תקציב מענה הסיוע הנפשי לקבוצות עולים קוצץ לאחרונה בחצי וד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, אומרת כי בריאות הנפש מופקרת. "אם לא יהיו שירותים שמזהים את הקושי בשלבים התחלתיים, נותנים מענה ראשוני ומפנים לטיפול מקצועי, זה יעלה בחיי אדם". גם אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת 'קעליטה', ארגון הגג של עולי צרפת בישראל טוען: "זה אבסורד שהצורך בעזרה נפשית מותאמת רק הולך וגדל בזמן הקורונה, אבל מקצצים תקציב שהיה מאוד נחוץ עוד לפני כן".

בדיון שנערך ביום שני האחרון בוועדת העלייה והקליטה, התברר כי משרד הבריאות קיצץ בחצי את התקציב השוטף של העמותות העוסקות במתן מענה נפשי לעולים, זאת למרות עלייה מדאיגה במספר הפניות למוקדי החירום.

בוועדה החליפו משרדי האוצר והבריאות האשמות בשאלת התקצוב, כשיו"ר הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן (הליכוד) טען כי משרד האוצר העביר 17 מיליון שקלים למשרד הבריאות לטיפול בעניין, ומשרד הבריאות עשה בכסף כרצונו. נציגת משרד הבריאות, מירי כהן, השיבה לו כי בהתאם להנחיית החשב הכללי של האוצר קוצצו 30% מתקציבי העמותות, כיוון שאלו אינם כלולים בתקציב המדינה.

"השירות ניתן בשפה העברית בלבד"

"עוד לפני הקורונה היה מצב בו שליש מהעולים מצרפת התקשו למצוא עבודה", מספר קנדל ל'דבר'. "למצוא עבודה בישראל זה דבר מאוד קשה לעולים החדשים. כשהגיעה משבר הקורונה, כשיש לא מעט מובטלים בארץ, העולים נפלטו ראשונים והמצוקה גדלה".

אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת 'קעליטה', ארגון הגג של עולי צרפת בישראל (ללא קרדיט)

מלבד הקושי במציאת עבודה, קנדל מסביר שהקורונה רק העצימה את הקשיים שחווים העולים החדשים בישראל. "לחלק לא מבוטל מהעולים יש משפחות שעדיין נמצאות בחו"ל, והכניסה והיציאה מהארץ לא מתאפשרת כבר חודשים רבים, מה שגורם גם לבידוד הרבה יותר גדול. הרבה פעמים העולים הצרפתים למשל עוקבים אחרי החדשות בצרפתית. הם שומעים רק מה קורה בצרפת, כי את ההנחיות של הקורונה בישראל לא אומרים בצרפתית. זה מאוד מבלבל".

"בנוסף, כמה שזה קשה לכל הילדים שבתי הספר סגורים, יש עולים חדשים שהגיעו בקיץ האחרון, שהילדים שלהם אפילו לא התחילו בית ספר פה. הילדים נמצאים בבית, אין להם חברים, הם לא משתלבים בזום של הכיתה כי הם לא יודעים את השפה ולא מכירים אף אחד".

"גם כשיש תכניות סיוע טובות מהממשלה, כמו למשל קבלת עזרה נפשית דרך קופות החולים, השירות ניתן בשפה העברית בלבד, אז להרבה עולים זה לא רלוונטי", אומר קנדל. "המצב הוא שאנחנו בארגון מקצים מהתקציבים שלנו לעמותות אחרות שנותנות את השירותים האלה לעולים ומגייסים פסיכולוגים שעוזרים בשפה הצרפתית בהתנדבות".

"המענה צריך להינתן לפני שיש אובדנות"

"עוד לפני האובדנות, חשוב שיהיה מענה רגשי לעולים בכל סוג של מצוקה. אם יש מענה רגשי כשהמצוקה היא לא חריפה, בטרם המצב מסלים, אז אפשר לזהות, אפשר להפנות לגורמי טיפול, אפשר לתת מידע ותמיכה. המענה צריך להינתן לפני שיש אובדנות", אומרת דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ל'דבר', לאחר שלעמותה קוצץ תקציב המענה הנפשי בשפות שונות ביותר מחצי, מ-2.7 מיליון שקלים ל-1.3 מיליון שקלים.

ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן (ללא קרדיט)

"בהקשר של מצוקה רגשית בכלל ואובדנות בפרט אנחנו יודעים שעולים מהווים קבוצת סיכון", אומרת דניאלס ומסבירה שהדבר נובע מעומס של 'גורמי דחק'. "המעבר ממקום למקום הוא לא רק מעבר גיאוגרפי. הוא מעבר של כל החיים שהעולה הכיר, התפקידים שמילא, ההשפעה שהייתה לו. לעלייה מתלווים עוד גורמי דחק, כמו עניין האבטלה שלא מעט עולים מתמודדים איתו, שינויים בתא המשפחתי ומיעוט גורמי תמיכה. לכל זה מצטרף המטען שכל אדם נושא איתו".

"אם במדינה בה נולדתי הכרתי את הנורמות וידעתי מה צפוי, פתאום אני מסתגלת למצב בו אני לומדת מחדש את כללי המשחק, גורמי התמיכה שהיו לי בארץ המוצא לא בהכרח קיימים פה, ואני מוצאת את עצמי במצב בו אני צריכה הרבה פעמים לחזר על הפתחים, להבין מה הזכויות שמגיעות לי. מטבע הדברים אדם נשאב קודם כל לפרקטיקה של פרנסה, דיור. אחר כך הוא מבין שהצרכים הרגשיים לא בהכרח נענים".

קשיי קליטה

על-פי נתוני אגף המידע מיולי 2020 בנושאי אובדנות, בשנת 2017 היוו התאבדויות של עולים חדשים (שעלו בעשר השנים האחרונות) 3% מכלל ההתאבדויות, כמעט פי שניים משיעורם באוכלוסייה. בשנת 2000, בתום עשור של עלייה המונית מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה, היוו התאבדויות העולים החדשים 24% מכלל ההתאבדויות.

"עלייה היא תהליך ממושך", מסבירה דניאלס. "בארץ אנחנו טובים ב'מבצעים', מה שנקרא, 'זבנג וגמרנו'. אבל איך אמר לי פעם אחד הפונים, 'אני עולה חדש, 20 שנה בארץ'. זה משהו שהוא טבוע בזהות, וההשלכות של העלייה לא מסתיימות ברגע שפורמלית אדם לא נקרא עולה או לא זכאי לסל קליטה. המטרה שלנו היא שיהיה פה סל עזרה נפשית ראשונה שילווה את האדם העולה לאורך זמן".

"שפה זה לא רק הלשון"

"זה מזכיר לי עולים מבוגרים ניצולי שואה שפנו לסיוע ברוסית", מספרת דניאלס. "האישה פנתה כי היא ראתה בעיתון משהו שקשור לגמלה, אז היא התקשרה לברר בקשר לזה. במהלך שיחה עם מתנדב, היא נפתחה גם בנושא הקשיים שהם חווים פה. באיזשהו שלב היא אמרה למתנדב 'עזוב את הגמלה, את השיחה הזו הייתי צריכה'".

"עוד דוגמא של אישה צעירה יותר שמרותקת למיטה וקיבלה מטפלת שלא דוברת את שפתה. כשפנתה אמרה שהיא צריכה מישהו שמבין על מה היא מדברת. בהקשר הזה, שפה זה לא רק הלשון שאתה דובר", מסבירה דניאלס. "זו גם הרגישות התרבותית לקודים ולמערכת הערכית שנלוות לזה, שעולה זקוק לה. מה גם, כשאנחנו במצוקה אנחנו חוזרים לצרכים הראשוניים והילדיים שלנו, מה שעוד יותר מחזק את הצורך שמישהו ידבר איתך בשפתך ובאופן שהוא רגיש תרבותית".

בהקשר של הקורונה, מסבירה דניאלס, לעולים ישנו קושי גדול בהבנת מידע רפואי, מה שיוצר עלייה בסף החרדה. "מידע לא תמיד מתווך נכון", היא אומרת. "זה נכון באופן כללי לכל האוכלוסייה, אבל אצל עולים זה הרבה יותר בולט. עולים הרבה פעמים מתקשים להבין מה הם צריכים לעשות, למה להיערך ומה צפוי, וזה עלול לפתח ולהגביר מצבים של חרדה. הם גם לא תמיד מוצאים את השירותים המונגשים להם, ואנחנו עובדים עם קופות החולים כדי לעזור להם להגיע למידע ולשירותים להם הם זקוקים".

"זה יעלה בחיי אדם"

"אצל חלק גדול מהחברה יש פחות מודעות לקשיים הנפשיים", אומרת דניאלס. "באופן כללי אנחנו רואים מעט התייחסות לצרכים הנפשיים לאורך התקופה של מגפת הקורונה, לסגרים ולמשבר הכלכלי, מבחינת ההחלטות הממשלתיות, ועוד פחות התייחסות למה קורה לנפש כשגורמים שהיוו בעבר מקורות של תמיכה ונחמה אינם זמינים. צריך לדאוג לכך שכל אזרח מכל קבוצה בישראל יוכל לקבל מענה זמין ונגיש, גם חירומי וגם מתמשך שגרתית". לדבריה, את המענים האלה יש לתת לפני שזה יעלה בחיי אדם.

הקו החם של ער״ן מעניק סיוע 24/7 בטלפון 1201 וברשת בצ’אט באתר ער״ן.