ברלין – משבר האקלים, תוצאת מעשי ידי בני האדם, מייצר הרבה כותרות בכלי התקשורת הקיץ. גלי חום חסרי תקדים בחוף המערבי של ארה"ב ושל קנדה; גשמי זלעפות והצפות (ומספר גבוה של קרבנות) במרכז אירופה ולאורך נהר היאנגצה בסין; ושריפות ענק ביוון, טורקיה, דרום איטליה, צפון אפריקה ואפילו סיביר. מעל לכל, מדעני אקלים הזהירו החודש שזרם הגולף האטלנטי – "משאבת החום הגדולה" של מערב אירופה – אינו מתפקד באותה יעילות בה תפקד בעבר.

יתר על כן, בעיצומם של אירועי מזג האוויר הקיצוניים של הקיץ, הפאנל הבין ממשלתי בנושא שינוי האקלים (IPCC) פרסם את דוח ההערכה השישי שלו (לאחר דחייה בשל מגפת הקורונה). במילים מפורשות יותר מאי פעם, הגוף הבכיר ביותר של מדעני אקלים בעולם הבהיר שהאנושות – ובמיוחד המדינות המפותחות והכלכלות הצומחות הגדולות – אחראית להתחממות כדור הארץ.

כבאים נלחמים בשריפה בדרום צרפת, אוגוסט 2021. משבר האקלים מייצר חדשות (דניאל קול, AP Photo)

הצפה במרכז סין, יולי 2021. המדינות המפותחות והכלכלות הצומחות הגדולות אחראיות להתחממות כדור הארץ (דייק קאנג, AP Photo)

הדוח גם מעלה שאלות רציניות בנוגע להיתכנות של עמידה ביעדי האקלים שנוסחו בהסכם פריז, הגבלת עליית הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת ל-2 מעלות מעל לממוצע הטרום תעשייתי. המסקנה של ה-IPCC היא שעמידה ביעדים היא אפשרית, אבל רק בפעולה עולמית מידית והחלטית לצמצום משמעותי של פליטות גזי חממה (ובעיקר דו תחמוצת הפחמן).

לרוע המזל, יש סימנים מועטים בלבד שהצעדים הנדרשים עומדים באמת להתרחש. ואל נשכח שיעדי פריז מייצגים מטרות מינימליות שנועדו רק להאט, ולא לעצור לחלוטין, את המשבר. המדינות שחתמו על ההסכם בדצמבר 2015 עשו זאת מרצונן החופשי, והן חופשיות לקבוע את תרומתן הלאומית לעמידה ביעדים כפי שיראו לנכון. ניתן להניח שחלק מהמדינות החתומות קיוו שמשבר האקלים יתפתח בקצב איטי יותר ובאופן מתון יותר מאשר נראה כיום. הן הפסידו בהימור הזה, וחלון הזמנים לנקיטת פעולה הולך ומצטמצם.

פעולה גלובלית דרך מנגנונים של אגואיזם לאומי

האתגר המרכזי של משבר האקלים, הוא שלטובת פתרונו עלינו להיסמך על מבנים של מערכת גלובלית המתבססת על האגואיזם של מדינות הלאום. שיתוף פעולה למטרת הדיפת איום בשם כל האנושות צריך להתבצע דרך הערוצים הצרים והישנים של הריבונות. הרעיון של אחריות עולמית לשימור הבסיס להישרדותנו המשותפת זר לחלוטין למערכת הזו. ההתמודדות עם הנתק הזה היא האתגר הגדול של המאה העשרים ואחת.

בהערכתם את ההשלכות הצפויות של משבר האקלים, רומזים מדעני ה-IPCC שעלינו לשנות מן היסוד את הכלכלה העולמית עוד בעשור הנוכחי. האתגרים הכלכליים והטכנולוגיים עצומים, אך האתגרים הפוליטיים הקשורים בכך מרתיעים לא פחות.

אזרחים נחים במהלך ניקוי הריסות שיטפון בגרמניה, יולי 2021. ככל שמשבר האקלים הופך מוחשי יותר בחיי היומיום של אנשים, יהיה ברור יותר שהזמן הולך ואוזל (בראם ג'נסן, AP Photo)

נזקי השריפות בהרי ירושלים, אוגוסט2021. המשימה דורשת סולידיות ושיתוף פעולה מצד כל המין האנושי (אריאל שליט, AP Photo)

ככל שמשבר האקלים הופך מוחשי יותר בחיי היומיום של אנשים, יהיה ברור יותר שהזמן הולך ואוזל. הסוגיה הזו תהפוך יותר ויותר לכוח המניע של הפוליטיקה הבינלאומית, מה שיחייב סטייה מהגאופוליטיקה המסורתית אל עבר חלוקה מחדש של האחריות הכלל-עולמית המשותפת. אחרי ככלות הכל, אף מדינה, חזקה ככל שלא תהיה, לא יכולה לפתור את הבעיה הזו לבדה. המשימה דורשת סולידיות ושיתוף פעולה מצד כל המין האנושי.

לרוע המזל, ההיסטוריה של המין האנושי מוכיחה ששיתוף פעולה עולמי מכליל וכנה אינו אחת התכונות הבולטות של בני האדם. כל סיכוי של הצלחה, בלחץ הזמן שמחייב משבר האקלים, ידרוש מהמעצמות לפעול יחד ולהפגין מנהיגות עולמית. זה כולל את שתי מעצמות העל של המאה ה-21, ארה"ב וסין, אבל גם את האיחוד האירופי, את הודו ומדינות נוספות.

טכנולוגיה: האתגר והסיכוי

היריבות הנוכחית בין ארה"ב לסין מתממשת בעיקר בשדה הטכנולוגיה, מגזר משמעותי במיוחד להתמודדות עם משבר האקלים. הרעיון שלאנושות יש אחריות כלל-עולמית מניח מראש שיש לה את הידע והכוח לשלוט בביוספרה. מימוש היכולת הזו ידרוש מבנים מקיפים לאיסוף, חלוקת ומינוף מידע, ככל הניתן בזמן אמת.

אבל, שוב, קשה למצוא סימנים של התקדמות בכיוון הזה. ההיפך הוא הנכון, היריבות בין המעצמות הפכה שוב לגורם מוביל בפוליטיקה העולמית ובסוגיות בינלאומיות. האגואיזם של המדינות ממשיך לשלוט בכיפה, ויהיה זה בלתי הגיוני לצפות שמעצמות הנעות לקראת עימות בכל החזיתות האחרות, יחצבו להן נתיבים לשיתוף פעולה דווקא בנושא האקלים. כל ניסיון לעשות את זה עלול לערער את האמון ההדדי הנדרש בכדי להתמודד עם משבר האקלים מלכתחילה.

מכוניות שנשרפו בשריפה בקליפורניה, ארה"ב, אוגוסט 2021/ היריבות בין המעצמות הפכה שוב לגורם מוביל בפוליטיקה העולמית (נוח ברגר, AP Photo)

חשוב להבין: המערב עשה טעויות חמורות בהתנהלותו מול סין. במרדף גלוי אחר איטרסים כלכליים, התעלמו מדינות המערב מהאינטרסים הגאופוליטיים ומהכוונות הסיניות. אבל אל לנו להעצים טעויות עבר על ידי טעויות חדשות. כשם שאל לנו לחזור למדיניות העבר הפגומה של המערב ביחס לסין, כך אל לנו להכחיש את העובדה שמשבר האקלים חייב להיות בלב הדיון האסטרטגי של הפוליטיקה העולמית במאה הזו. אחרת, כל האנושות תשלם את מחיר כישלון ההנהגה.

זה לא הזמן לפוליטיקה מסורתית של כוח. המעצמות של ימינו חייבות לנקוט בצעדים לקראת אימוץ אחריות כלל עולמית. כדי להצליח, עליהן לנקוט בצעדים האלו יחד.

יוסקה פישר היה שר החוץ וסגן הקאנצלר של גרמניה ב-2005-1998, והנהיג את מפלגת הירוקים בגרמניה במשך קרוב ל-20 שנה.

© Project Syndicate, 2021