נתוני הכלכלנית הראשית במשרד האוצר שפורסמו אתמול (ראשון) חושפים את האמת שמאחורי החל"ת: רק 13% מהעובדים נמצאים בחל"ת מאמינים שיחזרו לאותו מעסיק. הנתון הזה נמצא בירידה מתמדת, ורק הסגר השני, שהביא להוצאה מאסיבית לחל"ת, העלה אותו בשיעור מזערי. הגיע הזמן להכיר במציאות: בעבור רוב העובדים לא מדובר ב"חופשה ללא תשלום", אלא בפיטורים בהשהיה.
בחלוקה לענפים, רק 10% מהעובדים בתחום התעשייה שנמצאים בחל"ת מאמינים שיחזרו למעסיק הקודם שלהם (לעומת 21% בסגר הקודם), ורק 7% מהעובדים בשירותי הניהול והתמיכה (לעומת 20% בסגר הקודם). בסך הכל 37% מהעובדים שהיו בחל"ת במאי – סוף הסגר הקודם – האמינו שיחזירו למעסיק שלהם, כמעט פי שלוש מאשר במהלך הסגר האחרון. כנראה שמעסיקים ועובדים רבים דוחים את הקץ ומעדיפים לקרוא לפיטורים חל"ת ולסגור את זה בהמשך.
נתונים אלה, לצד העלייה בשיעור המובטלים הבסיסי (אנשים שחיפשו עבודה ולא מצאו) שעלה ל-4.9% לעומת 3.2% ערב הקורונה, מעידים על סימני השחיקה של שוק העבודה הישראלי במהלך הקורונה. נכון לאמצע נובמבר, רגל אחת מחוץ לסגר, כ-603 אלף ישראלים שאמורים לעבוד לא עבדו. גם עם החיסון באופק את המספר הזה יהיה קשה להביס.
כישלון המודל הישראלי
בדו"ח הכלכלנית מייחסים את הירידה בביטחון של הנמצאים בחל"ת כי יחזרו למעסיק שלהם ב"ניתוק הקשר הממושך בין העובד והמעביד". נקודה זו נוגעת לאחת המגרעות הבולטות של המנגנון הישראלי: עובד שיוצא לחל"ת מאבד כל קשר למעסיק שלו, ועובר להתנהל אך ורק מול הביטוח הלאומי. אחרי מספר חודשים הופך ההבדל בין חל"ת לפיטורים פורמלי בלבד.
אולי היה ראוי להוסיף בדו"ח גילוי נאות קטן: למרות שרבים התריעו מתוצאות אלה כבר חודשים, דחה משרד האוצר את היוזמות להעמיד מנגנון העסקה גמישה כמו המודל הגרמני, שמאפשר שימור קשר של עובד ומעביד דרך אפשרות להעסקה חלקית.
באוצר התנגדו למנגנון הגרמני, בטענה כי "אינו מתאים לישראל", אבל גם לא הציעו אף מנגנון חלופי, למרות שכאלה לא חסרים. המודל הישראלי לעידוד תעסוקה שנוצר הוא אוסף של תכנית והרבה חורים, שלא מייצר את הביטחון שמאפשרת למעסיקים להגיד לעובדים שלהם שיש להם לאן לחזור.
הארכת דמי האבטלה והחל"ת לשנה נראתה אולי בהתחלה כתכנית זמנית נדיבה, אבל ככל שחולף הזמן היא מאבדת רלוונטיות והופכת לדבר אחר: הסתלקות מוחלטת של המדינה מהמשבר בשוק התעסוקה. מינימום מנגנון, מינימום יוזמה, ומינימום אחריות. כך בזבזה ישראל את אחד הנכסים הגדולים שהיו לא בכניסה למשבר הקורונה: תעסוקה מלאה.
