משבר הקורונה הביא לשינוי במדיניות ובשיח הכלכליים המקובלים בעולם. תוך קצת יותר משנה, התשנה באופן דרמטי האופן שבו מובילי מדיניות כלכלית מתבטאים לגבי האפשרויות העומדות בפני ממשלות העולם, ואפשר כבר לראות צעדי מדיניות שלפני משבר הקורונה נתפסו כבלתי אפשריים.

מדובר בשינוי שנמצא בתהליך התהוות כבר כמה שנים, ומשבר הקורונה למעשה נתן במה לכלכלנים שמוכנים לקרוא תיגר על המוסכמות הכלכליות של העשורים האחרונים, ולחשוב על גישות חלופיות לבעיות הכלכליות שמזמן המשבר. הבולטות מביניהן הן כלכלניות, שכבר שנים מביעות קול אחר בשיח הכלכלי, וקיבלו במה משמעותית מאז שנת 2020.

שרת האוצר של ארה"ב ג'נט ילן (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

ג'נט ילן

תפקיד: שרת האוצר של ארה"ב, לשעבר נגידת הבנק המרכזי

ג'נט ילן היא ככל הנראה הכלכלנית המשפיעה ביותר בעולם נכון להיום. על אף שנכנסה לתפקידה רק בחודשים האחרונים, אפשר כבר להרגיש את התרומה שלה לשינוי השיח הכלכלי העולמי ולמדיניות בפועל- דרך שלושת הצעדים הכלכליים הדרמטיים שמקדם ממשל ביידן. ילן, שכנגידת הפדרל ריזרב נתפסה כחלק טבעי מהממסד השמרני, מסתמנת כאחת משרות האוצר המרחיבות ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב, וככזו שמוכנה לחרוג מעבר לגבולות המדיניות של קודמיה בתפקיד.

ילן הייתה אחת הבכירות בעיצוב תכנית החילוץ הראשונה של ממשל ביידן שאושרה בחודש שעבר, שהזרימה 1.9 טריליון דולר בסיוע חירום למשק. ככלכלנית מוערכת ומקובלת על כולם, היא הייתה הקול המקצועי הבכיר שהגן על הגודל  חסר התקדים של החבילה. "תכנית החילוץ הזו היא בגודל המתאים, והיא תעזור לאנשים לשרוד את המשבר הזה. אנחנו לא רוצים שאנשים יפגעו מאבטלה ארוכת טווח, אנחנו רוצים להחזיר את הכלכלה למסלול כמה שיותר מהר" היא אמרה.

במקביל, יילן גם הייתה אחראית לגיבוש תכנית ההשקעות בהיקף של 2 טריליון דולר. "אנחנו צריכים חבילת השקעה גדולה, אנחנו צריכים ללכת על זה בגדול, ואנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו" היא אמרה בתגובה לביקורת על היקף החבילה. "הדבר הכי חשוב הוא להחזיר את הכלכלה שלנו למסלול של צמיחה. אנחנו יכולים להרשות לעצמו לדאוג לזה."

המדיניות השלישית בה חורגת שרת האוצר ממנהג קודמיה בתפקיד קשורה למיסוי, ובעיקר למיסוי חברות ולסגירת מקלטי מס. היא דוחפת בשבועות האחרונים לאימוץ אמנה עולמית שתקבע שיעור מס חברות מינימלי ותסגור מקלטי מס של תאגידים בינלאומיים- בניגוד לעמדתה ההיסטורית של ארה"ב, שנמנעה עד כה מניסיון לקבוע מדיניות מיסוי משותפת למדינות המפותחות. "מדובר בצעד קריטי לבלימת מגמת הגידול באי השוויון העולמי" היא אמרה בהסבר לצעד.

מריאנה מוצקטו (צילום: AP Photo)

מריאנה מצוקטו

תפקיד: פרופסור לכלכלה באוניברסטית UCL, יועצת כלכלית, בין היתר ליו"ר ה-OECD אנחל גוריה

העבודה של מצוקטו, כלכלנית איטלקייה-אמריקאית, מתמודדת וקוראת תיגר על חלק מהאקסיומות של החשיבה הכלכלית המסורתית. בספר רב המכר שלה, "המדינה היזמית", מצוקטו מתמודדת עם ההנחה שיזמות היא מאפיין של השוק הפרטי בלבד, ומראה כיצד בדוגמאות מפתח של חידוש ויזמות, סיוע ממשלתי היה גורם קריטי בפיתוח, ולעיתים קרובות המדינה אף הייתה המפתחת המרכזית. למעשה, הספר טוען שההצלחה של יזמים ועסקים אמריקאים בעשורים האחרונים אינה תוצאה של "ממשלה קטנה" אלא של התערבות ממשלתית רחבה שנועדה לייצר תשתית ולסייע בפיתוח של יוזמות שהפכו את המשק האמריקאי לתחרותי. מצוקטו טוענת שבמקרים רבים דווקא המדינה היא זו שלוקחת על עצמה את הסיכון הגדול ביותר בפיתוח של יוזמות כלכליות.

במהלך המשבר הפכה מצוקטו לאחת הדוברות הברורות ביותר לגבי אסטרטגיית "לבנות מחדש טוב יותר", ועל הצורך של המדינה לנווט את הכלכלה אל מחוץ לאיזו המשבר.

סטפני קלטון (צילום: AP Photo)

סטפני קלטון

תפקיד: פרופסור לכלכלה באוניברסיטת מיזורי שבקנזס

הצלחה היא לפעמים עניין של טיימינג: כשכתבה הכלכלנית סטפני קלטון את הספר "מיתוס הגרעון" היא לא ידעה שתפרוץ מגיפה עולמית. קלטון מובילה כבר שנים את השיחה האקדמית בנושא ה-MMT (תאוריה מוניטרית מודרנית), אבל על רקע משבר הקורונה הפך ספרה לרב מכר. קלטון אמנם לא ממלאת היום תפקיד רשמי (בעבר הייתה חלק מוועדת התקציב של הקונגרס, תפקיד אותו סיימה בתסכול רב), אבל הרעיונות שהובילה, שנים רבות תוך התעלמות ואפילו לעג, בהחלט מרחיבים את גבולות השיח הכלכלי.

התרומה של קלטון היא בהתמודדות חזיתית עם אחד הנושאים שהפכו לטאבו בחשיבה הכלכלית של העשורים האחרונים – הגירעון והחוב הממשלתיים. לטענתה, חוב וגירעון ממשלתיים הם לא בעיות בפני עצמם, ואין צורך לשאוף לצמצם אותם ככל הניתן, אלא מדובר בכלי מדיניות לגיטימיים, עם יתרונות וחסרונות, שאפשר וצריך לשקול את השימוש בהם בהתאם לנסיבות, ואין הגיון בהגבלה מראש של קובעי המדיניות על ידי חסימת האפשרות להגדיל אותם.

אחת הטענות המרכזיות של קלטון היא שיש להפריד בין גרעון של משק בית לגרעון של ממשלה, המנפיקה מטבע. בהקשר זה יש לראות בגירעון הממשלתי את מה שהוא באמת – הזרמה של כסף מהממשלה לחלקים מסוימים לציבור, ולהיפך – מיסוי הוא "ספיגה" של כסף מהציבור. לטענתה של קלטון, הפחד של כלכלנים וקובעי מדיניות בעשורים האחרונים מפני עלייה בשיעורי החוב והגירעון הובילה לכך שפעמים רבות ממשלות במדינות מפותחות החליטו להגביל את ההוצאה הציבורית, ולמעשה הגבילו את שיעור הצמיחה של המשק.

קלטון גם מעבירה ביקורת על מדיניות הבנקים המרכזיים, לפיה יש להעלות את שיעורי הריבית כשהמשק נמצא בצמיחה, מחשש שתיווצר אינפלציה – עוד לפני שעליות המחירים התחילו להתרחש. לטענתה, מדובר בפגיעה בהתאוששות וצמיחה של המשק, שפוגעת בעובדים העניים ביותר, שנוטים לאבד בקלות את מקום עבודתם. הביקורת שלה התקבלה באופן חלקי על ידי הבנק הפדרלי של ארה"ב בשנה שעברה, שהחליט לשנות את מדיניות מדידת האינפלציה ולאפשר תקופות ארוכות יותר של צמיחה ללא העלאת ריבית.

גיתה גופניאת (צילום: AP Photo)

גיתה גופינאת

תפקיד: כלכלנית הראשית של קרן המטבע הבינלאומית

על אף העובדה שמדובר בשם לא מוכר, גיתה גופינאת היא אולי אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בהובלת השינוי בשיח הכלכלי שהתרחש מאז תחילת משבר הקורונה. מדובר בכלכלנית מיינסטרים, שלא מייצגת תפיסות רדיקליות במיוחד, אבל מאז פרוץ משבר הקורונה היא מהווה קול מוביל בעד מתן סיוע תקציבי נרחב יותר על ידי מדינות העולם.

"הסיוע התקציבי שניתן אחרי משבר 2008 היה קטן מדי והוסר מהר מדי, ואנחנו לא רוצים לחזור על הטעות הזאת הפעם" אמרה גופינאת בראיון ל-FT בשנה שעברה. "סיוע תקציבי מהווה כלי חיוני ביותר להובלת ההתאוששות הכלכלית. לא כל עלייה בשיעור החוב הוא אסון נורא."

גופינאת מייצגת במידה רבה גם את עמדת קרן המטבע הבינלאומית, שכבר מספר שנים מהווה סמן שמאלי בשיח הכלכלי העולמי. גופינאת גם מהווה אחד הקולות הבולטים בקריאה של קרן המטבע הבינלאומית למדינות העולם לאמץ מדיניות מפחיתת אי שוויון על ידי הגברת ההשקעה הציבורית ואימוץ מדיניות מיסוי על העשירים.