אולימפיאדה מספקת לספורטאים הזדמנות להציג את הביצועים האישיים המרשימים ביותר, אבל לפעמים החיים מאתגרים ודורשים נצחונות גדולים עוד יותר. ארבע ספורטאיות בטוקיו הן ההוכחה.
סקיי בראון | בריטניה | בת 13
בראון היא הספורטאית האולימפית הצעירה ביותר בתולדות המשלחת הבריטית, ומועמדת בכירה למדליה אולימפית בענף הסקייטבורד, שנכנס לראשונה למשחקים האולימפיים בטוקיו. למרות גילה הצעיר, בראון הפכה כבר לפנים של הענף. מגיל 10 היא זוכה לחשיפה תקשורתית אדירה וכבר הוחתמה ככוכבת ספורט עולה בחברת נייקי. ב-2019 זכתה במדליית הארד באליפות העולם.
לפני כשנתיים נפצעה בראון קשה באימון ופונתה לבית החולים עם שבר בגולגולת. למרות זאת, שבה להתחרות, וב-2021 זכתה שוב במדליית הארד במשחקי ה-X, אירוע ספורט האקסטרים של ESPN. לטוקיו הגיעה בראון, בת לאם ממוצא יפני ואב בריטי, כדי להיות לאחת הכוכבות הגדולות של המשחקים.
ריקאקו איקה | יפן | בת 21
השחיינית היפנית הצעירה (50 מטר חופשי, 100 מטר פרפר) זכתה ב-6 מדליות זהב ושתי מדליות כסף באליפות אסיה ב-2018, ונראתה בדרך הבטוחה לצמרת השחייה העולמית. אבל בפברואר 2019, במהלך מחנה אימונים באוסטרליה, חשה ברע. כשחזרה ליפן, אובחנה כחולת לוקמיה ופרשה משחייה. אז היה ברור שאת המשחקים האולימפיים בטוקיו היא תראה מהבית.
דחיית האולימפיאדה בשל מגפת הקורונה אפשרה לה לעשות את הבלתי יאמן. היא החלימה, הצליחה לחזור לבריכה, ולהשיג את הקריטריון למשחקים. קשה לדעת לדעת לאיזה הישג תגיע בטוקיו, אך אם תצליח לזכות במדליה זה לא יפתיע איש.
לורל האברד | ניו זילנד | בת 43
מרימת המשקולות מניו זילנד היא המתחרה הראשונה במשחקים האולימפיים שעברה שינוי מגדרי. היא מדורגת שביעית במשקל 87+ ק"ג, ועשויה להפוך במהלך המשחקים לטרנסג'נדרית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית. היא גם מרימת המשקולות המבוגרת ביותר במשחקי טוקיו.
האברד פרצה לתודעה העולמית עם זכייתה במדליית הכסף באליפות העולם ב-2017. כעבור שנתיים הגיעה למקום ה-6 באליפות העולם.
למרות שלא התקבלה באהבה על ידי כל אוהדי הספורט, תמיכת הוועד האולימפי והמדינה שאותה היא מייצגת מאפשרת לה להציג את יכולותיה בבמה הנחשבת ביותר.
אוקסנה צ'וסוביטינה | אוזבקיסטן | בת 46
רוב מתחרות של אוקסנה צ'וסוביטינה בטוקיו צעירות ממנה ביותר מעשרים שנה. המתעמלת מאוזבקיסטן מתחרה בהתעמלות מכשירים (שולחן הקפיצות), וזו לה האולימפיאדה השמינית, מאז ברצלונה 1992.
צ'וסוביטינה החלה את דרכה בהתעמלות קרקע כשהיתה בת שבע, וכבר כשהיתה בת 13 הפכה לאלופת ברית המועצות לנערות בקרב-רב. משם הדרך לנבחרת הייתה קצרה. היא הספיקה לייצג את ברית המועצות באליפות העולם ב-1991 ולזכות ב-2 מדליות זהב (קבוצתי וקרקע) ובמדליית כסף (שולחן הקפיצות). ב-1992 זכתה במדליית כסף נוספת באליפות העולם (שולחן הקפיצות) והגיעה לשיא הקריירה עם זכייתה במדליית זהב קבוצתית באולימפיאדת ברצלונה.
לאחר התפרקות ברית המועצות עברה לייצג את מולדתה אוזבקיסטן. למרות התנאים הגרועים, הצליחה לזכות בעוד חמש מדליות באליפויות העולם, כולן בשולחן הקפיצות. ב-2002 חלה בנה הצעיר בלוקמיה. בהיעדר תנאי טיפול באוזבקיסטן, נאלצה המשפחה לעבור להתגורר בגרמניה. קהילת ההתעמלות התגייסה לסייע, והבן זכה לטיפול מציל חיים.
בבייג'ינג 2008 התחרתה צ'וסוביטינה במדי גרמניה, זכתה במדליה האולימפית האחרונה שלה, ובסיום התחרות הודיעה על פרישה. אך כעבור עשור חזרה להתחרות, שוב במדי אוזבקיסטן. המשחקים האולימפיים בטוקיו הם ככל הנראה האחרונים שלה, ובנה שהבריא מלווה אותה כאורח במשלחת.
צ’וסוביטינה, שנמצאת באולימפיאדה השמינית שלה וככל הנראה האחרונה. זכתה היום (ראשון) לרגע מרגש בטוקיו, בו כל מי שהיה באולם עמד ומחא לה כפיים, לאחר שהיא לא הצליחה להעפיל לגמר בתרגיל הקפיצות. לאחר התחרות אמרה: "האם יש לי כוח להמשיך לפריז 2024? עזבו, אני מכוונת יש ללוס אנג'לס 2028".
