"עדיין מוקדם להגיד איך המצב ישפיע על התעשייה ועל מקומות העבודה המעורבים. זה תלוי כמובן גם אם העימות הזה יירגע בקרוב או יסלים, אבל בכל מקרה, חדשות לא מפרידות בין אנשים שעובדים ביחד, אנשים שמכירים אחד את השני באמת". כך אומר ד"ר מוחמד זחלקא, יו״ר הועדה לחברה הערבית בהתאחדות התעשיינים ובעליו של מפעל 'אלפא גייט' באזור התעשייה מבואות גלבוע, המייצר שתלי שיניים ומעסיק 38 עובדים יהודים וערבים.

"כשאנשים עובדים ביחד הם חיים מציאות משותפת, לא רק את מה שקוראים בעיתון. אני לא חושב שהפוליטיקה תכנס למפעל שלנו. זה לא קרה בצוק איתן ואני לא מאמין שזה יקרה גם כעת". בשנים האחרונות לדבריו, יש תהליך חשוב מאוד של התקרבות בין החברה הערבית והחברה היהודית בצפון, שבא לידי ביטוי בין היתר בריבוי מפעלים בהם מועסקים זה לצד זה עובדים יהודים וערבים.

"מקומות העבודה המשותפים בצפון הם גורם חשוב ביצירת הבנה, היכרות, שפה משותפת. במפעלים, ההבדלים בין יהודים וערבים מטשטשים. יש אצלי מנהלים ערבים עם עובדים יהודים ולהיפך. אנשים בתעשייה נמדדים לפי ההספק שלהם, לפי הכישרון ויכולות הניהול שלהם. אין הפרדה בין אנשים".

מפעל אלפאגייט בגלבוע (צילום: אלבום פרטי)

למרות הכל, זחלקא חושש מההשפעות הרחבות של אירועי הימים האחרונים על המפגש בין הקהילות. "בהחלט יש חשש שהחברות הללו ישובו ויתרחקו. בצוק איתן למשל, כשהמפעל היה ממוקם עדיין בכפר קרע, ספקים חששו להגיע אליו ושאלו אותי אם זה מסוכן. בסוף, דאגנו אז האחד לשני יותר משדאגנו לעצמנו. כל הזמן היינו מתקשרים לראות שכולם בסדר".

לאורה לנדאו, מקיבוץ יסעור, עובדת באלפא גייט בתחום השיווק כחמש שנים. "אני יודעת שיש הפגנות. אני רואה טלוויזיה וקוראת עיתונים. אבל כשאני מגיעה למפעל זה עולם אחר" היא מספרת. "אלה שותפים יומיומיים. אם אנחנו רבים זה בדרך כלל על העבודה, אף פעם לא על פוליטיקה".

"זה לא רק יהודים וערבים, אנחנו פה במפעל חובשי כיפה וחילוניים כמוני. מוסלמים אדוקים וערבים נוצרים. גם בתוך הקבוצות יש גיוון. הוויכוח בין היהודים לבין עצמם לפעמים יותר משמעותי מהוויכוחים בין יהודים לערבים", היא אומרת. "אנחנו מברכים זה את זה בחגים, מתחשבים במנהגים האחד של השני. חולקים חוויות מסופי השבוע ותמונות מאירועים משפחתיים. אני חושבת שמקומות העבודה המשותפים מראים שבסוף יש דברים יותר חשובים מההחלטות וההתבטאויות של הפוליטיקאים. אף אחד מאיתנו לא רוצה את העימות הזה".

לאורה לנדאו: "אם אנחנו רבים זה בדרך כלל על העבודה, אף פעם לא על פוליטיקה" (צילום: אלבום פרטי)

רק לפני שבועיים עשה ד"ר זחאלקה ארוחת איפטר משותפת לשותפיו בהתאחדות התעשיינים. כ-260 אנשים השתתפו בארוחה במלון רמדה בנצרת.  "ישבנו שם יחד ערבים, יהודים ודרוזים, חגגנו ביחד, כיבדנו האחד את השני" מספר רועי וקנין, בעליו של המפעל השכן באיזור התעשייה, אביפלסט תעשיות פלסטיק, המעסיק 22 עובדים, יהודים וערבים. "אני גאה שעם כל הבלאגן שקורה בירושלים, אנחנו אנשי התעשייה מביאים את הקונטרה, את הצד המחבר וההגיוני של לעשות דברים ביחד"

"כולם עצובים על המצב הזה, וגם מדברים על זה פה בעבודה. זה לא משהו שעובר מעלייך" הוא מחדד. "הפחד הזה שזה יימשך ואימהות יבכו על ילדיהן, משני הצדדים, זאת תחושה קשה, אבל העבודה המשותפת מסייעת לשמור על השפיות, לפחות בסביבה הקרובה לנו, כאן בצפון. זה כמובן משפיע גם על המעגלים מסביב, על המשפחות שלנו והקהילות שלנו. אני מקווה שנצליח להשפיע גם החוצה, להביא את הרוח הזו גם לשאר המדינה. זו המשימה בשעה הזו, להרחיב את המעגלים של הטוב".