במרחב הם מועברים אל המשתלה באשתאול, שם מקבלת את פניהם המנהלת אהובה דניאל. "התהליך מתחיל בשולחן העבודה, פה אנחנו מערבבים ורמיקוליט וכבול (חומרי מצע שאינם דשן, מ.ה) ויוצרים את המצע שלנו. כשהזרעים מגיעים שמים אותם במים, כדי שייתפחו. אורן ברוטיה, למשל, אני שמה במים שמונה עד עשר שעות."

משתלת אשתאול (צילום: מור הופרט)

"את הזרעים הריקים אנחנו זורקים, ואת השאר אנחנו מייבשים חצי שעה " היא מממשיכה, "אותה עובדת יושבת וזורעת את הזרעים במצע שהכינה, מכסה אותם בעוד אדמה ושמה קצת מים". את הזרעים המוכנים באדמה, מכניסים עובדי המשתלה לאינקובטור, בו יש הלחות והטמפרטורה מבוקרים, עד להצצה ראשונה של הנבט."

"האינקובטור הוא מקום של עצבים, כי לא תמיד הזרעים נובטים באחידות" משתפת דניאל, שעובדת במשתלה כבר 40 שנה, "כשאני, למשל, צריכה להכין 20 אלף שתילים מעץ מסוים ופתאום חסרים 5,000, צריך לבקש עוד זרעים ולהתחיל הכל מחדש."

נבטים לאחר הצצה ראשונה במשתלת אשתאול (צילום: מור הופרט)

אם הכל הולך כשורה, היא מסירה, "אחרי הצצה הראשונה של הנביטה, ממש בעלים הראשונים אנחנו מיד מעבירים את הזרע לחממה. כל נבט אנחנו שמים בתא נפרד על המגש".

"זו ממש עבודת נמלים להעביר נבט, נבט" היא מוסיפה, תוך כדי שהיא מכסה באדמה בעדינות נבט של שקד שהציץ, כדי להגן עליו ממזג האוויר, "בשלב הזה אנחנו שומרים אותם בחממה, כדי להגן עליהם מפני מזג האוויר, שלא יירקבו מיותר מדי גשם. סביב חודש מרץ אפשר להוציא אותם לשטח."

נבט שקד במשתלת אשתאול (צילום: מור הופרט)

"אנחנו רושמים בדיוק כמה זרעים זרענו, מתי ומאיפה הם באו ומזינים את הכול למערכת ממחושבת שלנו" מתארת דניאל את הליך הרישום והמעקב הקפדני במשתלה, "ובכל שלב אנחנו ממשיכים לשמור את הציון של התאריך והמקום ממנו הגיעו הזרעים". ואכן ליד כל קבוצת שתילים ניצבת לוחית המציינת את סוג העץ ומקורות הזרע שלה. היבשר מסבירה שהסיבה למעקב הקפדני הוא כי "אנחנו משתדלים לנטוע עצים באזור ממנו הם הגיעו, על מנת לשמר את השונות הגנטית של אותו המקום."

נבטי שקד עם רישום תאריך השתילה ומקורות הזרע במשתלת אשתאול (צילום: מור הופרט)

המשתלה באשתאול לא עובדת רק עם זרעים, אומרת דניאל כשאנחנו נעמדים מול שורה של ייחורי רימונים. "לייחור (חלק המנותק מצמח האם המצמיח שורשים ענפים ועלים, מ.ה) יש יחס שונה מזרעים וצריך לדעת איך לטפל וחתוך את הענף כדי שינבוט" היא מסבירה ומדגימה במיומנות, "לוקחים ענף בעובי של אצבע, בערך, ואורך של 13-12 ס"מ. בחלק התחתון אחרי שיישרתי אני חותכת עם מזמרה בזווית של 45 מעלות, טובלת בהורמון השרשה ואז נועצת במגש."

"העצים שמוכנים לנטיעות הם כבר בני שנה. כל אזור מרכז מגיע אלינו, הכול צומח מכאן" אומרת דניאל בגאווה. המשתלה שבאחריותה מגדלת מעל ל-300 אלף שתילים בשנה, אותם "אנחנו מחלקים גם ליערנים שלנו, וגם לגורמי חוץ, למגדלי דבורים, לרשויות מקומיות, עמותות, הצבא. אבל לא לגורמים פרטיים."

"כל יום שלי עשיר בחוויות ומפגשים"

"אנחנו מסתכלים על היער כעל מרחב ניהולי. כל מטייל שמגיע זה מבחינתו יער, אבל מבחינתו יש לו ייעודים שונים" עונה גלעד מסטאי, מנהל אזור שפלה וחוף, ופקיד היערות במרחב מרכז, על השאלה כיצד בוחרים איפה לנטוע ואילו עצים לטעת.

גלעד מסטאי מנהל אזור שפלה וחוף (צילום: מור הופרט)

"בכל יער שלנו אנחנו עושים סקרי קרקע כדי לאפיין מה המאפיינים שלה, כמה גיר וחרסית יש בה ועוד מדדים ובהתאם לזה אנחנו עושים סינון ראשוני של אילו עצים מתאימים לאיזה בית גידול" מוסיפה היבשר, "גם לכמות המשקעים, ותנאים טופוגרפיים או המפנה של הקרקע (הכיוון שלה ביחס לשמש, מ.ה) יש המון השפעה ואנחנו לוקחים אותם בחשבון כשאנחנו מתאימים את העצים לנטיעה."

"בחירת העץ לנטיעה תלויה מאד במטרה של כל תא שטח" היא מציינת נקודה חשובה במדיניות ניהול היערות של קק"ל, "בסופו של דבר לכל שטח ושטח אנחנו מגדירים ייעוד, ובונים תכניות אב ליערות."

"אם שטח מסוים חשוב לנו שהוא יהיה אתר קולט קהל, אזור אינטנסיבי שמגיע אליו הציבור בהמוניו, אז נרצה שיהיה בו יער עם הצללה גבוהה ושיצמח מהר" היא מסבירה, "בהתאם לכך אנחנו נבחר לטעת עצי מחט שצומחים מהר ויוצרים כיסוי של צל. אנחנו לוקחים בחשבון, למשל, שעצים רחבי עלים צומחים לאט יותר, והם גם רגישים יותר, לכן אנחנו מעדיפים לשתול אותם ביחד עם עצי מחט שיוצרים את תנאי המיקרו-אקלים  הנחוצים." מסטאי, שעובד בקק"ל כבר יותר מ-30 שנה, מוסיף בנחרצות כי "העץ צריך לשרת את המטרה שייעדנו עבורו. וכן, אנחנו מצפים ממנו לעשות את 'העבודה' שלו."

רקפות ותת יער ביער אשתאול (צילום: מור הופרט)

את הביקורת שנשמעת על קק"ל כגוף שמתערב בטבע ומנסה להצמיח יערות במקומות שלא מתאימים לכך  ואף פוגע בטבע הקיים, הוא הודף. "אנחנו לא מתיימרים לנהל את הטבע" הוא טוען, "אגן הים התיכון הוא נוף תרבות, כל כולו בהשפעת האדם. אנחנו לא מתיימרים לנהל את הטבע, אנחנו כן עוסקים בהשפעה על נוף התרבות". הוא מזכיר גם את המהפכה החקלאית שראשיתה הייתה באזור והביאה להכחדה של היערות הטבעיים בארץ לאורך אלפי שנים.

"יערנות היא למעשה מארג שלם, זה מרחב אקולוגי אחד גדול, שבו אנחנו משלבים גם את הנופשים וגם את הנחיות השימור והפיתוח" מסביר מסטאי את השימושים השונים לעצים ביער, "אנחנו מייצרים מרחב בר קיימא שנוכל לשמר גם לדורות הבאים."

"היום אנחנו מקדמים תכניות אב וממשק ליערות, בהן אנחנו מתכללים את הסוגיות של ניהול יער ויוצרים הוראות ליערן בשטח כיצד הוא צריך לפעול. כך למשל אנחנו אומרים שבאזור מסוים שמסומן במפות הוא מיועד לנופש, ובו נשקיע יותר, נבדוק טוב יותר את הבטיחות של העצים, ושל המתקנים, נטפח אותו יותר", הוא מספר ומחווה בידיו לעבר חורשת החרובים בכניסה לחניון, בזמן שאנו יושבים על שולחנות קק"ל, "ואזור ליד שיעדנו להיות יער רב תכליתי נטפל בעצימות נמוכה יותר, כך אנחנו מצליחים לשמור על בתי גידול ייחודים, צמחים מטפסים שמטפסים על עצים, אזורי פריחה וכו'."

החניון בכניסה ליער אשתאול (צילום: מור הופרט)

מסטאי מזכיר גם את התפקידים האקולוגיים הייחודים של היערות. "היער הוא למעשה בית גידול לעצים, לשיחים ולפרחים והוא גם מרחב מחיה של בעלי החיים. התפתחות של השטחים החקלאיים והערים גורמת לדחיקה של בעלי החיים. פה ביער אנחנו מייצרים עבורם את המרחב הזה. כולנו רוצים לראות את הצבי, את השועל, את התן והקיפוד, שלא יודעים לחיות בתוך הערים."

"עוד פן של הניהול, במיוחד פה ביער אשתאול" הוא מוסיף, "הוא שאנחנו סוקרים איפה יש קנים של עופות ודרסים ומסמנים אותם. אנחנו שומרים את זה בסודיות, כמובן, כדי שלא לאפשר לציבור לפגוע בקנים, ואנחנו מתכננים את הממשק היערני שלנו בהתאם, כך שיאפשר את הקינון באופן מיטבי. במקומות האלה, למשל, נשמור על 'שקט יערני', ולא נכרות עצים לדילול."

מלבד התפקיד החשוב בשמירת הטבע, ליערות קק"ל, שפתוחים לציבור ללא עלות, יש גם תפקיד חשוב בקליטת מבקרים. "זה די מאתגר לשלב נופש של הציבור יחד עם יער", הביא את נקודת המבט של היערן, "אנחנו יודעים להגדיר את האזורים אליהם אנחנו רוצים את הציבור שיגיע ויטייל ובהם תהיה רמת פיתוח גבוהה. אפילו שבילים, אספלט, חניונים ומתקני משחק. זה לא במקרה, אנחנו מכוונים את הציבור להגיע למקומות האלה, כדי להשאיר את מרחב היער טבעי ככל שניתן, שיהיה פחות עומס של מבקרים". ליער אשתאול וליערות במרחב שבין תל אביב לירושלים הגיעו השנה מעל ל-3 מיליון מבקרים. "בזכות זה שהציבור מגיע ליערות הוא נהפך לכוח שלנו במשימה לשמור על היערות."

"אבל זה לא רק הציבור הרחב, זה גם הקהילות שסמוכות ליער" הוא מוסיף, "אנחנו בקשר עם הקהילות המקומיות, לעודד אותם לקבל אחריות על היער, ולהבין שהיער הוא לא שלנו הוא גם שלהם, ולמעשה של הציבור". יער אשתאול, למשל, ניטע ברובו על ידי תושבי מושב אשתאול הסמוך.

עולים מתימן מהיישוב אשתאול נוטעים את יער אשתאול. ארכיון (צילום: יעקב רוזנר/ ארכיון קק"ל. מתוך ויקימדיה קומנס)

"כל היער במדינת ישראל הוא לא דבר שהוא מובן מאליו. זה מרחב נטוע" מדגיש מסטאי, "ראשוני החלוצים שבאו לארץ קבעו חזון שהם רוצים לראות יערות, וקק"ל התחילה במשימה כבר בתחילת המאה שעברה. מלאכת הייעור, זה מאמץ לאומי, החל מהחלוצים ועד גלי העלייה הגדולים בשנות ה-50 וה-60, שקק"ל היוותה עבורם גם מקום עבודה. יהודי שהגיע למדינת ישראל לאחר 2,000 שנות גלות, אחד המעשים הראשונים שלו זה לשתול יער, וזה דבר שאין לו אח ורע בעולם."

"כל יום שלי עשיר בחוויות ומפגשים" הוא אומר, "מי שחושב שיערן נמצא על איזה גבעה בודדה, ומשקיף כל היום על הנוף והציפורים טועה. יערן זה איש שעובד המון עם הציבור, מדבר, מכוון ומשכנע, עוסק בכיבוי שריפות. השיחה האחרונה שלי הייתה עם תושבי מבוא מודיעים, שנפגע בשריפה גדולה בתחילת השנה ואיך אני משתלב במאמץ להקמה מחדש את היישוב ולשמירה עליו ועל הטבע בשנים הבאות."

"לי באופן אישי הייתה הזכות להיות שותף לנטיעה של מעל ל-20 אלף דונם של יערות" מסכם, מסטאי, "אחד הסיפוקים הכי גדולים שלי זה לעמוד על גבעה ביער בן שמן, להסתכל על כל המרחב הירוק, ולטפוח לעצמי על החזה בידיעה שזה גם בזכותי."