"טקס הפתיחה בשתי האולימפיאדות שהייתי בהן (בייג'ינג 2008 ולונדון 2012) היה מאוד מרגש ועוצמתי. את נכנסת במשלחת, יש המון צופים וכולם מריעים; זה נמשך שעות, את פוגשת את כל הספורטאים שמחכים לצעוד. בזמן הזה הצטלמתי עם הרבה ספורטאים מפורסמים: יוסיין בולט, לברון ג'יימס, שאקיל אוניל וקובי בריאנט ז"ל.
***
"אולימפיאדה היא בכלל דבר מרגש, אבל לטניסאים היא מאוד שונה מאשר לספורטאים האולימפיים. להם יש הזדמנות להוכיח את עצמם פעם בארבע שנים, לנו יש במהלך השנה ארבעה גרנד סלאמים, שהם המטרה העיקרית, בהם צריך להצליח הכי הרבה. האולימפיאדה היא לא השיא שלנו, לא מה שאנו מתאמנים אליו ארבע שנים. לא שאני מזלזלת, זה פשוט קצת אחרת מרוב הענפים האחרים.
"באולימפיאדה טניסאים יכולים ליהנות קצת מהמסביב, לקחת את זה קצת יותר באיזי, כי בדיוק שבועיים אחר כך יש את ה-US OPEN. לקח המון שנים עד שהתחילו לתת בטניס נקודות דירוג על הישגים באולימפיאדה; ואין בה פרסים כספיים; ולפעמים צריך לטוס לטיז אל נאבי ושבועיים אחר כך לארה"ב, וזה לא נוח מבחינת הלו"ז, אז טניסאים היו באים רק כדי לייצג את המדינות שלהם.
"רציתי מאוד להצליח באולימפיאדה, אני אוהבת לייצג את המדינה. גם בנבחרת. ההצלחה חשובה לי כשאני מייצגת את ישראל. בבייג'ינג ניצחתי סיבוב ראשון, ובשני הפסדתי לזבונרבה מרוסיה, שהייתה מדורגת מאוד גבוה. היא המשיכה עד שהפסידה במשחק על הארד. בלונדון יצא לי סיבוב ראשון מול שראפובה, שזכתה בסוף במדליית הכסף. אז יצאו לי הגרלות קצת קשות.
***
"בבייג'ינג, הדבר השני שממנו הייתי בשוק, אחרי טקס הפתיחה, היה חדר האוכל. מלא שולחנות וכסאות, מקום לכמה אלפי ספורטאים, פתוח 24 שעות. לספורטאי, שמסיים מאוחר או צריך לקום מוקדם, תמיד היתה אופציה להיכנס ולאכול. היה אוכל איטלקי, סיני, יווני, הודי, באמת כמעט מכל מדינה שאפשר לחשוב עליה. היה אפילו חומוס. באחת מארוחות הצהריים מייקל פלפס ישב איתנו.
"והיו הסיכות – סיכות של המדינות שהיינו יכולים להחליף עם ספורטאים אחרים. אז מה שהיה אכפת לטניסאים, זה להשיג כמה שיותר סיכות שונות. אפילו נדאל בא אליי באוטובוס. לא הייתה לו את הסיכה של ישראל, אז הוא ממש ביקש אותה ממני, ולמרות שכבר היה לי את ספרד, אמרתי לו: 'יאללה'. לא הייתה לי ברירה אלא לתת לו.
"אני וציפי (אובזילר) ראינו מישהו עם סיכה של לבנון, ושאלנו אם הוא רוצה להחליף. ניסינו שלא יקלטו שאנחנו מישראל. לפעמים הלך לנו ולפעמים לא. היו כאלו שלא היה אכפת להם והיו כאלו שכן. אחרי זה עשיתי חולצת משחק ששמתי עליה את כל הסיכות. עדיין יש לי אותה בארון".
עצה למשתתפים: לזכור ליהנות מהחוויות
"אחרי השנה המטורפת שהייתה, אני משערת שהספורטאים בטוקיו רק צמאים להתחיל כבר את התחרות. ואני תמיד אומרת, גם בטניס, לזכור ליהנות מהחוויות, כי זה משהו שלא חוזר. יש ספורטאים שהולכים להיות באולימפיאדה רק פעם אחת, אז כדאי למצוא את האיזון בין המקצועיות לחוויה".
