השלט האייקוני של מפעל "טבעול" נראה כבר מכביש 4. השילוט מפנה למפעל המזון הוותיק, הראשון בארץ שהתמקד בייצור תחליפי מזון צמחוניים וטבעוניים. כבר מהכניסה לקיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי מורגש שובל ריח שמזכיר ארוחת צהריים (של ילדי מפתח) בחזרה מבית הספר. אבל הריח המוכר מתערבב בריח מנחם של בישול בייתי שעולה מחדר האוכל.

השלט האייקוני של טבעול נראה למרחוק. בתוך שנה הוא צפוי לעבור לדרום הארץ (צילום: הדם יום טוב)

השעה 11:33 בצהריים. עברו רק שלוש דקות מתחילת ההפסקה וכבר משתרך תור ליד דלת חדר האוכל. "מתן, מה קורה?" צועק אחד העובדים מבעד לדלת הסגורה. "נו, פותחים?" מצטרף עובד נוסף. מתן זריאן, מנהל המטבח, משיב בצעקה: "כמה דקות, אני מסיים עם הפלאפל ופותח". אחרי שנתן את הלב לכל כדור, הוא פותח את הדלת. "היום ספיישל פלאפל, בגלל זה כולם מתרגשים", הוא מסביר, "בכל שבוע יש לנו ספיישל. בשבוע שעבר היו טבחים דרוזיים שהכינו לנו ארוחה דרוזית אותנטית".

אווירה של מסעדת פועלים: 3 שקלים לארוחה

חדר האוכל ב"טבעול" קטן. קטן מאוד. אבל מוציא ארבע ארוחות ביום – בוקר, צהריים, ערב ומארז לעובדי משמרת הלילה. כ-200 עובדים אוכלים בחדר האוכל – 170 עובדי המפעל ועוד כ-30 עובדי קבלן בתחומי הניקיון, השמירה ותגבור המלאים. רק 45 עובדים יכולים לשבת בחדר ברגע נתון, והאכילה מתבצעת בסבבים, בהפסקות מסודרות.

האווירה מזכירה מסעדת פועלים: שולחנות ארוכים וכסאות ברזל. במרכז כל שולחן מתקן מפיות ומלחיה. אולי כדי להשלים את אווירת החומוסייה, ברקע נשמע שיר יווני. על ארוחה חמה משלם העובד שלושה שקלים, ארוחת בוקר עולה שקל אחד בלבד.

האוכל מגוון ומבושל באהבה, "חשוב שהעובדים ירגישו בבית" (צילום: הדס יום טוב)

עוגת סולת לקינוח (צילום: הדס יום טוב)

האוכל בצהריים מגוון ומבושל בהרבה אהבה על ידי שלושה עובדים קבועים: שניים בבוקר ובצהריים, אחת בערב ובלילה. חוץ מפלאפל טרי שרק יצא מהשמן, יש גם דג, שניצל, עוף, מרק עדשים, אורז וכמה תבשילי ירקות. בסוף פס המנות הקצר, עומד שולחן סלטים צנוע, ולקינוח יש פירות ועוגת סולת. בעמדת השתייה תרכיזי ויטמינצ'יק וסודה. כמובן שלצמחונים מוצעים גם מוצרי טבעול, אבל למרבה האירוניה, במפעל אין כמעט עובדים צמחונים.

"אני עם העובדים, מבשל, מחבק, מנשק"

זריאן (30), ממצפה עדי, נשוי ואב לילדה, עובד כבר שנה ושמונה חודשים בהסעדה של המפעל, דרך חברת ההסעדה "תפן". "אני מגיע כל יום ב-06:00 בבוקר", הוא מספר,  "ומתחיל להכין ארוחת בוקר, אחר כך צהריים. עובדת נוספת מגיעה ב-17:00 ומחליפה אותי. היא מכינה את ארוחות הערב והלילה. האווירה פה מאוד משפחתית.

מתן זריאן: "יש לי חברים טובים בעבודה, הם מכירים ואוהבים אותי" (צילום: הדס יום טוב)

"אני 12 שנה במקצוע, ולעבוד במפעל, עם אנשים של מפעל, זו אחת החוויות הכי טובות שהיו לי. זה מאוד בייתי, לא כמו במסעדה, שאתה לא רואה את הלקוח. פה אני איתם כל יום, מבשל, מחבק ומנשק. יש לי חברים לעבודה, מכירים ואוהבים אותי".

"שתי ארוחות כל יום, 60 שקל בחודש"

שניאור כוכבי (33) מעכו, נשוי ואב לשניים, מנהל את מחלקת ייצור חומרי הגלם והתבלינים. הוא נכנס לחדר האוכל ומארגן לעצמו מנת פלאפל בפיתה. "אשתי עובדת בסלקום", הוא מספר, "וגם לה יש חדר אוכל. הילדים בצהרון. אנחנו לא מבשלים בבית, חוץ מחביתות בערב לילדים ובשישי שבת. ככה שזה חוסך לנו אלפי שקלים בחודש.

שניאור כוכבי: "אנחנו מצליחים לחסוך אלפי שקלים בחודש על מזון" (צילום: הדס יום טוב)

"פה אני משלם על כל מה שאני אוכל – בוקר, וצהריים כל יום – 60 שקלים בחודש. זה בלי כסף. אני רואה חברים שלי, יש מקומות שזה להסתבך עם קופסאות וסנדוויצ'ים לכל היום, או עם להזמין מבחוץ. אני כל כך שמח שאני לא צריך לדאוג".

לדבריו, האוכל "ברמה. כל יום אוכל חם, מגוון, מצ'פרים אותנו המון, עושים ספיישלים". גם את מוצרי טבעול הוא אוהב, אבל מודה, "שכשאתה עובד בזה ומייצר מזון של טבעול, דווקא לזה אין לך חשק".

חדר האוכל קטן והעובדים אוכלים בסבבים, בכל פעם 50 עובדים (צילום: הדס יום טוב)

כוכבי עובד בטבעול כבר 16 שנה. "התחלתי לעבוד פה בגיל 17, התגייסתי לצבא וחזרתי אחרי שהשתחררתי. חזרתי כי זה מקום שאני אוהב, שגדלתי בו, שטוב לי בו, אני לא צריך שום דבר אחר. עבדתי כל החיים שלי במקום אחד, ואני נהנה יותר מיום ליום. אני בא לחדר האוכל בהפסקה, יושב עם חברים, צוחק. ואחרי ארוחה טובה אתה הולך לכל מקום עם חיוך".

לדעתו, מאוד חשוב לעבוד במקום מסודר. ומסודר זה לא רק המשכורת, אלא כל מה שמסביב. "יש פה מקלחות, יש לי הסעות הלוך וחזור עד הבית, יש ועד שדואג לי, הסכם קיבוצי, הכל. אין יותר טוב מזה".

"חשוב שהמטבח יהיה מחובר ואותנטי"

עד שהוקם ועד העובדים במפעל, לפני 9 שנים, אכלו עובדי המפעל בחדר האוכל של הקיבוץ. "היינו הולכים קילומטר וחצי הלוך וקילומטר וחצי חזור", מספר יורה בן אפרים (47), יו"ר ועד העובדים בשמונה השנים האחרונות. "כשהקמנו את הוועד נלחמנו על הקמת חדר אוכל במפעל. היה לנו חשוב שהמטבח יהיה מחובר ואותנטי, שהעובדים ירגישו בבית. יש פה חיבור בין מי שמכין את האוכל לעובד שאוכל אותו, זו הרגשה אחרת".

יורה בן אפרים, עובד בטבעול 23 שנים וזוכר איך הלכו לחדר האוכל של הקיבוץ: "היינו הולכים קילומטר וחצי הלוך וקילומטר וחצי חזור" (צילום: הדס יום טוב)

בן אפרים, תושב נהריה, עובד בטבעול 23 שנה. הוא התחיל כעובד שכיר עוד כשהמפעל היה שייך לקיבוץ. ב-1995 המפעל הופרט ו-58% ממנו נרכשו על ידי אסם. במרץ 2010 רכשה אסם את שאר המניות, והחברות מוזגו באופן רשמי. כחלק מהמיזוג, המפעל צפוי לעבור, במרץ 2022,  לאזור התעשייה של אסם בקרית גת.

"זה כואב לי", אומר בן אפרים, "יש פה אנשים מדהימים, אבל זו ההחלטה של החברה. אני עוד לא יודע מה יהיה איתי. עכשיו אנחנו דואגים לעובדים לעבודה חלופית – במפעלי מזון אחרים באזור, במפעל החדש בדרום – או לפרישה מוקדמת בפיצוי גבוה, לבחירתם; אנחנו דואגים לא להפקיר אף אחד. חשוב שיהיו לעובד מקום בטוח ובטן מלאה, שתהיה פרנסה טובה, אבל שתהיה גם מעטפת. צריך לדאוג לעובד, שבמחיר סמלי הוא יוכל למלא את הבטן".