"עוד לא התגברתי על הטראומה של הגל הראשון, השני והשלישי, והנה אני שוב מטפלת בחולי קורונה", אומרת אחלאם אבו חמידה, אחות במרכז הרפואי לגליל בנהריה.

חצי ממחלקת השיקום, שבה עובדת אבו חמידה, הוסב לטיפול בחולי קורונה מונשמים. באופן רשמי, היא אחראית לטפל בחולים המשתקמים, אבל בפועל היא כבר מבלה את ימיה בצד השני של המחלקה, והזיכרונות הקשים מתחילים לצוף. "אני עוברת בחדרי המחלקה, ובכל חדר אני נזכרת במטופלים שטיפלתי בהם ונפטרו בגלים הקודמים."

אחלאם אבו חמידה, אחות במחלקת טיפול נמרץ קורונה (צילום: דפנה איזברוך)

"המוות במחלקה הזאת היא לא כמו המוות במחלקות האחרות", מספרת אבו חמידה, "זה שונה. זה לא כמו מטופלים אחרים ששומעים ורואים אותך. הניתוק מהמשפחה, גם כאשר הם יודעים שהמוות מתקרב, הוא קשה מאוד. זה לא כמו מטופלים אחרים, שרואים ושומעים אותך ואת בני המשפחה".

אבו חמידה ושאר הצוותים במחלקת כתר ב' ומחלקת כתר מונשמים תיארו בשיחות עם 'דבר' תחושות הולכות וגוברות של שחיקה, טראומה ופחד, מחסור באנשי צוות, ועבודה קשה פיזית ונפשית.

"אין מספיק כוח אדם, עושים מה שיכולים"

ב'לגליל', המרכז הרפואי השני בגודלו באזור הצפון, עלה מספר מאושפזי הקורונה מ-30 בשני השבוע ל-40 הבוקר (רביעי), ואילץ את המרכז לפתוח מחלקת קורונה נוספת. נכון לפרסום שורות אלו, במרכז פועלות שתי מחלקות קורונה מלאות, שהוותיקה מביניהן נפתחה לפני שלושה שבועות, וחצי מחלקה שהוסבה לטיפול בחולי קורונה מונשמים.

במחלקת כתר ב', בולט מחסור חמור בכוח אדם רפואי: רק ארבעה אחים מטפלים ב-21 חולי קורונה, חלקם מקבלים חמצן פולשני ודורשים השגחה מירבית. התגבור של אנשי הצוות לא הדביק את המהירות שבה המחלקה התמלאה במטופלים. בשעת צהריים עבדו יחד רופא, סטאז'ר ואחות על ביצוע בדיקה רפואית למטופלת שנמצאה במצוקה נפשית קשה. יתר האחים במחלקה ישבו בחדר המצב של המחלקה, קשובים לשאר המטופלים שאותם ראו מבעד למסכים.

"אנחנו ארבעה אחים עם הרבה חולים והרבה פעילות", מספר מרוואן ארשיד, אח במחלקה, "שולחים את המטופלים ל-CT עם ליווי, נותנים טיפול פלסמה ורמדסיביר, טיפול שעוד מעמיס עלינו."

ישיבת צוות במחחקת טיפול נמרץ קורונה. אנשי הצוות עוברים על מצבם של המטופלים (צילום: דפנה איזברוך)

ארשיד מתוסכל מהפער בין המצב הקשה במחלקה לבין המדיניות המקלה יחסית שנוקטת הממשלה ביחס להגבלות הקורונה, שעלולה להוביל לחולים נוספים. "זו זוועה. ואין סגר, ואין הנחיות, השמים פתוחים, וכולם חוגגים. זה עוד יחמיר ויכביד עלינו עוד."

דברי המטפלים בשטח מעמידים בספק את ההכרזות של ראש הממשלה בנט ושר הבריאות הורוביץ על תגבור כוח אדם מיידי לצוותים הרפואיים. כבר עכשיו, עוד לפני שמספר המאושפזים הגיע לרמה של הגל השני והשלישי, הצוותים לא מצליחים לבצע את כלל המטלות שלהם. אנשי צוות ממחלקות אחרות שבאו לתגבר אותם אינם מסוגלים לבצע את כל המטלות, עקב חוסר ניסיון. 

"האחים נמצאים ארבע שעות בפנים במיגון. יש פה חולים מסובכים שדורשים הרבה, אין מספיק כוח אדם ואנחנו עושים רק את מה שאנחנו יכולים", אומרת אירינה סידורבסקי, סגנית האחות האחראית במחלקה, "בית החולים מנסה לתמוך בנו ולשלוח עוד כוח אדם, אבל הטיפול בחולי קורונה מורכב, ויש גבול למה שאנשי צוות ממקצועות אחרים יכולות לעשות."

"שחררנו 31 מטופלים תוך שבוע כשהורו לנו לפתוח מחדש את מחלקת הקורונה, והמחלקה התמלאה די מהר", אומרת סידורבסקי, "הצוותים יוצאים מהמיגון כשהם מותשים, והרבה פעמים צריך להיכנס יותר מפעם-פעמיים לאורך משמרת. נגיד, חולים שמבולבלים מחוסר חמצן מורידים את צינורות החמצן שלהם, ואז צריך מהר להתמגן, לחבר להם מחדש, להרגיע אותם ולהסביר להם שוב."

סידורבסקי מעריכה שבגל הנוכחי, אנשי הצוות נדרשים ליותר. "אני חושבת שבעקבות זן הדלתא, ההידרדרות של החולים בגל הזה היא מהירה יותר. גם זה מוסיף לעומס שלנו – צריך להיות עם מאתיים עיניים על החולה כדי לתפוס את ההידרדרות בזמן ולהביא לתשומת לב הרופא שיוכל להתערב עם חמצן.  ממוצע הגיל של המאושפזים הוא מעל 60, אבל יש גם נער בן 19 במצב קשה."

עבודת הצוות אינה רק רפואית. "העבודה פה היא גם עבודה סוציאלית. יש כאן כמובן גם עובדת סוציאלית מקצועית, אבל כולנו נסחפים לזה. טלפונים מרגיעים לבני המשפחה של המטופלים, שמותר להם להגיע רק פעם ביום וזה קשה להם. משפחות אומרות לנו שהמטופל לא מתקשר אליהם, ומבקשות מאיתנו לבדוק שהטלפון שלו נטען. גם דברים פשוטים – להביא למטופל כוס תה או בקבוק מים."

"חשבנו שיהיה לנו קצת זמן לנשום"

גם סידורבסקי מתארת את המשבר הקשה של הצוות בחזרה לטיפול בחולי קורונה. "היינו כבר מחלקת קורונה, סגרנו בסוף אפריל, ופתחנו שוב כמחלקה פנימית רגילה. חשבנו שיהיה לנו קצת זמן לנשום אוויר, לא דמיינו שתוך כמה חודשים נצטרך לפתוח שוב."

"זה כמו דז'ה וו", אומרת ד"ר דואא סמאן, רופאה מרדימה בטיפול נמרץ קורונה, "שמנו את זה מאחורינו, יש תנועות שפעם היו אוטומטיות ועכשיו צריך לזכור מחדש, תנועות הגוף של המיגון מחזירות אותי לאז. זה ממש קשה".

אנשי צוות מטפלים בחולה קורונה בבית החולים לגליל בנהריה (צילום: דפנה איזברוך)

חלק מתחושת הפחד של הצוות נובעת מהגעה לאשפוז של חולים שהחלימו מהמחלה, או התחסנו. "עבר כאן מטופל שהתאשפז כאן גם בגל הקודם", אומרת סידורבסקי, "המשפחה התקשרה ואמרה 'אנחנו מכירים אתכם ויודעים שאתם נותנים טיפול מסור, אנחנו לא יכולים לבקר כי אנחנו בבידוד – תשמרו עליו בבקשה.'"

"זה קשה לשמוע, וגם מעורר חרדה מהידבקות – אנחנו התחסנו, אבל אנחנו רואים שמגיעים אלינו גם מטופלים מחוסנים במצב קשה. אני מאוד מפחדת על המשפחה שלי, למרות שהם כולם מחוסנים כולל בתי בת ה12. אמא שלי נשארה עם תסמינים גם חצי שנה אחרי המחלה."

מחכים לתגבור

"אני מקווה שיביאו תגבור צוותי", אומר מנהל המחלקה, ד"ר גטאם נאסר, "אני מעריך מאוד את שר הבריאות ואת ראש הממשלה על כך שהביאו את החיסון השלישי. אבל העומס הנפשי והפיזי על הצוות הוא רב. העבודה בחליפת המיגון אינה קלה ואנחנו מתמודדים עם מטופלים שמתים מול עינינו. אני מחכה ומקווה לתגבור צוות הרופאים וצוות האחיות." עם זאת, ולמרות ההבטחות מראש הממשלה, בית החולים טרם קיבל הנחיה לקלוט עובדים חדשים.

ד"ר נאסר גטאס, מנהל מחלקת פנימית ב' / כתר ב' (צילום: דפנה איזברוך)

 "חשוב לי מאוד שאנשים ידעו שהמטופלים שלא חוסנו עוברים מהלך קליני הרבה יותר קשה מאשר המטופלים שחוסנו", אומר נאסר. לדבריו, מתוך 50 חולים שעברו במחלקה, אחד בלבד הגיע למצב קשה למרות שקיבל מנה שלישית של חיסון קורונה. מתוך ארבעת החולים קשים שהועברו ממחלקת כתר למחלקת טיפול נמרץ, רק אחד היה מחוסן.