פרופ' אלון הרשקו, מנהל מחלקה פנימית ג', בית חולים הדסה עין כרם, ירושלים.

הבקשה שלי משר הבריאות החדש: לאסור על אשפוז חולים במסדרונות. מינוי הממשלה החדשה מציף תקוות לתיקון סדרי העדיפויות הלאומיים, להגברת החמלה ולשיפור הטיפול בחולה המורכב, הכרוני שנאבק על בריאותו וחייו.

בתי החולים במדינת ישראל כוללים 111 מחלקות פנימית, שמהוות נתח ניכר ממיטות האשפוז. הרופא הפנימאי מייצג את הרפואה הקלאסית של דאגה לחולה על כל מורכבותה, ועל כן נדרשים ממנו ידע רחב ואמפטיה אינסופית למטופל ולמשפחתו.

המחלקות הפנימיות לא בוחרות את המאושפזים, אלא מקבלות את כל מי שזקוק לאשפוז אצלן. ביום טיפוסי ניתן למצוא אצלנו חולים מבוגרים עם מחלות לב, כליה, כבד, מחלות זיהומיות ועוד ועוד. שכיח גם למצוא חולי סרטן עם סיבוכים קשים, וחולים המשלבים בעיות מרובות, שחלקן אף כירורגיות. אילו היינו משווים את בית החולים לצבא, ניתן היה לומר שהרפואה הפנימית מקבילה לחיל הרגלים.

בל נשכח שמחלת הקורונה היא מחלה פנימית. כאשר מזכירים את "לוחמי הקורונה" הכוונה היא בראש ובראשונה לצוותי המחלקות הפנימיות. היכולת לטפל בחולה מורכב, כולל הפעלת מכונות הנשמה, הביאו לכך שבמהלך השנה האחרונה הוסבו מחלקות פנימיות לטובת טיפול בחולי קורונה קשים.

האחיות, הרופאים ויתר הסגל הרפואי נלחמו כמו אריות בלי שום פשרה, וכמובן בתמיכה מלאה של הנהלות בתי החולים, ושל העמיתים ממחלקות הטיפול הנמרץ. למעשה, הסגרים ויתר המגבלות בזמן המגיפה הביאו בחשבון את יכולת הספיגה של מחלקות הפנימית-קורונה, וככל שגדלה יכולתנו כך ניתן היה להקל על הציבור במדינת ישראל.

על אף החשיבות הקריטית של מחלקותינו לחוסן הלאומי והכלכלי, ספגו בתי החולים הרעבה קשה לאורך השנים. למרבה ההפתעה, היחס כלפינו לא השתפר גם לאחר מסירות הנפש שאפיינה את תקופת המגיפה. החולים ממשיכים לשכב במסדרונות והצוותים ממשיכים להישחק בשעות עבודה בלתי מתקבלות על הדעת ובתנאים פיזיים קשים. עבדכם הנאמן עובד בבית חולים המתקשה לעמוד בתשלום משכורות.

הפתרון לבעיית המחלקות הפנימיות כבר מונח על השולחן, וכל שנידרש הוא יישומו. לפני כשלוש שנים הקים משרד הבריאות ועדת בדיקה לשיפור האשפוז במערך המחלקות הפנימיות: ועדת טור כספא. הדו"ח שהוגש אומץ מיידית על ידי משרד הבריאות. דובר בו על תוספות תקנים לרופאים, אחיות וצוות נלווה, בינוי ותוספת מיטות, פיתוח כח אדם ושיפור בציוד.

לאחרונה הנחתה מועצת הבריאות את משרד הבריאות להגיש תוכנית ליישום מלא של הדו"ח. ועם כל זאת, הנושא שעומד כעת על הפרק הוא קיצוץ התקנים שהוספו לבתי החולים במהלך מגפת הקורונה במקום להמשיך ולפתח את השירות הרפואי. ככה התנהלו העיניינים עד כה: כאשר חרב המגיפה הונחה על הצוואר הכיס נפתח. כאשר המגיפה נסוגה, מייד מקצצים. החלטות שאינן מתחשבות בתכנון ארוך טווח.

השכיבה במסדרון הפכה לסמל של אובדן פרטיות, פגיעה בכבוד האדם ויחס לא הולם לאדם החולה והקשיש. זוהי החוליה החלשה שלנו כחברה, אשר מעמידה במבחן את האנושיות של מדינת ישראל. נבצר מבינתי מדוע שנה אחרי שנה מתאפשרת למציאות עגומה זאת להתקיים ואין להבין כיצד הפך מצב זה לסטנדרט הטיפולי. כל מי שקורא מילים אלו, עשוי בשלב כזה או אחר בחייו לחוות זאת על בשרו.

האיגוד הישראלי לרפואה פנימית שם לו למטרה לשמש פה למיליון הישראלים שחווים את שירותי האישפוז: חולים, בני משפחותיהם, מטפליהם ומלוויהם. על כן אני פונה בקריאה לשר הבריאות החדש: ישם את דו"ח ועדת טור-כספא לאלתר והבא לסיום את השנים הארוכות של יחס מחפיר לאדם החולה! איננו זקוקים לתעודות הוקרה, אנו זקוקים למשאבים!