עבדתי כסוכנת נסיעות באמדוקס בשנתיים האחרונות. הייתי עובדת חיצונית של חברת אמקס שנותנת שירותים לאמדוקס. התפקיד שלי היה לטפל בכל טיסות העבודה של אמדוקס, אלפי טיסות והזמנות במיליוני דולרים בשנה. אני בת 51, נשואה, אמא לשלושה וגרה בתל מונד. 13 שנה אני עובדת בתחום התיירות והתעופה.

בחודש מרץ הוציאו אותי לחל"ת יחד עם רוב העובדים בחברה, בחודש מאי כבר פיטרו אותי, כי הבינו שאין צפי לחזרה של השוק לעבודה. מאז אני מחפשת עבודה. פה מתחיל הסרט של לחפש עבודה בתחום אחר לגמרי. הרי זה לא שפוטרתי ממקום אחד ועכשיו אני יכולה ללכת לחפש בתחום שלי במקום אחר, התחום הזה פשוט כרגע מת, אין בו עבודה. בשום משרד, בשום חברה, בשום מקום. זה גורם לבן אדם לחשוב, לאן הולכים מכאן, איך אני אמציא את עצמי מחדש?

הילדים שלי רגילים לראות אמא עסוקה. קשה לי שהם נאלצים לראות את הסיטואציה הזו שאמא בבית. הם מצדם שמחים על זה, אבל הם ילדים גדולים אז הם גם מבינים את המשמעויות של זה.

בגיל 51 כמו עובדת מתחילה

העניין הכלכלי כמובן הוא מרכזי. אני זכאית לדמי אבטלה לתקופה של חצי שנה וזהו. החצי שנה הזו אוטוטו תיגמר. כשהייתי בחל"ת, לא באמת יכולתי לחפש עבודה כי הכל היה סגור.

בכלל החוויה של חיפוש עבודה בימנו היא חוויה קשה מאוד. יש המון מובטלים, בכל הגלאים. אני מוצאת את עצמי בתחרות מול אנשים צעירים.

עבורי האתגר הוא כפול כי אני צריכה גם למצוא עבודה בתחום אחר. כי התחום שהתמחיתי בו נעלם ביום אחד. אני צריכה לקחת קורסים או ללמוד תחום חדש ולהתחיל מאפס, להתחיל מכיתה א'. גם אם כן יקבלו אותי לעבודה בסוף, אני נכנסת בגיל 51 כמו עובדת מתחילה. כאילו השתחררתי אתמול מהצבא.

האמת שגם להשיג ראיונות עבודה זה לא קל. את מנסה כל דבר – מודעות דרושים, פייסבוק, אפליקציות. את שולחת קורות חיים ואף אחד לא מגיב לך. לא אומרים לך באופן ישיר שזה בגלל גיל, יש הרבה פונים והרובוטים מסננים.

מפחדים לתת צ'אנס למישהו מבוגר

אנחנו, בני הארבעים פלוס, חמישים פלוס, מגיעים לראיון עבודה ומוצאים מולנו מנהלת HR (משאבי אנוש) שצעירה מאתנו בהרבה. היא מתייחסת אלי כאילו אני אמא שלה. את ניסיון החיים והניסיון המקצועי שלי היא לא באמת רואה.

אף אחד לא באמת ענייני לגבי היכולות שלך, אם את קולטת מהר או קולטת לאט, מה את יודעת ומה לא. זה בכלל לא משהו שבא לידי חשבון. בסופו של בתת מודע שלהן עוברת המחשבה "אני צריכה לקבל מישהי לעבודה שבצהריים אני אצטרך לאכול איתה ארוחת צהריים, שבמסיבות של החברה אני אצטרך להיות איתה, ברור שאני מעדיפה לקחת מישהי צעירה, שתהיה כמוני".

היום למצוא עבודה זה רק דרך מישהו שמכיר מישהו שיכול "לסדר לך עבודה", אין כרגע דרך אחרת בשבילי. אני לא מותרת וממשיכה לחפש, בעיקר דרך קשרים ואנשים שמכירים אנשים. האבסורד הוא שגם אנשים שמכירים אותך מפחדים לתת את הצ'אנס למישהו מבוגר.