אתונה – במהלך העימותים הקשים ביותר בין ממשלת גרמניה לבין ממשלת יוון, במהלך משבר האירו של 2015, ניסה פקיד ממשל גרמני לשכנע אותי לוותר על הדרישה להקלות בחוב היווני. הוא טען שבעוד גרמניה היא מדינה עשירה, האזרחים הגרמנים עניים. הוא צדק לגבי נקודה זו.
מחקר שנערך לאחרונה אישר כי מחצית מאוכלוסיית גרמניה מחזיקה רק כ-1.5% מעושרה של המדינה, לעומת 20% מהעושר, המוחזק בידי האלפיון העליון.
אי-השוויון בגרמניה רק הולך וגדל. במהלך שני העשורים האחרונים, ההכנסה הפנויה הריאלית של 50% העניים ביותר מאזרחי גרמניה הלכה וירדה, בעוד שבקרב המאיון העליון ההכנסה הפנויה גדלה במהירות, יחד עם העלייה במחירי הדיור והמניות.
את הלך הרוח של הציבור הגרמני, ובייחוד את התנגדותו לרעיון של איחוד פיסקלי של גוש היורו, צריך להבין על רקע אי השוויון שתיארנו לעיל.
חבילת הסיוע תעמיק את המחלוקות
הפועלים הגרמנים מתקשים יותר ויותר לגמור את החודש. הם מסרבים, באופן מובן, לקבל את הרעיון שסכומים עצומים של כסף יועברו באופן מתמיד מגרמניה לאזרחי מדינות אחרות. העובדה שגרמניה כמדינה הופכת עשירה יותר, אינה רלוונטית עבור פועלים אלה.
בסופו של דבר הכסף יגיע לידיים של אוליגרכים יווניים, או חברות גרמניות פרטיות, אשר רכשו נכסים ביוון בסכומים מגוחכים"
הם יודעים מניסיון העבר כי הכסף שנשלח לאיטליה או יוון יגיע, ככל הנראה, מכיסיהם ולא מהכיס של עשירית האחוז העשיר ביותר באוכלוסייה. שלא לדבר על כך שברור להם שהכסף יגיע לידיים של אוליגרכים יווניים, או חברות גרמניות פרטיות, אשר רכשו נכסים ביוון בסכומים מגוחכים.
כתוצאה מכך, חבילת הסיוע בסך של 750 מיליארד אירו (880 מיליארד דולר) עליה הסכימו לאחרונה באיחוד, במטרה לסייע למדינות האיחוד להתאושש ממגפת הקורונה, ואשר כונתה "האיחוד האירופי של הדור הבא", מאיימת להעמיק את המחלוקות באירופה במקום להציע את הריפוי עליו חולמים פרשנים רבים.
אם נשים לרגע בצד את חוסר המשמעות של חבילת הסיוע במונחים מאקרו-אקונומיים, חשוב להתבונן בחבילה זו מפרספקטיבה חדשה – הפרספקטיבה של פועלת גרמנית הנמנית על 50 האחוזים העניים יותר של המדינה.
מה תקבל הפועלת הגרמנית?
המסר לפועלים הגרמניים הוא שממשלתם תהיה ערבה לחוב בסך של 100 מיליארד אירו, בו ישתמש האיחוד האירופי כדי לסייע לאזרחי מדינות אחרות להתאושש מההשלכות הכלכליות של המגפה. "האיטלקים יקבלו 80 מיליארד אירו מקרן הסיוע של אירופה", שומעת אותה פועלת. "הספרדים יקבלו 78 מיליארד אירו, ואפילו היוונים יקבלו 23 מיליארד אירו".
ומה תקבל הפועלת הגרמנית? כלום, ואולי אף פחות מזה. כיוון שממשלת גרמניה כבר נמצאת במהלך של צמצום חוב, ומנסה להשיב את התקציב שלה לעודף עד לשנת 2021, הפועלת יכולה לצפות רק לקיפאון בשכר ולצעדי צנע נוספים שמשמעותם קיצוצים בתקציבי בתי חולים, בתי ספר, כבישים ותשתיות אחרות בגרמניה.
הפועלת הגרמנית בהחלט עשויה לחוש חמלה כלפי האיטלקים והספרדים, שרבים כל כך מבני ארצם נספו במגפת הקורונה. אבל היא לעולם לא תסכים לחזור על ה"תרגיל" הזה, של יצירת חוב משותף לטובת מדינות דרום או מזרח אירופה. לסולידריות של הפועלים הגרמנים – כלפיהם איש לא מפגין סולידריות – יש גבול. אין מה להתפלא שזה המצב.
חוב אירופי משותף הוא, ללא ספק, תנאי הכרחי על מנת להפוך את האיחוד האירופי לאזור של שגשוג משותף, אך יש ליישם את התהליך באופן נכון, ולהסביר אותו לציבור באופן משכנע"
אך עם זאת, זמן לא רב לאחר אישור "הדור הבא של האיחוד האירופי", תוארה חבילת הסיוע הזו כצעד ראשון לכיוון איחוד פיסקלי כלל אירופאי. המריעים לתכנית בשל כך, לא בדקו כנראה מה חושב הבוחר הגרמני בנושא. זו טעות שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, או מי שיכהן אחריה, כנראה לא יעשו.
לאור הדרך בה "הוגנב" החוב המשותף לתוך מימון "האיחוד האירופי של הדור הבא",נראה שחבילת הסיוע לא תהיה צעד לכיוון איחוד פיסקלי של ממש, אלא דווקא מכה קטלנית לאפשרות של איחוד כזה.
חוב אירופי משותף הוא תנאי הכרחי (אך לא מספק) על מנת להפוך את האיחוד האירופי לאזור של שגשוג משותף, מה שייטיב גם עם הפועלים הגרמנים. אך יש לצעוד בכיוון הזה באופן נכון, ולהסביר אותו לציבור באופן משכנע. קחו, לדוגמא, את האיחוד הפיסקלי בין המדינות השונות המרכיבות את גרמניה, והשוו אותו למה שיצרה מועצת האיחוד האירופי.
לא הדרך לייצר איחוד
כאשר הקפיטליזם הגרמני נכנס למשבר, מכל סיבה שהיא, הגרעון התקציבי של הממשלה הפדרלית עולה באופן אוטומטי והטבות זורמות למדינות המושפעות ביותר מהגידול באבטלה ומהקיטון החד ביותר בהכנסות המדינה. מה שיפה באיחוד פיסקלי אמיתי הזה הוא שאף פוליטיקאי גרמני לא מחליט איזו מדינה בגרמניה מקבלת את ההטבות.
דמיינו את תסריט האימים שבו הפרלמנט הגרמני, או פורום של נשיאי המדינות המרכיבות את גרמניה, היו צריכים לשאת ולתת לגבי סכומי הכסף שכל אחת מן המדינות העשירות, כמו בוואריה או צפון ריין-וסטפליה, היו צריכות להעביר לכל אחת מן המדינות העניות יותר, כגון תורינגיה,או סקסוניה-אנהלט.
ודמיינו שרגע לפני שהכספים מחולקים, ראש ממשלת בוואריה היה יכול לחסום את הכסף שנועד לתורינגיה לתקופה של שלושה חודשים על מנת לבדוק את ספרי החשבונות של אותה מדינה. הרי האיחוד הגרמני היה מתפרק והמדינה היתה נכנסת למצב של שיתוק.
זה עתה תיארתי את הפלגנות ההרסנית שהוגנבה לחבילת "האיחוד האירופי של הדור הבא". כפי שכתבתי במקום אחר, נראה כאילו כל העניין תוכנן כמזימה של מתנגד איחוד "יורו-סקפטי", הרוצה לחבל בתהליך.
לתמוך במאבקיו של הפועל הגרמני
במהלך השנים הבאות, עם הפעלת קרן הסיוע, האליטות של גרמניה יבדקו לעומק את ספרי החשבונות של איטליה, ספרד ויוון. הביקורת שתעלה מהבדיקה הזו תסייע להסיט את זעמם של הפועלים הגרמניים ממדיניות הצנע שהם סובלים ממנה (כמו שסובלים גם פועלים איטלקים, יוונים וספרדים), לכיוון מקביליהם האיטלקיים, הספרדיים והיווניים – אשר ללא ספק יגיבו בעוינות לכעס המופנה כלפיהם. זוהי לא הדרך לאחד את אירופה. זהו מתכון ליצירת איבה בין אנשים שהאינטרסים שלהם למעשה חופפים.
עלינו להראות לעמיתינו הגרמנים כי המדיניות הנוכחית של האיחוד האירופי מגדילה את אי-השוויון בחלוקת העושר בגרמניה"
על אלה בינינו הרוצים באמת לאחד את אירופה, חלה החובה להפגין סולידריות עם מחצית האוכלוסייה גרמנית, המחזיקה בבעלות על 1.5% מעושרה של המדינה בלבד. לפני שאנו אפילו מזכירים את אגרות החוב המשותפות, ה"יורו-בונדס", עלינו לתמוך בהעלאות שכר לפועלים הגרמנים, באיסור על רכישה עצמית של מניות על ידי חברות גרמניות ובקיצוצים לבונוסים שנותנות חברות גרמניות לבכיריהן.
בשלב הבא עלינו להראות לעמיתינו הגרמנים כי המדיניות הנוכחית של האיחוד האירופי מגדילה את אי-השוויון בחלוקת העושר בגרמניה, ומגדילה את עושרם של האלפיון העליון, תוך שהיא מוסיפה לקשיים עימם מתמודדת רוב האוכלוסייה.
לבסוף, אנו חייבים להסביר להם מהי המשמעות האמיתית של איחוד פיסקלי: העברת עושר, לא מגרמניה ליוון או מהולנד לאיטליה; אלא מהאזורים העשירים של גרמניה, יוון, הולנד ואיטליה, לאזורים החלשים יותר באותן המדינות.
***
Yanis Varoufakis (יאניס ורופקיס), לשעבר שר האוצר של יוון, הוא מנהיגה של מפלגת ה-MeRA25 ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת אתונה
