בית המשפט המחוזי בירושלים דחה היום (ראשון) את עתירת עמותת 'צלול' וחמש רשויות מקומיות נגד הפעלת אסדת הגז הטבעי 'לווייתן' בסמוך לחוף דור. בפסק הדין קבע השופט אלי אברבנאל כי העותרות לא הפריכו את עמדת המשרד להגנת הסביבה, לפיה המאגר מפוקח באופן סביר ומותאם לפוטנציאל הזיהום הנשקף ממנו.
אסדת לווייתן החלה לפעול בסוף דצמבר 2019, על פי היתר פליטת מזהמים של המשרד להגנת הסביבה שניתן בנובמבר באותה שנה. העתירה כנגד ההיתר הוגשה על ידי עמותת צלול, המועצות המקומיות זכרון יעקב, ג'יסר א-זרקא ופרדס חנה-כרכור והמועצות האזוריות מגידו ועמק חפר, כנגד המשרד להגנת הסביבה וחברת נובל אנרג'י המפעילה את האסדה. העותרות טענו כי תנאי ההיתר מהווים סכנה לציבור – אך כאמור, טענתן נדחתה.
השופט אברבנאל קיבל את טענת המשרד להגנת הסביבה, לפיה למרות שפוטנציאל הזיהום של האסדה הוא מהקטגוריה הגבוהה ביותר, בישראל פועלים למעלה מ-100 מפעלים מזהמים הנכללים בקטגוריה האמורה, וכי "אסדת 'ליוויתן' אינה מדורגת בראש רשימה זו" ולכן "אין כאן עניין חריג מבחינת הפוטנציאל של הזיהום הסביבתי". עוד נקבע כי "עמדתו של המשרד מבוססת על חוות דעתם של מומחים הפועלים מטעמו ועל נתונים שבידיו. כנגד עמדה זו לא הוצגו ראיות ממשיות שיש בכוחן להפריך אותה."
בנוסף ציין השופט אברבנאל כי מנתונים שמסרו המשיבים על פעולות ה'נישוב' שהתקיימו במהלך ההרצה עולה כי לא חלה בגינן כל עלייה בזיהום האוויר, וזאת אף שהיקף הפליטה בפעולות אלה צפוי היה להיות גבוה במידה ניכרת מהיקף הפליטה בשגרה.
פסק הדין: הפיקוח ע"י נובל אנרג'י אינו ניגוד עניינים
השופט אברבנאל דחה את הטענה לפיה הטלת חלק מהאחריות לניטור המזהמים על נובל אנרג'י היא בלתי סבירה בשל ניגוד עיניינים. לדבריו, "נוכח פוטנציאל הזיהום הנמוך של האסדה לשיטתו של המשרד, ונוכח אמצעי הטיפול בגזים בטרם פליטתם לאוויר, מרחק האסדה מהחוף, ומערך הניטור החופי האמור לעיל, אין בידי העותרות לשכנע כי החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות שיפוטית".
השופט אברבנאל קיבל את טענת המשרד לפיה "שיטת פעולה זו (ניטור המזהמים ע"י המזהם – א.ר.), הנהוגה בישראל ובעולם, משקפת תפיסת עולם, ולפיה ההיתר ניתן לבעל מקור הפליטה ועליו האחריות המלאה לקיום פעולות הניטור והדיגום", וכי "מבצעי הניטור והדיגום נדרשים לעמוד בתנאי הסמכה שנקבעו להם, וכי פעולתם נבדקת על ידי המשרד". השופט גם השתכנע מטענת המשרד כי "גישה זו מעוגנת בחוק אוויר נקי, בחוק איכות הסביבה ובתקנות בריאות העם, בהם מעוגנת הטלת חובת הניטור על המזהם. המשרד אישר את ההסכם לפיו הפעלת תחנות הניטור החופיות עליהן אחראית נובל אנרג'י נעשית באמצעות איגוד הערים לאיכות הסביבה שרון כרמל, אשר שייך לרשויות המקומיות המייצגות את התושבים."
השופט אמנם ציין כי לחברת נובל אנרג'י "עניין רב בתוצאות פעולות הניטור והדיגום ובעניין עיתוי העברתם למשרד", אך קיבל את טענת החברה לפיה "אין בעובדה שנובל מופקדת על דיגום וניטור פליטות האסדה כדי להעניק לה שיקול דעת של ממש באופן ביצוע הדיגום והניטור. זאת משום שאופן הביצוע וסוג הציוד הנדרש לשם כך מוסדרים בפירוט בסדרת הנחיות וכללים שקובע הרגולטור בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים מקובלים, וכן בהינתן סיורי הפתע שמבצע המשרד כדי לוודא שפיקוח על הפליטות נעשה כנדרש".
השופט קבע: אין חובה לבצע ניטור רציף של מזהמים על האסדה
למרות ויכוח ציבורי נוקב בנושא, השופט אברבנאל קיבל את עמדת המשרד להגנת הסביבה לפיה אין חובה לבצע ניטור רציף על גבי האסדה. לדבריו, לא עלה בידי העותרות להפריך את טענת המשרד כי עיקר הנזק משאיפת בנזן (אחד המזהמים הרעילים הנפלטים מהאסדה) טמונה בחשיפה ממושכת לערכים גבוהים שלו, ולא מחשיפה קצרת מועד. אברבנאל קיבל את חוות הדעת מומחי המשרד, הנשענת בין היתר על הדירקטיבה האירופית, לפיה די באמצעי הניטור והדיגום שנקבעו בהיתר כדי להתריע על פליטת גזים חריגה מהאסדה. הוא ציין כי "בהחלטתו מביא המשרד בחשבון את מכלול האמצעים והנתונים המתוארים לעיל – אמצעים לטיפול בגזים בטרם פליטתם לאוויר, ריחוק האסדה מהחוף, ואמצעי ניטור רציפים – ניטור TOC ׁ(פחמן אורגני כללי) מארובת האסדה ותחנות ניטור סביבתיות על קו החוף".
השופט קבע גם כי "אין חוסר סבירות בהחלטת המשרד לא לכלול בהיתר הפליטה נהלי עבודה מפורטים, שמטרתם הוצאה לפועל של התנאים המהותיים שנקבעו בהיתר הפליטה".
"היעדר הגבלה על פליטה בעת תקלה – הוראה סבירה"
השופט דחה את הטענה לפיה אין הגבלת פליטות מהאסדה בעת תקלה, משום שהיא נוגעת לשלוש יחידות ייצור שלא הוקמו ואולי יוקמו רק בעתיד: "ההוראה האמורה מבוססת על עמדתם של גורמי מקצוע במשרד. אין עילה לקבוע כי הוראה זו אינה סבירה במידה המצדיקה התערבות בה. זאת ועוד, עד להקמתן של שלוש יחידות ייצור אלה, ככל שיוקמו, ועד לתחילת הפעלתן, יצטבר בידי המשרד ובידי העותרות ניסיון רב כתוצאה מהפעלת האסדה, בנוגע למידת הזיהום שייפלט ממנה ותקלות שיתרחשו בעת הפעלתה. חזקה על המשרד כי ככל שהדבר יידרש, יבחן מחדש את ההוראות הנוגעות ליחידות ייצור אלה על בסיס הנתונים שייאספו על ידו במהלך השנים."
העותרות לא חויבו בהוצאות
השופט קבע כי "בשים לב לחשיבותם של הנושאים המועלים בעתירה ולרוח החוק, המחייבת שיתוף רחב של הציבור בנוגע אליהם, יישא כל צד בהוצאותיו". בדחייה של עתירה אחרת בנושא הפיקוח על מאגר לוויתן, חייב השופט רם וינוגרד את עמותת שומרי הבית בתשלום הוצאות של 60,000 ש"ח, סכום משמעותי לעמותה.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה לדחיית העתירה: "ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל במלואה את עמדת המשרד להגנת הסביבה בעתירה שהוגשה נגדו על-ידי מועצות מקומיות ואזוריות ועמותת צלול בנושא אסדת לוויתן וקבע: "אין בידי העותרות להפריך את עמדתו המקצועית החד-משמעית של המשרד".
