כלכלת הקורונה, כפי שהתעצבה ברוב מדינות המערב, אינה דומה לשיטה הכלכלית ששלטה בעולם ערב המשבר. תקציבי עתק, דמי אבטלה שהפכו לדמי מחיה, מענקים ישירות לחשבונות הבנק, פיצויים לעסקים מפסידים, השקעות גדולות בבריאות הציבור, ומעל הכל: נטישה של החוקים הכלכליים שהנהיגו את העולם הישן.

אבל למשבר תהיה גם נקודת סיום. ייקח שנה, אולי חמש, אבל יבוא יום שבו לא תהיה יותר (כמעט) קורונה בעולם. ומה יקרה אז? האם השינויים שהתרחשו כעת הם מהפכה כלכלית, או רק חריגה זמנית עד למציאת החיסון?

על השאלה הזאת לא ניתן להשיב. אבל כדי להרהר בה מוטב להסיט מבט מהתמונות הדרמטיות של מהדורות החדשות, ולנסות להתבונן באופי הפתרונות שנותנת החברה האנושית למשבר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

רקע | שתי המהפכות הגדולות

במהלך המאה ה-20 עבר העולם שתי מהפכות כלכליות, ששינו את מערכת היחסים בין המדינה, השווקים, ציבור העובדים ובעלי ההון. ניצני המהפכה הקיינסיאנית החלו אחרי המשבר הכלכלי של 1929 עם מדיניות ה'ניו דיל' שהוביל נשיא ארה"ב דאז, תיאודור רוזוולט, והיא התממשה בצורה מלאה אחרי מלחמת העולם השנייה.

במרכז המהפכה הזו עמדה מדינת הרווחה, צורת קיום אנושית שבבסיסה רשת ביטחון אוניברסלית. מנועי הצמיחה שלה היו עבודה מאורגנת, השקעה ציבורית גדולה ועליה מתמדת ברמת החיים. היסודות לסדר העולמי הזה הונחו ב-1944, בוועידת ברטון וודס, שבה עוצבו מחדש המבנים הכלכליים של העולם.

רוזוולט חותם על הניו דיל (תמונה מאתר וויקימדיה)

המהפכה השנייה היא המהפכה המוניטרית, שהחלה בסוף שנות ה-70 והגיעה לשיאה במהלך שנות ה-80. בתקופה זו נסוגה המדינה מהתפקיד שמילאה בהנהגת הכלכלה לטובת מנגנון השוק ולצמצום תפקידה לניהול שער המטבע. מגבלות על תנועת ההון הוסרו, חברות מממשלתיות הופרטו, השירותים הציבוריים קוצצו דרמטית והאליטה הפיננסית הפכה לדומיננטית בקביעת הקצאת המשאבים בעולם.

רעיונות אלה יושמו ברוב מדינות המערב במהלך שנות ה-80, ומוכרות כ"קונצנזוס וושינגטון". בישראל הם יושמו בתכנית הייצוב ב-1985. עם קצת התאמות במשך השנים, זו האטמוספירה הכלכלית שבה אנחנו עדיין חיים.

רקע | לא כל משבר מוליד מהפכה

שתי המהפכות האלה נולדו על רקע משברים כלכליים וחברתיים גדולים. אבל לא כל משבר מוליד מהפכה. המשבר הכלכלי של 2008 היה כישלון קולוסלי של רעיון השוק החופשי. מכשירים פיננסים מעורפלים יצרו מצב אבסורדי – המערכת הכלכלית התבססה על דחיפת משכנתאות ללווים חדלי פירעון. ובכל זאת, המשבר לא יצר "ניו דיל".

הכלים המרכזיים בהם השתמשו מנהיגי הכלכלה העולמית להתמודדות עם המשבר – ריבית אפסית והרחבה כמותית – הורגשו היטב בשוק ההון. אבל בכלכלה הריאלית, הדוקטרינה המוניטרית נשמרה.

אמריקאים מפגינים בפילדלפיה בעקבות משבר הסאב-פריים. 1 באפריל 2008 (AP Photo/Matt Rourke, file)

יתכן שעדיין מוקדם לסכם את השפעות משבר הקורונה. המבנים והמוסדות הכלכליים נותרו על כנם, אבל ייתכן שזרעי הספק בסדר הכלכלי העולמי נטמנו. את השינויים האלה קשה לכמת: העולם נשטף בגל מחאות חסר תקדים, מושגים כמו צדק חברתי ומדינת רווחה חזרו לשיח. גל של יצירות תרבותיות, שמבקרות את השיטה הכלכלית, הציף. השיטה הכלכלית הפכה למשהו שאפשר ורצוי לדבר עליו.

רעיון | לחשוב מחדש על מדד הצמיחה

את אחד הביטויים החדים לשינוי של התקופה האחרונה אפשר למצוא במסמך שפרסם לאחרונה ארגון ה-OECD, שאינו ידוע כרדיקלי במיוחד. המסמך אינו משקף בהכרח את עמדת הארגון, אבל הוא תוצאה של תהליך שהוביל העומד בראשו, אנחל גוריה, והרוח העולה ממנו משתקפת גם בפרסומים אחרים, אם כי בצורה מתונה יותר.

כבר בתחילת המסמך נקבע כי: "העולם צריך לעבור שינוי פרדיגמטי בסדר גודל של המהפכה המוניטרית והקיינסיאנית. שינויים הדרגתיים אינם מספיקים, צריך לשנות את הדינמיקה של הכלכלה מיסודה".

שני דברים מעניינים ביחס למסמך הזה: הראשון, הוא לא נכתב בתגובה למשבר הקורונה. התזמון שלו בלב המשבר מקרי למדי, מה שמלמד על זרמים בשיח הכלכלי, שהחלו עוד לפני המשבר. השני, הוא ההתמקדות שלו באחד מהמושגים היסודיים ביותר של הכלכלה: מדד הצמיחה.

מסמך של ה-OECD: "העולם צריך לעבור שינוי פרדיגמטי בסדר גודל של המהפכה המוניטרית והקיינסיאנית. שינויים הדרגתיים אינם מספיקים, צריך לשנות את הדינמיקה של הכלכלה מיסודה"

"כבר יותר מ-70 שנה", נכתב במסמך, "צמיחה כלכלית מהווה את המטרה המרכזית למדיניות הכלכלית, והמדד המרכזי להצלחתה של כלכלה. רוב הזמן, זה נעשה מסיבה טובה", אך אם בעבר שיקפה גדילת הפעילות הכלכלית עלייה ברמת החיים וצמצמום פערים, "היום יהיה קשה בהרבה לטעון שזה המצב".

על פי המסמך, אין הכוונה לזנוח את הגידול בפעילות הכלכלית כאמת מידה, אלא להצביע על החד-ממדיות שלו בקביעת הצלחתה של כלכלה. (נגיף הקורונה, אגב, מאיר את הצמיחה בצורה אירונית: אם הממשלה אוסרת על פעילות כלכלית כדי להילחם בנגיף, ירידה בצמיחה יכולה להיות מדד להצלחה).

רעיון | אמות המידה החלופיות

במקביל למימד זה, מוצעות במסמך ארבע אמות מידה חלופיות: שיפור באיכות החיים (well being), צמצום אי שוויון, קיימות סביבתית ויציבות המערכת.

בהמשך מסמנים המחברים גם נקודות נוספות לפיתוח הפרדיגמה החדשה: יצירת מודל חדש של ה'הומו אקונומיקס', שסביבו בונים את הכלכלה, ומתייחס גם למניעים חברתיים ולא רציונליים; חידוש התפיסה לגבי הגבלים עסקיים ורגולציה; עיצוב מחדש של תפקיד המדינה; יישום אוטומציה על ידי משא ומתן קיבוצי; שימוש בכלים תקציביים מרחיבים ועוד.

נגיף הקורונה מאיר את מדד הצמיחה בצורה אירונית: אם הממשלה אוסרת על פעילות כלכלית כדי להילחם בנגיף, ירידה בצמיחה יכולה להיות מדד להצלחה

המסמך אינו קורא לחזרת הכלכלה לצורות מחשבה שנוסו בעבר, אלא להיפך. השינוי התפיסתי שהוא מציע מתמקד בהתאמת המודלים הכלכליים לדרך שבה הכלכלה עובדת באמת. שינוי שיתבסס על תיאוריות שהוכיחו את עצמן, ובקרה מונחית נתונים, שאותם, כפי שמציין המסמך, קל בהרבה לאסוף היום. את סט המדדים שבאמצעותו יש להנהיג את הכלכלה צריך לעצב מחדש.

"מדענים חברתיים מתארים את הרגעים האלה כ'שינוי פרדיגמטי' – תקופות בהן התפיסות הישנות לא יכולות להסביר או לספק פתרונות למשבר, וגישות חדשות תופסות את מקומן", כתבו מחברי המסמך, "אנחנו מאמינים שהזמן נכון לשינוי מסוג זה".

בשטח | מחבילות סיוע לבנייה מחדש

כלכלות המערב הגיבו למשבר הקורונה בצורות שונות, אבל יש קווי מדיניות שחזרו כמעט אצל כולן: השקעה במערכת הבריאות, הקלות במתן דמי אבטלה, או הפעלת מודל של תעסוקה גמישה, פיצוי לעסקים והזרמת כמויות גדולות של כסף למשק.

המדינות נבדלו זו מזו בהיקף ההשקעה ובכלים השונים בהם השתמשו (בעיקר התכניות לשימור תעסוקה, תחום בו ישראל מפגרת מאחור), אך אין כלכלה מפותחת שלא הבינה שהתמודדות עם משק מושבת ומגפה דורשת פתיחה של התקציב והזרמה של כסף, והרבה.

הצעדים נראים אולי דרמטיים, אבל למעשה הם רק יריית הפתיחה. הגיון חבילות הסיוע הוא הגיון ההקפאה – לשמור על המשק במינימום שינויים בזמן המגפה. כל עוד המשבר הבריאותי מתנהל, קשה לדעת מי יישאר לעמוד ומי ייפול כשהאבק ישקע. הדרמה הכלכלית האמתית תתרחש בבוקר שאחרי הקורונה.

בעולם כבר מתכוננים לשלב הבא. ביוני פרסם ארגון ה-OECD מסמך תחת הכותרת: "לבנות מחדש טוב יותר", ובו נוסחו קווי מדיניות לבנייה מחדש של הכלכלה ביום שאחרי המגפה. תכניות היציאה דורשות הגיון אחר מזה של תכניות הסיוע – בנייה מחדש, מנהיגות וחזון.

עבודות תשתית בקו דימונה-באר שבע של רכבת ישראל (צילום: דוברות רכבת ישראל)

בשטח, צעדים בכיוון הזה כבר נעשים. גרמניה הודיעה לאחרונה כי שליש מחבילת ההתאוששות ממשבר הקורונה (46 מתוך 145 מיליארד דולר) יושקע בעידוד תעשיות ירוקות, ובהן תעשיית כלי הרכב החשמליים. זו החלטה סביבתית, אבל גם אסטרטגיה כלכלית: מעצמת הרכב מתחילה להכין את מנועי הצמיחה שלה לעתיד לבוא, ולבסס תעשייה חדשה ומותאמת.

תכניות היציאה מהמשבר דורשות הגיון אחר מזה של תכניות הסיוע – בנייה מחדש, מנהיגות וחזון. בשטח, צעדים בכיוון הזה כבר נעשים

בצרפת רואים בחיזוק המגזר הציבורי את אחד המנועים לצמיחה, לקח מתבקש מהמגפה שדרשה פעילות מוגברת מצד רופאים, מורים ושלטון מקומי.

בארה"ב, מנוע הצמיחה יכול להיות השקעה אדירה בתשתיות המתפוררות במדינה. כבר שנים שתכנית כזאת, שיכולה להמריץ את הכלכלה האמריקנית, נמצאת על השולחן, אבל עד כה לא נמצאה התנופה הדרושה כדי להוציאה לפועל.

בשטח | שאלת המימון

גם אופי מימון התכניות נראה שונה מזה של משברי עבר. תכנית החילוץ עליה הכריזו מדינות אירופה נתקלת אמנם עדיין בקשיים, אבל היא שונה מהותית מזו שנוצרה בתגובה למשבר של 2008, וגררה את יוון למשבר מתמשך. הפעם, אמורה התכנית לכלול גם מענקים – ולא הלוואות – ולהתבסס על אגרות חוב שינפיקו מדינות אירופה במשותף. לא הלוואות פרטיות מהבנקים, חוב משותף של מדינות האיחוד.

חיטוי כספומט ברמת גן, יוני 2020. (צילום: פלאש90)

אופציה נוספת למימון, שחזרה לשיח גם אם עדיין לא הונחה על השולחן, היא הדפסת כסף: מימון הוצאת הממשלה על ידי הבנק המרכזי. מאז המהפכה המוניטרית הדפסת כסף היא טאבו, אבל גם קולות שנחשבו לשמרניים מעידים שבכל הנוגע למימון משבר הקורונה, יש באופציה הזו היגיון רב.

הדרך לשיקום שבה תבחר כל מדינה תשרטט מחדש את הסדר העולמי. השיקום אחרי מלחמת העולם השנייה עיצב את מקומה של ארצות הברית כמעצמה גלובלית, יצר את אירופה המערבית והליברלית, והעמיד חומה בלב העיר ברלין ובין שני חלקי העולם.
עם מה נישאר אחרי שיקום משבר הקורונה?

המצאה ישראלית: שיטת הקופסאות

ממשלת ישראל קיבלה בבוקר ה-26 ביולי השנה החלטה מוזרה במיוחד: קיצוץ רוחבי באמצע משבר חברתי וכלכלי חסר תקדים, וזאת לכאורה כדי לממן הסכם חדש עם העובדות הסוציאליות, שמחו תקופה ארוכה על תנאי העסקתן.

מאחורי הקיצוץ מונחת תפיסת שתי הקופסאות, שמאפיינת את התנהלות כלכלת ישראל במשבר: יש קורונה, ויש החיים עצמם. תקציבי הקורונה צבועים, ורק הם יכולים להפר את "חוקי הטבע" הפיסקליים, הכופים קיצוץ תקציבי על התקציב הרגיל וחסר המזל.

ביטוי בוטה יותר לניסיון לשמר את כללי העבר היה כשמשרד האוצר הציג לממשלה את "הנומרטור",  לפיו בשנה הבאה נדרש קיצוץ של 61 מיליארד שקלים. איש לא באמת חושב שקיצוץ כזה אכן יגיע לשולחן הממשלה, אבל עצם הצורך להציג את כלי הריסון הפיסקליים גם בתקופה שבה ברור לכל שאין להם תוקף, הוא חלק ממערכה על התודעה; תזכורת שבסוף המגיפה, יהיה צורך לחזור לשלם את החשבון. והחישוב שלו יעשה בכללים השמרניים, לפי כל כללי הטקס.

שר האוצר ישראל כ"ץ (צילום: לע"מ)

הקיצוץ הרוחבי למימון הסכם העובדות הסוציאליות לא יצא לפועל בסופו של דבר. בלי הכרזות גדולות, הוא פשוט התמוסס. נמנעו גם הניסיון לא לשלם למורים שלימדו במהלך ימי הסגר, וההצעה לקיצוץ חסר היגיון בשכר עובדי המגזר הציבורי.

כמו במקרים אחרים במשבר הקורונה, האקלים הציבורי דחף את ההנהגה הכלכלית לוותר על צעדים מצמצמים. בלב המאבק לא עומדים סכומי הכסף, אלא תפיסת עולם: האם לשמור על ההיגיון התקציבי השמרני גם בזמן משבר?

בכל הנוגע לתכנית היציאה, הדרך עוד רחוקה. ישראל נכנסה למשבר הקורונה עם תנאי פתיחה טובים, אבל עם בעיות עומק גדולות: פערים כלכליים, מערכת ציבורית מיובשת ופערי מיומנויות בקרב בוגרים, שיקשו על השתלבותם חזרה בשוק העבודה. תכנית של ממש אין על השולחן, והמשבר הפוליטי והמנהיגותי מקשה לראות כיצד תוכל תכנית כזו להתגבש בזמן קרוב.

יום מציאת החיסון יהיה גם שריקת הפתיחה למירוץ כלכלי לכיוון הסדר העולמי החדש. השאלה הגדולה היא האם למדינת ישראל יהיו הכלים הרוחניים, החברתיים והכלכליים להשתתף בו.