זו לא העת לניתוחים גרנדיוזיים. שעתם עוד תגיע. יהיה צורך להסביר מדוע העובדה שבנימין נתניהו יפנה את לשכת ראש הממשלה אחרי 12 שנים, היא דבר כמעט בלתי נתפס לכל מי שחי פה. איך החברה הישראלית הגיעה למצב החריג, שלמנהיג אחד, מוכשר ככל שיהיה, יש השפעה כל כך עמוקה עליה.

אדם אחד מהלך קסם, או אימים, עד שגם שעות אחדות לפני השבעת ממשלה חדשה, שדרי החדשות עדיין פותחים את המהדורות בהסתייגות: ׳אם לא ישתנה שום דבר עד הרגע האחרון, נפתלי בנט ייכנס היום ללשכת ראש ממשלה׳. הקוסם הפוליטי אולי יצליח לשלוף עוד שפן מהכובע. עד כדי כך.

בצל אימת הכוח המוחלט, מתנהלים חשבונות קטנים, דווקאיים: מתי תצא המשפחה מבלפור? מי יממן את המים בבריכת השחייה הפרטית בקיסריה? ובצל החשבונות הקטנים נשמעות לחישות בנוסח: ׳הוא עוד יחזור, ובגדול. מספסלי האופוזיציה ובית המשפט נתניהו יחזור׳. ואם יחזור? אז יחזור. יגאל אלון אמר פעם: "בפוליטיקה אין נקודות, רק פסיקים".

***

יום השבעתה של ממשלה חדשה הוא לא יום עצוב. תהיה ממשלה, ואחרי זמן כה רב יהיה תקציב מדינה. זה מבורך. אבל אין צורך "לרקוד כמו ב-48'" כפי שנכתב בחלק מהרשתות החברתיות.

מי ששמח וחוגג בנפול יריבו הפוליטי, לא שונא רק את נתניהו, אלא מנוכר לחלקים גדולים בציבור. עבור מיליוני ישראלים זהו יום קשה. רוב מצביעי הליכוד, המפלגות החרדיות ו"הציונות הדתית" צופים בממשלה החדשה בחרדה.

קל לבקר יריבים פוליטיים, קשה יותר לגלות אחריות ציבורית. מי שאין לו הכרת הטוב, מי שמחפש לראות דם, נערך כבר עכשיו למציאת השעיר לעזאזל הבא. בתרבות המחנאית הקיימת בישראל יישארו הפילוג, השיסוי והחרמות גם בלי נתניהו. אחרי הכל, הסוגיות שקורעות את הציבור הישראלי רבות וכבדות משקל, והן עדיין כאן. התיקו הפוליטי לא הוכרע.

אבל עכשיו לא הזמן לניתוחים גרנדיוזיים. עכשיו הזמן למשהו פשוט, דבר מתבקש. אפילו יריביו הגדולים ביותר של נתניהו יודו שעשה עבור המדינה כמה דברים ראויים. אז אפשר פשוט להגיד תודה. גם להיפרד צריך לדעת. השלטון בישראל יתחלף שוב בשנים הבאות. כך זה בדמוקרטיה. וטוב שכך. הצד המנצח צריך לנהוג כפי שהיה רוצה שינהגו בו אם היה מפסיד. הכרת תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו תלמד על כוונה טובה, על תרבות פוליטית בריאה.