למרות האזהרות של רבים במערכת הכלכלית, חברת דירוג האשראי S&P החליטה לשמור על הדירוג של ישראל ברמת AA מינוס, עם תחזית "יציבה". מה הנימוק להחלטה, כמה היא באמת חשובה, ולמה צריך לקחת את כל נושא הדירוג בעירבון מוגבל?

לא מתרגשים מהמצב הפוליטי

בניגוד לתחזיות של רבים מהפרשנים, הדו"ח של חברת הדירוג לא מייחס משמעות גדולה לחוסר היציבות של המערכת הפוליטית ולהיעדר התקציב. בנימוקים להחלטה מתייחסים האנליסטים של החברה לקשיים הפוליטיים (ומכנים מסיבה כלשהיא את מפלגת כחול לבן "מפלגת ימין – מרכז"), אך מוסיפים כי למרות העדר התקציב הכנסת הצליחה לאשר תקציבים למאבק בקורונה. בנוסף מציינים כי בעבר, חוסר היציבות הפוליטית לא השפיע על הכלכלה.

כדי להבין את הפער בין האופן בו רואות חברות הדירוג את המצב הפוליטי בישראל לבין האופן בו הוא מצטייר בתקשורת הישראלית, יש לזכור שמבחינתן יש אמת מידה אחת לכלכלת המדינה – היכולת שלה לשרת את החוב שלה. חברות הדירוג לא עוסקות ביציאת ישראל ממשבר הקורונה, ברווחת תושבי ישראל, או במנועי הצמיחה העמוקים של המשק. אמת מידה מרכזית מבחינתן לחוסנה של כלכלה הוא המשמעת התקציבית שהיא מנהלת.

הגרעון הוא הנורמלי החדש, בינתיים

אז מדוע למרות העלייה בגרעון וביחס החוב תוצר לא נפגע הדירוג של ישראל? הסיבה לכך היא שבמשבר הקורונה, הגדלת יחס החוב תוצר היא הנורמלי החדש. חברות דירוג האשראי רואות כרגע בהוצאה המוגברת כנחוצה – או לכל הפחות כלא מסוכנת. לממשלת ישראל יש עוד מרחב תמרון, אבל S&P לא שוכחת להגדיר מתי הוא יגמר: במחצית השנייה של 2021. אז, מצפים בחברות הדירוג "לראות קיצוצים בתקציב".

למרות העובדה שנכון להיום לא ידוע כמה זמן ימשך משבר הקורונה, ועל אף העובדה שהארגונים הפיננסיים הבינלאומיים דווקא הביעו תמיכה בהמשך מדיניות ההוצאה הגבוהה "ככל שידרש", לחברת הדירוג חשוב להעביר מסר כי בסוף המשבר, צריך לחזור למדיניות הצמצום התקציבי. כאן באה לידי ביטוי ההטיה האידאולוגית העמוקה של הדירוג, כאחד משומרי הסף של הסדר הכלכלי-חברתי הקיים.

פרופורציות: כמה צריך לפחד מהורדת דירוג?

בניגוד לכותרות, גם אם ירד דירוג החוב של ישאל, לא מדובר באסון לאומי. על פי הדו"ח  של S&P, כ-85% מכלל החוב של ממשלת ישראל הוא שקלי, מוחזק בידי הבנקים והמוסדיים הישראליים, ואינו מושפע ישירות משינוי הדירוג.  רק כ-15% מהחוב הוא חיצוני, וגם הוא לא כולו יושפע באופן מידי.

בנוסף, מציינים האנליסטים של S&P את תכנית הרכישות של בנק ישראל, שעומדת היום על 100 מיליארד שקלים, ושומרת על עלות החוב נמוכה. זו סיבה נוספת שלא לדאוג במיוחד: בנק ישראל פועל כדי למנוע את ייקור החוב הממשלתי, והנגיד הביע תמיכה בהמשך מדיניות פיסקלית מרחיבה כדי להתמודד עם משבר הקורונה. הנגיד גם הביע תמיכה במימון תכניות השקעה ארוכות טווח, שיאפשרו למשק הישראלי לצאת המשבר בטווח הבינוני.

גם ללא פעילות בנק ישראל, סביבת הריבית האפסית והסיכון הריאלי הגבוה, דוחפים את מחיר הריביות של ישראל לשפל חסר תקדים. למשקיעים לא בהכרח יהיו אפשרויות מושכות יותר מאג"ח ישראלי, שיישאר ככל הנראה בדירוג מספק למוסדיים. החלטותיהן של חברות הדירוג חשובות, אבל הן אינן צריכות להכתיב את מדיניות הפנים של מדינת ישראל בניהול תקציבה.