"גם אתה לא הגעת לפה סתם", אומרות לימור וכוכי שיושבות יחד על המדרגות ליד הכניסה הצפונית למתחם קבר הרשב"י. זו שעת צהריים של יום חמישי, ארבע שעות לפני ההדלקה הראשונה של חסידות בויאן, ותשע שעות לפני הזמן בו התרחש האסון.

לכוכי כיסוי ראש צבעוני, מרשים וגבוה, כמו זה שהיה ללינור אברג'יל בטקס המשואות לפני כמה שנים והצליח להדליק כמה חילונים, וכוכי עם משקפי שמש גדולים ושיער בלונדיני. למרות נסיונות השכנוע הרבים, הן לא רוצות להצטלם, אבל שמחות לדבר ולספר למה הגיעו, וכמו רבים מהמבקרים בהר, הן חוזרות שוב אל 'שעת הדחק'.

'כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק' נכתב בתלמוד הבבלי בכמה מקומות, מה שהופך למצוות עשה עבור לא מעט יהודיות ויהודים, מהארץ והעולם. ולמי אין דחק? מי לא זקוק לעצה, לטובה, להצלחה, לשפע, לאור? מי לא צריך משענת, מישהו לסמוך עליו? מול המנהיגות החלולה שאזרחי ישראל נתונים אליה, מכל קצוות הקשת הפוליטית והזרמים, מול האכזבה ההולכת וגוברת מהמוסדות הרשמיים, מהמדינה, ממקבלי ההחלטות, רבי שמעון נראה יותר ויותר כמו משענת ראויה. לרציצות של המשענת הזו, לאסון הכבד, כמובן שלא הוא אחראי, רק אלו שיצרו את הדחק.

"הצדיק מושך אותנו, הוא החליט שאנחנו נגיע, זו משיכה על טבעית, חוויה רוחנית עצומה. כבר שבוע לפני ההילולה את מתחילה להתרגש, וזה הוא שפועל את הפעולות. הוא החליט שאנחנו מגיעות. מה שבשביל שאנשים זה חו"ל, רבי שמעון זה בשבילנו". כשאני שואל אם באו לבקש משהו מסוים, להודות על נס ספציפי, הן מבטלות את החשיבה החילונית הזו במחי יד. "נטענים פה רוחנית, אני לא באה לעשות פה עסקים, אני באה כדי שימלא לי את החלל, את האור. זו אהבה שאינה תלויה בדבר", אומרת כוכי בהתרגשות.

ההר מתחיל להתמלא במאמינות ומאמינים. הרוב במראה חרדי, אבל יש לא מעט כיפות סרוגות, ופה ושם מי שלפי הלבוש שלהם נראים נוטים יותר לכיוון המסורתיות, בסקאלה הדתית היהודית. בשעות האלו אף אחד מהבאים לא מדמיין ש-45 אנשים ימותו כאן באסון שמסתמן ככשל תכנוני לוגיסטי.

התחושה המרכזית באוויר היא של התרגשות שמתבשלת לאט, עד להדלקה הראשונה, אז השמחה אמורה לפרוץ מהלבבות. הרבי שמעון, שלפי המסורת נולד, התחתן ונפטר בל"ג בעומר, התנא שהסוד והקבלה היהודית קשורים בשמו ובדמותו בעבותות, קבור מתחת לציון הקבר, וכל הדלקה של נר ואבוקה היא משואה האמורה לסייע לאורו לפרוץ החוצה אל העולם הגשמי של בני האדם.

"זה דברים בלתי נתפסים, מעל החוש"

הדרך שהאור של הצדיק פורץ החוצה, לדעתם של המאמינים הרבים, היא הניסים שקורים להם בזכותו. המחלות, האסונות הפרטיים, הקשיים בפרנסה, בזוגיות, הדחק היום יומי – כל אלו הם הדלק להגעה, וכשהם נפתרים או מסתדרים, כשהנס פועל, זה בזכותו, והמעט שמוטל עלינו זה לבוא להר ולהודות.

גבריאל (מימין), שעות לפני תחילת הילולת ל"ג בעומר במירון (צילום: יהל פרג')

גבריאל לא מצליח להחזיק את הדמעות, ואחרי שהוא נושם הוא מספר שלפני שלוש שנים היה במצב בריאותי קשה מאוד, הרופאים כבר אמרו לאשתו שזה קרוב לסוף אבל הוא התפלל, ועכשיו יושב על הספסלים מול קברו של הרשב"י, ומספר בשבחו. זו שעת צהריים, ועוד כמה שעות יהיה קשה לזוז פה מרוב צפיפות, אבל אחרי שבשנה שעברה אסור היה להגיע להילולה גבריאל התייצב מוקדם במיוחד, כל הדרך מאשדוד. "הייתי במצב קשה, התפללתי ויצאתי מזה. הרש"בי זה דברים בלתי נתפסים, מעל החוש", הוא אומר בהתרגשות.

"הגעתי לרשב"י כדי לבקש אהבת חינם לכל עם ישראל ושלא יהיו כעסים"

אין מי שמגיע להילולא של הרש"בי במירון בלי סיפורי נסים, אישיים או קרובים. אורנה בלולו (55) מנתניה וחברתה איילה הגיעו גם הן מוקדם ויצאו מהמתחם לפני שהשמחה הגדולה החלה, "אני אסמטית אז לא נשארתי להדלקה, אני מגיעה לצדיקים ומצליחה לחיות, לנשום".

אורנה בלולו. "אני מגיעה לצדיקים ומצליחה לחיות, לנשום" (צילום: יהל פרג')

בלולו מספרת שהיתה פעמיים במצב של מוות קליני בגלל האסטמה, ושהרוחניות שגילתה דרך הנסיעה לאומן מצילה אותה. "גדלתי בבית מסורתי, והתחזקתי בשנים האחרונות. זה לא שאין לי נפילות, אבל אני מקפידה לקרוא תהילים כל שבת. הגעתי לרשב"י כדי לבקש אהבת חינם לכל עם ישראל ושלא יהיו כעסים, כולם בעצבים בגלל הקורונה, אבל צריך ללמוד לחיות בהבנה ולכבד אחד את השני. כבר מאתמול נכנסתי לאווירה הזו שאני הולכת לצדיק, וזה מרחיב לי את הריאות. נותן כח".

"מי שמחובר לאור רואה ישועות"

מאיה חגגה ביום שישי את יום הולדתה ה-59, לפי התאריך הלועזי, והגיעה עם חברתה אסתר כדי לחגוג ולהתפלל. אביה היה תורם לישיבת 'אור הרשב"י', הישיבה שנמצאת במירון כל השנה ובזמן ההילולא מאכילה ודואגת לאלפי אנשים, ואחרי שהוא נפטר היא ממשיכה את מורשתו.

מאיה (באמצע) ואסתר (משמאל), בתחילת הילולת ל"ג בעומר במירון (צילום: יהל פרג')

הן רק אחיות בנות, אחות אחת נפטרה לפני כמה חודשים מקורונה ואחרת במצב בריאותי קשה, ומאיה הגיעה כדי לבקש עבורה בריאות. אסתר גילתה לפני שנה גידולים סרטניים בפה, ובזכות האמונה שלה ברשב"י הוא הפציר בה ללכת לבדוק אותם, וככה ניצלה. "אני אחרי ניתוחים ועברתי תקופה קשה. החלמה לא קלה. והנה אני ממשיכה להגיע כל שנה, כי זה משהו שהוא אמיתי. מי שמחובר לאור רואה ישועות".

צריכים עזרה עם נסים

יממה אחרי האסון נזכרתי בניצוץ בעיניים של לימור, והתחושה של מאות האלפים שהצדיק קרא להם לבוא. ארבעים וחמישה מהם לא חזרו. נראה שבישראל 2021, גם אנחנו וגם הצדיק צריכים עזרה עם נסים.