"הדמוקרטיה נראית לי כמו הדרך הכי הגיונית שהמדינה תלך בה. אני חושבת שכל צורה אחרת לנהל מדינה היא לא כל כך הגיונית", אומרת יערה ריצ'קר בת ה-18, תלמידת י"ב מבית הספר העמק המערבי שבקיבוץ יפעת, שתצביע בפעם הראשונה בבחירות לכנסת ביום שני הקרוב.

עצוב לגלות שהתובנה הפשוטה של נערה צעירה מהיישוב שמשית הולכת ונשחקת בקרב הציבור הישראלי, וביתר שאת בחודשים שחלפו בין מערכת הבחירות שנערכה באפריל 2019 לזו הקרבה.

יערה ריצ'קר: "יש משהו מספק בלהצביע בשביל לקדם את המצב שתקוע בגלל הבחירות הלא נגמרות" (התמונה באדיבות המצולמת)

על פי סקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, מערכות הבחירות התכופות הביאו לכך שמחודש לחודש יורד האמון של הציבור הישראלי בדמוקרטיה. הבדיקה האחרונה חשפה כי רק שליש מהציבור אופטימי לגבי עתיד הדמוקרטיה הישראלית.

החוקר: "אנשים מפתחים אדישות, זו מגמה מסוכנת"

"יש פה סוגיה של עייפות החומר", אומר ד״ר אור ענבי, חוקר במרכז גוטמן לדעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. "אנשים מרגישים ששום דבר לא הולך להשתנות ושאף אחד לא הולך לנצח. הקיפאון הזה באמת גורם לאנשים להתייאש ולהתרחק מהמשחק הפוליטי".

ד"ר אור ענבי: הימנעות מהצבעה היא חיזוק הצד השני (ללא קרדיט)

לדבריו, הנתונים שמשקפים את אמון הציבור בדמוקרטיה הם "מחרידים ומצמררים". בחודשיים-שלושה האחרונים מזהים החוקרים במרכז גוטמן מגמה נוספת ומטרידה לא פחות. "הציבור אומר: מערכת אחת, שנייה. הדמוקרטיה שלנו כנראה חזקה ותעמוד בעוד ועוד מערכות בחירות. ואנשים מפתחים אדישות, חושבים שהדמוקרטיה תשרוד ומקבלים את המצב הזה, שבהתחלה נראה כמטורף ולא הגיוני. לתפיסתי זאת מגמה מסוכנת. אם אנשים חושבים ששום דבר לא ישתנה, זה עלול להשפיע על המעורבות שלהם. ככל שיורדים אחוזי ההצבעה יש אפשרות גבוהה יותר לגופים קיצוניים להעביר את התפיסות שלהם. בסוף, דמוקרטיה היא שלטון העם, ואם העם מתרחק מהמשחק זה עלול לאיים על יציבות הדמוקרטיה".

אם היית פוגש אדם מיואש שלא רוצה להצביע בבחירות הקרובות, מה היית אומר לו?
"הייתי אומר לו שבסוף אנחנו מדינה מאד פוליטית. לכולנו יש עמדות כאלה ואחרות. נתקלתי ברמה האישית במעט מאד אנשים שלא יודעים באיזה מהגושים הם נמצאים. המשמעות היא שהימנעות מהצבעה היא חיזוק הצד השני. גם אי הצבעה היא למעשה סוג של הצבעה."

אופטימיות הציבור ביחס לעתיד השלטון הדמוקרטי בישראל (גרפיקה: אידאה)

עם זאת, ענבי מתאר מגמה הפוכה לחלוטין בקרב הציבור הערבי, אצלו נרשמה עלייה של כ-10% בכמות המצביעים בבחירות ספטמבר 2019, לאחר שבבחירות באפריל אותה שנה הגיע אחוז ההצבעה בחברה הערבית לשפל. "העלייה בציבור הערבי לא הפתיעה אותנו. כבר בסקרים לפני הבחירות באפריל ראינו חוסר שביעות רצון של המצביעים הערבים מהפיצול במפלגות הערביות. לכל אורך הדרך הציבור הערבי תומך במפלגה מאוחדת, וכשהרשימות התאחדו ראינו, בספטמבר, עלייה בהצבעה. בנוסף, לא אופתע אם נראה עלייה קלה בכוחה של הרשימה המשותפת, בגלל שאנחנו רואים בסקרים שלנו שתכנית המאה של טראמפ עוררה מאד את השטח הערבי."

התלמידה: "חלק מעדיפים שמישהו אחד ינהל את הכל"

בחזרה ליערה. אני משתפת אותה בדברים שאמר ד"ר ענבי, ושואלת איך היא מבינה את הנתונים המדאיגים על אמון הציבור בדמוקרטיה.

"אנשים רואים שזה לא עובד. שלא מצליחים לנהל ככה את המדינה. יש כאלה שחושבים שעדיף שיהיה מישהו אחד שינהל את הכל".

אולי דמוקרטיה הפכה להיות דבר מובן מאליו?
"יכול להיות שגם בשבילי זה מובן מאליו, אולי פשוט כי נולדתי לזה. אף פעם לא חייתי במקום לא דמוקרטי אז אני לא מכירה משהו אחר. אני לומדת בבית הספר על סוגים אחרים של שלטון ומבחינת הדברים שאני מאמינה בהם, אני חושבת שדמוקרטיה זו הדרך הכי נכונה".

למה?
"זו השיטה ששומעת את כל הדעות ואת כל הצרכים של כל האזרחים. זו המטרה שלה בסופו של דבר. אני מאמינה שכל בן אדם צריך לקבל הזדמנות ולא משנה מאיפה הוא בא ומי ההורים שלו, או מה צבע העור שלו. דמוקרטיה מאפשרת את זה. כל צורה אחרת, רודנות למשל, הופכת אנשים ללא לגיטימיים."

את מתרגשת להצביע בפעם הראשונה?
"כן. אני מרגישה שיש לי יותר השפעה. בבחירות הקודמות רציתי שתהיה לי גם את הזכות להצביע, ואני שמחה שעכשיו אני יכולה לממש את זה. יש משהו מספק בלהצביע בשביל לקדם את המצב שתקוע בגלל הבחירות הלא נגמרות".

המצב הזה מדאיג אותך?
"כן, זה מדאיג. יכול לצאת מזה משהו ממש טוב, שינוי במדיניות למקום טוב יותר, אבל זה גם יכול להוביל אותנו למקום ממש רע, ושהמצב יחמיר ושאף אחד לא יצליח לקחת את המדינה בידיים, לנהל אותה כמו שצריך ולהקים ממשלה."

מה היית אומרת לאדם מיואש שלא מתכנן להצביע?
"הייתי אומרת לו שיחשוב טוב טוב לאן הוא רוצה שהמדינה תגיע. שיסתכל מה כל מתמודד מציע באמת, בלי כל היחסי ציבור, ושיחליט לאיזה מתמודד הוא הכי מתחבר. ושכן ינצל את ההצבעה. יש לך זכות להצביע, זה לא דבר מובן מאליו. יכלו לבחור בשבילנו."

המורה: "אזרחות ודמוקרטיה זה לא שיעור. זה חלק מהחיים"

משה כהן (33), מורה לאזרחות ומחנך י"ב בתיכון חדש דרכא בת-ים, מתמודד יום יום עם הניסיון להוציא עבור תלמידיו את הדמוקרטיה מתוך ספרי הלימוד והכיתה אל החיים עצמם.

"כמחנך וכמורה לאזרחות חשוב לי מאוד פלורליזם, שיח פורה ולא לזרוק סיסמאות באוויר. כשאני נתקל באמירות דיכוטומיות של תלמידים אני מבין מאיפה זה בא. זה לא פשוט לפתוח את הראש. אני נותן להם דוגמאות על עצמי, שאני בקשר עם אנשים שהדעה שלהם שונה משלי ושלפעמים מתווכחים, אבל שאפשר לחיות ככה. אני תמיד אומר לתלמידים לשמוע את הצד השני. שידעו שזה לא שחור ולבן."

משה כהן: "חשוב לי שהתלמידים יבינו שדמוקרטיה זו דרך חיים" (צילום: באדיבות המצולם)

מה היית רוצה שהתלמידים שלך יבינו על דמוקרטיה?
"אני משתדל להגיד לתלמידים שאזרחות ודמוקרטיה זה לא שיעור, זה חלק מהחיים. אפילו החלטה כיתתית אם יוצאים לטיול או למסיבה, כשאתה קם בבוקר ומחליט מה ללבוש, זו אזרחות. ומתוך זה אני משליך על דמוקרטיה. חשוב לי שהתלמידים יבינו שדמוקרטיה זו דרך חיים."

מה היית רוצה שהתלמידים יגידו לאלו שהתייאשו מהדמוקרטיה ולא רוצים להצביע בבחירות?
"יש לי תלמיד שמשתתף בפרסומת שמעודדת להצביע (בה בין היתר ילד פונה להורים שלו ואומר להם שאין להם זכות לא להצביע, ר.ר). אם אני משייך את זה אליו, זה לשאול את ההורים למה הם לא רוצים להצביע, אולי מתוך השיחה יעלה משהו. מעצם זה שהילדים יפנו ויגידו שזה חשוב, המחונך יהפוך למחנך".

איך אתה מתמודד עם מקרים שבהם יש פער בין התוכן שאתה מלמד את התלמידים שלך למציאות, למשל במקרים בהם המשטרה, שאמורה להגן על ביטחונם של האזרחים, משתמשת נגדם באלימות?
"אין 100 אחוז בדמוקרטיה. הפרדוקס של הדמוקרטיה הוא שמדי פעם אתה צריך לוותר כדי שהיא תתקיים. דמוקרטיה אמתית היא לדעת ליצור איזון ולהבין שיש גם מקרים שבהם יש חריגה, ושהם לא מתקבלים על הדעת וצריך לטפל בהם. כששוטר פוגע בדמוקרטיה צריך לטפל בו. צחוק הגורל הוא שלפני שהייתי מורה הייתי שוטר, ולא סתם, מהיס"מ. מאלה שיש לתלמידים את הבטן הכי מלאה עליהם. תוך כדי העבודה כשוטר היה לי ממשק עם נוער שגרם לי להרגיש שאני יכול להתחבר לעבודה איתם."

מי שומר יותר על הדמוקרטיה, שוטר או מורה?
"מורה. לגמרי מורה. לצערי קו המחשבה של האזרחים על המשטרה הוא ממש לא להיט. באופן אוטומטי כשאתה לובש את המדים הפתיחות לשמוע אותך נמוכה, לעומת שיח נעים עם מורה. הפוטנציאל להוציא דברים משיח עם מורה גבוה יותר."

היזם: "חשוב להבין למה לא מצביעים"

אודי וולקוב (34) הוא סמנכ"ל 'הברית הישראלית', ארגון שקם לפני ארבע שנים במטרה לנצח את חוסר האונים הפוליטי, לתת כלים וידע למחאות ציבוריות ולהעצים אנשים וקבוצות שרוצות להשפיע על המרחב הציבורי. עכשיו, כשמערכת הבחירות השלישית בשנה האחרונה בפתח, הרגישו וולקוב וחבריו שהם אינם יכולים לעמוד מן הצד.

"הרעיון שמערכת הבחירות מתמשכת ואין הכרעה נורא מייאש. ראינו שהייתה ירידה באחוז ההצבעה מבחירות אפריל לספטמבר, בעיקר בקרב המרכז הפוליטי, ולכן הבנו שחייבים לעודד אנשים להצביע כדי להביא להכרעה. ייאוש ואדישות הן התופעות שאנחנו נלחמים בהן."

אודי וולקוב: "דמוקרטיה היא לא משהו שהשגנו ועכשיו הוא ישנו והוא מובן מאליו" (צילום: באדיבות הברית הישראלית)

לדבריו, הקמפיין שיצרו נולד לאחר שהבינו שאנשים יוצאים להצביע בהשפעת מעגלי השייכות שלהם. "הסיכוי שאני אצא להצביע, בהנחה שאני מתלבט, גדל אם מישהו שאני מכיר מבקש ממני לעשות את זה. זה יותר יעיל מהרבה טקטיקות קמפיין אחרות. המהלך הוא לגייס אנשים שישכנעו אנשים לצאת ולהצביע. לכן הקריאה שלנו היא '1 מביא 3'."

וולקוב מסביר שהסיבות לאי הצבעה מגוונות. "קודם כל חשוב להבין למה לא מצביעים. הרבה פעמים מדובר על כשלים טכניים – אנשים שגרים רחוק, חוזרים מחופשה ועייפים או מישהו שחושב שזה מיותר. הרעיון הוא לעשות עבודה יחידנית, בהיקפים גדולים. יש גם הרבה אדישות וחוסר אונים. הבן אדם לא רואה איך הפעולה היחידנית שלו משנה משהו במציאות החברתית והפוליטית. הרבה מאיתנו חשים לבד, אבל הדרך להביא להכרעה בבחירות היא לא להימנע אלא להיפך, להיות מעורבים יותר".

למה אתה כל כך מאמין בדמוקרטיה?
"יש את הקלישאה שדמוקרטיה היא השיטה הכי פחות גרועה. אבל האמת היא שיש הרבה דברים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם. שנים אנשים נלחמו על זה שתהיה להם יותר יכולת להשפיע על החיים שלהם. רק מהלך מאורגן של הרבה מאוד אנשים יחד, כקולקטיב, יכול לעמוד מול כוחות גדולים. כשיש אי שוויון מובנה, הדרך היחידה בה אתה יכול להנהיג איזשהו כוח, זה רק בפעולה קולקטיבית. דמוקרטיה היא לא משהו שהשגנו ועכשיו הוא ישנו והוא מובן מאליו. צריך לעמוד על המשמר ולפעול כדי שזה יקרה."​