"במפגש הראשון עם התלמידים חשבתי לעצמי, איזה כיף שהם מדברים, שיש רעש", מספר עופר כרמל (32), מורה לעיתונאות ומחנך כיתה י"ב בתיכון אורט גרינברג בקרית טבעון, על החזרה ללימודים בכיתות מלאות בבית הספר. אחרי שנה של סגרים, לימודים בזום או בקבוצות קטנות, כל תלמידי כיתות ה' עד י"ב חזרו בשבוע שעבר ללימודים בבתי הספר לאורך כל השבוע, ללא קפסולות. לצד ההתרגשות והשמחה על המפגש המחודש פנים אל פנים, המורים והתלמידים נאלצו לוותר על היתרונות שבלמידה בקבוצות קטנות, ובחלק מבתי הספר התאמצו לשמר אותה ככל האפשר.

המפגשים הראשונים של כרמל עם תלמידיו היו מיד אחרי פסח, כשרק בתי ספר עם שיעור התחסנות גבוה של התלמידים הורשו ללמוד בכיתות מלאות. "90 אחוז מהם היו מחוסנים, אז התאפשר לנו להיפגש סביב יום השואה ויום הזיכרון. חשתי צביטה מסוימת שאני נפגש סביב השכול, אבל הייתה התרגשות גדולה, לגמרי הדדית, גם שלי וגם של התלמידים".

עופר כרמל. "התלמידים מרגישים שהם לא מיצו את חוויית התיכון" (צילום: אלבום פרטי)

כרמל מספר שלהתרגשות נלווית גם תחושת תסכול על המפגשים שלא יחזרו: "התלמידים היו הלומים קצת בהתחלה, ועכשיו יש איזושהי תחושה של נוסטלגיה בהתהוות. השבוע בשיעור מחנך הם דיברו על זה שהם מרגישים שהם לא מיצו את חווית התיכון, ושאין להם זהות שכבתית. תהו על החותם שהם ישאירו בבית הספר".

"משמח שיש אינטראקציה אמיתית עם אנשים"

הילה כהן, תלמידת י"ב בירושלים, מספרת שמערכת השעות שלה עדיין לא סגורה, ומשתנה מספר פעמים ביום. היא שמחה לחזור ללימודים 'רגילים', למרות הזמן הקצר שנותר לסיום השנה, ומצפה שהזמן שיותר יוקדש למפגש החברתי. "זה מאוד משמח שסוף סוף אפשר ללמוד בצורה נורמלית, לפגוש חברים על בסיס יומי ושיש אינטראקציה אמתית עם אנשים", היא אומרת. "אני מרגישה תחושת החמצה מהשנה האחרונה. עם כמה שבגרות ולימודים זה חשוב, הייתי רוצה שיהיה דגש מסוים על פעילויות, טיולים ודברים חברתיים".

הילה כהן. "הייתי רוצה שיהיה דגש על פעילויות וטיולים" (צילום: אלבום פרטי)

המעבר מלימודים לבד בחדר, מול המסך, למפגש יום יומי בבית הספר לא פשוט לכולם. "קצת מפחיד לחזור לבית ספר עם מאות תלמידים", אומרת גינת ברדב, תלמידת כיתה י' מגני תקווה. לדבריה, על המפגש החברתי מעיב גם הלחץ מהמבחנים והשלמת החומר. "אני מתכוננת למבחנים של סוף השנה. התחילו לדבר אתנו על בגרויות וכבר הבנו שנלמד גם בקיץ בצורה כזו או אחרת. בבית הספר יש לחץ על הלימודים, אבל לדעתי עדיף היה לאפשר לנו להיפגש יותר אחד עם השני".

"למדנו במקלט, בספרייה, ועכשיו חוזרים למקום"

זיו גולדברג, מחנך ורכז שכבה בחטיבת הניסויי בירושלים, שמח לחזור לחדר הכיתה ולא למתחמי למידה מאולתרים. "ביטול הקפסולות מפנות לנו הרבה חדרים. למדנו במקלט, בספרייה, איפה לא, ועכשיו חוזרים למקום."

זיו גולדברג. "משמח שאפשר לחזור ולנסות לסיים שנה מאוד מורכבת" (צילום: אלבום פרטי)

על האווירה בבית הספר הוא מספר: "משמח שאפשר לחזור, לגעת בתלמידים, לבסס תהליכים ולנסות לסיים שנה מאוד מורכבת. עכשיו זמן של טיולים שנתיים, ועדיין יש חוסר ודאות שגם מוביל לחוסר אמון".

"הקבוצות הקטנות מאפשרות יחס אישי"

עבור תלמידים ומורים רבים, החיסרון בחזרה לכיתות הרגילות הוא הפסקת הלמידה בקבוצות קטנות, שאפשרה למורים להקדיש תשומת לב רבה יותר לכל תלמיד. "לאורך כל השנה לא הייתי צריכה 'להחזיק כיתה' כמו שאומרים, לא התעסקתי במקומות ישיבה ולא ביישור קו התנהגותי",  מספרת זהר דבש, מורה בבית ספר יסודי בראשון לציון ומקימת מיזם 'מורות דרך' לחיזוק החינוך הציבורי. "לא היה בזה צורך, כי הקבוצות הקטנות מאפשרות יחס אישי לכל תלמיד, ומקום לנוע, לזוז. קולגה שלי, שזו השנה הראשונה שהיא מלמדת, מבינה עכשיו את התנאים האמיתיים ללמידה וכמה זה בלתי אפשרי. למרבה ההפתעה התקדמנו יפה בחומר, עם הלמידה מרחוק ועם הזום, בעיקר בגלל הקפסולות."

זהר דבש. "לא התעסקתי במקומות ישיבה ולא ביישור קו התנהגותי" (צילום: אלבום פרטי)

יתרונות הלמידה בקבוצות קטנות הביאה חלק מבתי הספר והרשויות המקומיות להמשיך בה במידת האפשר. "הקורונה לימדה אותנו שעדיף קבוצות קטנות ויותר שעות, ואנחנו נמשיך בכך", אומר עידו פרומר, ראש אגף החינוך במועצה המקומית ירוחם. לדבריו, "ננצל את החודשיים הקרובים לצמצום פערים רגשיים ולימודיים, דרך שיעורי תגבור בקבוצות קטנות, עבודה פרטנית עם יועצות, מחנכות ופסיכולוגיות והרבה מפגשי תרבות". עוזרי ההוראה, שגויסו כדי ללמד בקפסולות, ימשיכו לעבוד במתחמים הבלתי פורמליים בבתי הספר. בחטיבת הניסויי בירושלים הוחלט להמשיך את הלמידה בקבוצות קטנות לתלמידי כיתות ז' בלבד.

עידו פרומר. "הקורונה לימדה אותנו שעדיף קבוצות קטנות ויותר שעות, ואנחנו נמשיך בכך" (צילום: אלבום פרטי)

"סוף סוף אפשר להיפגש בחדר מורים"

ההקלות החדשות חלות גם על המורים, שיכולים להיפגש עכשיו ללא הגבלה. מנעד התחושות של המורים מהשינוי הזה, משמחה ועד מבוכה, מזכיר מאוד את התלמידים שלהם. "סוף סוף ההפסקות המשותפות חזרו", אומרת דבש, "אפשר להיפגש בזמן התורנות ובחדר מורים. עד עכשיו ההפסקות שלנו היו מדורגות, כך שכל פעם כיתה אחת הייתה בהפסקה. זה נחמד ונעים שההפסקות המשותפות חזרו". כרמל, לעומתה, אמביוולנטי יותר. "אני גם מורה מקצועי, ועד עכשיו פיצלו אותנו לחדר נפרד מחדר המורים. שמו לנו קומקום וזה היה החדר שלנו. עכשיו חזרנו כולנו לחדר מורים, אבל אני מרגיש שעוד לא נחתתי. שמונים מורים בחדר מורים נראה לי כמו התקהלות. גם ישיבות הצוות שלנו, של שכבת י"ב, מאוד תכליתיות. אולי בקיץ זה ישתנה".

שאלות פתוחות

אחרי שנה של למידה בתנאים שונים לחלוטין מהמוכר והידוע, כרמל מקווה שמה שיישאר מהגבלות הקורונה במערכת החינוך הוא הנכונות לחדש ולבחון את האופן שבו לומדים. "הקורונה פתחה שאלות שהיו מובנות מאליהן. למשל, איפה לומדים? בכובע הנוסף שלי אני רכז התקשוב והלמידה מרחוק בבית הספר, ולא הייתי רוצה לוותר על מערכי השיעורים המקוונים המצוין שעשינו. אני מלמד עיתונאות, ושלחנו את התלמידים ללכת לראיין בשטח, או לחילופין בזום. שאלה נוספת היא עם מי לומדים. בקורונה יצא שבשביל הנוחות, הקפסולות היו מורכבות מתלמידים ממגמות דומות. אבל למה שזה לא יהיה אקראי? ויש עוד אלף שאלות כאלה. אני מאחל לנו שנמשיך לחשוב על השאלות אלו, ונהפוך את מערכת החינוך לטובה יותר."