השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל (הליכוד) הגישה היום (ראשון) הודעה מקדמית כי היא מסתייגת מהצטרפות ישראל לפורום הגז האזורי, שהוקם ביוזמת חבר מפלגתה, שר האנרגיה, יובל שטייניץ.
מאוחר יותר היום הגישה השרה מכתב למזכירות הממשלה המפרט את ההסתייגות. על פי המכתב, "במסמכי היסוד של פורום הגז שאת ההצטרפות אליו הממשלה מתבקשת לאשרר, לא צוין כיצד הפורום מתכוון לתרום ולסייע להתמודדות עם משבר האקלים. לשימוש בגז טבעי תרומה קריטית על פליטות גזי החממה ומשבר האקלים, וללא פעולה משמעותית בתחום הזה לא ניתן יהיה להתמודד עם המשבר".
עוד הוסיפה גמליאל: "חוקת הפורום כוללת אך ורק סעיפים הנוגעים לקידום הקמת תשתיות ופיתוח משק הגז, בעוד שהמחויבות של ישראל שונה לחלוטין".
במקביל, השרה מתנגדת לשותפות הרשות הפלסטינית כחברה שוות מעמד בפורום. "ניתן לרשות הפלסטינית מעמד זהה ליתר מדינות האזור הכלולות בו (ישראל, איטליה, יוון, ירדן, מצרים וקפריסין). לא יעלה על הדעת שהרשות הפלסטינית אשר מממנת טרור ומהווה גוף עוין למדינת ישראל, תקבל מעמד שווה ערך למדינות החברות בפורום ואף יתאפשר לה לעמוד בראשו", כתבה השרה.
השר שטייניץ הוציא הודעה חריפה למזכירות הממשלה כנגד עמדת השרה גמליאל, אשר נפתחה במלים: "פורום הגז הטבעי של מזרח הים התיכון שמושבו בקהיר הינו פורום שאכן מתמקד בניצול משאבי הגז הטבעי על ידי מדינות הים התיכון. חברות בו מדינות אירופאיות ומדינות ערביות, האיחוד האירופי משמש בו כמשקיף, ולאחרונה ביקשה צרפת להצטרף כחברה מן המניין וארה"ב ואיחוד האמירויות (שאינן קרובות לים התיכון) ביקשו להצטרף כמשקיפות"
לדבריו, "הטענה של השרה גמליאל שלפיה פורום הגז האזורי צריך להתמקד באנרגיות מתחדשות כל כך מגוחכת, שאני מרגיש נבוך מכך שאני נאלץ בכלל להתייחס אליה. שרים להגנת הסביבה קיימים בכל אחת ממדינות הפורום, ובוודאי שגם באיחוד האירופי שמעמיד את המאבק בשינויי אקלים בראש מעייניו, ובכל זאת, אף אחת מהמדינות הללו לא העלתה בדעתה להתנות את חברותה בפורום בדרישה כל-כך מוזרה".
ביחס למעמד הרשות הפלסטינית, כתב השר כי "הניסוח של אמנת הפורום לפני כשנתיים, שהועתק מילה במילה גם בניסוח התקנון של הגוף עם הפיכתו לארגון, תואם בזמנו באופן מלא עם משרד החוץ, משרד המשפטים ובמשרד ראש הממשלה (המל"ל), על מנת לוודא שהחברות של הרשות הפלסטינית בפורום – כמו שקורה בעשרות ארגונים בינלאומיים נוספים – אינה מהווה אישור או הכרה ברשות כמדינה מבחינת ישראל".
פגיעה ישירה באסטרטגיה האזורית של שטייניץ
פורום הגז האזורי נולד בדחיפה חזקה מצד שר האנרגיה יובל שטייניץ, ביחד עם מקבילו המצרי, טארק אל מולה. להקמת הארגון יש משמעות גיאו-פוליטית, דרך יצירת אינטרס משותף לגוף המדינות שמוכן להתמודד ככח נגד לשאיפות הטורקיות להגמוניה אזורית. על פי רוב, טורקיה מנתגדת נחרצת ליוזמה זו, אם כי מדי פעם עולים ממנה גם מסרים מפוייסים הקוראים לכלול אותה בשיתוף הפעולה האזורי.
הישג אחד התומך במגמת הפורום הוא הסכמי יצוא הגז של מאגרים ישראלים למצרים ולירדן. הגם שיש נגדם ביקורת, בייחוד סביב סוגיית שליטת בעלי המאגרים בצינור הגז למצרים, הם מאפשרים לבסס כלכלית את הסכמי השלום עם מצרים וירדן, שעד היום נשענו כמעט אך ורק על אינטרסים בטחוניים בלבד.
לפיכך, הודיע השר שטייניץ כי "המשמעות האמיתית של התנאים המופרכים שמנסה לכפות השרה גמליאל על הפורום כשנתיים לאחר היווסדו היא יציאת ישראל מהפורום, הראשון מסוגו שמדינת ישראל חברה בו לצד מדינות ערביות ואירופיות, ושישראל יזמה ביחד עם מצרים. לצערי, למרות שבוודאי זו לא הכוונה, עוד עלול להיווצר הרושם שהשרה גמליאל מוכנה לסכן את מעמדה הבינלאומי של ישראל ואת שיתוף הפעולה המבורך בנושא ייצוא הגז למצרים, רק כדי לקבל כמה כותרות חיוביות בתקשורת, או לזכות באהדת הארגונים הירוקים הקיצוניים מסוגם של שומרי הבית או מגמה ירוקה".
אילו שיתופי פעולה אזוריים על הפרק?
לצד ההסכמים עם מדינות המפרץ פורום הגז קשור גם ב כניסתה של ענקית האנרגיה האמריקאית שברון לבעלות על נתחים מאמגרי הגז לוויתן ותמר. לשברון יש את היכולת הפיננסית לממן הקמת צינור גז מישראל לאירופה, שיאפשר לייצא גז מזרח תיכוני בשלב א' בהיקף של 10 BCM לשנה, מעט פחות מהצריכה השנתית של ישראל. עם זאת, הפרויקט ניצב בפני סדרה של קשיים. הנדסית, אם יקום, יהיה הפרויקט הימי הארוך ביותר בעולם, ועובר באיזורים מסוכנים מבחינה סייסמית. כלכלית, מחירי הגז הנמוכים לא מצדיקים אותו.
מבחינת לוחות הזמנים, אירופה נמצאת במעבר מואץ לאנרגיות מתחדשות, כך שצינור עלול להפוך לנכס תקוע והכסף שיושקע בו ירד למצולות תרתי משמע. פוליטית, ללא הסכמה טורקית, הפרויקט עלול להיתקע. רק צירוף נסיבות יוצא דופן יכול לגרום לפרויקט לקום על בסיס כלכלי. בינתיים, מדובר בעיקר במסר פוליטי כלפי טורקיה, לפיו מדינות האזור יכולות להדיר אותה מהסכמי שיתוף פעולה ולשגשג זו בעזרת זו, בגיבוי אמריקאי.
ההסתייגות של גמליאל מגיעה ברגע האחרון, לאחר שחברותה של ישראל בארגון כבר אושרה בעבר בכנסת ובממשלה, וכעת נותר רק אשרור ממשלתי, בהתאם לכללי הפורום עצמו.
אף על פי כן, עמדותיה של גמליאל מוצקות מהבחינה העובדתית, ונתמכות בהצהרה הטריה של ראש הממשלה בימין נתניהו, שהוקרנה מול 70 ראשי מדינות, בכנס בינלאומי וירטואלי העוסק במענה למשבר האקלים.
נתניהו אמר כי, "בדומה לבריטניה, ישראל מחויבת לחלוטין למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050". הוא טען כי בשנת 2030 ישראל תייצר 33% מהחשמל במשק באנרגיה סולרית, פער גדול מהיעד עליו הוחלט בממשלה של 26%, כאשר ל2050 לא נקבע שום יעד רשמי מחייב.
אף כי הצהרות נתניהו בשלב הזה עדיין מנותקות מכל החלטה מחייבת, הרי שהן יצרו מרחב רטורי, בתוכו יכולה השרה גמליאל להציב דרישה מעשית – לא לשלב את ישראל בפורום הגז האזורי מבלי להתייחס לסוגיות האקלים בתוכו.
אמנם, השר שטייניץ נפגש ביום שלישי האחרון גם עם עמיתים באיחוד האמירויות בכדי לייצר מספר ערוצי קשר לקידום שיתופי פעולה "בתחומי נפט וגז טבעי, חשמל, התייעלות אנרגטית, אנרגיות מתחדשות, מחקר ופיתוח, מתוך כוונה לשתף בעתיד מדינות נוספות באזור, שלהן יחסים עם ישראל".
עם זאת, יש לציין כי שיתוף הפעולה הראשון שנחתם עוסק בהובלת מוצרי נפט, שאופן שיתחרה בתעלת סואץ, ולא בשיתופי פעולה באנרגיות מתחדשות, טכנולוגיות מים או ההיערכות משותפת לנזקי משבר האקלים.
החיכוכים בין השרים גמליאל ושטייניץ אינם רק בתחום הבינלאומי, אלא ניכרים גם בהצגת חזית לא אחידה במוסדות התכנון בישראל, לגבי היקף ההשקעה העתידי בתשתיות דלקים ותחנות גז.
אם עד היום ניסה שטייניץ ללכל "גם וגם" – גם פיתוח רחב היקף של משק הגז וגם קידום אנרגיות מתחדשות, עמדתה של גמליאל מתחברות למגמה העולמית, הדורשת האצה של המעבר לאנרגיות מתחדשות והערכה פוחתת לגז בתור "דלק מעבר" בין עידן הנפט לבין עידן המתחדשות.
