ועדות ומחקרים מהשנים האחרונות מצאו שמקורם של פערי התיווך אינו אצל החקלאים, אלא אצל רשתות השיווק, שעושות רווח גבוה מהממוצע הכללי שלהם בקביעת מחירי הירקות והפירות. שרי האוצר, החקלאות והכלכלה חתמו אתמול (ראשון) על כתבי מינוי לצוות שיבדוק ויגבש המלצות בנושא פערי התיווך במחירי הירקות והפירות עד סוף פברואר, בוועדה שלא ייקחו בה חלק חקלאים או חברי חטיבת המחקר של משרד החקלאות. חודש וחצי לפני ההצבעה על חוק ההסדרים, עולה השאלה אם הוועדה תבחר לבחון את מקומה של כלל שרשרת הייצור החקלאי במחירי הפירות והירקות.

"הנציגים שיובילו את הוועדה זיהו מזמן שאין פערי תיווך חריגים בין החקלאים לצרכן, מכיוון שבידם המסקנות של רשות התחרות שבדקה את הנושא בחודשים האחרונים", אומר ל'דבר' עמית בן צור ומנהל מכון יסודות למדיניות ציבורית.

"במסקנות רשות התחרות יש בעיה", הוא מסביר. "הבדיקה שלהן נעשתה במעבר בין 2017 ל-2018, שנה אחת שלא הראתה שינוי משמעותי, ועל כן זו גם הייתה המסקנה הרשמית שלה: הרווחים לא גדלו. אבל מה שהרשות בחרה לא לציין זה את גודלם החריג של הרווחים".

שאלת פערי התיווך אינה נושא חדש. הוא נבחן על ידי גורמים מקצועיים ובלתי תלויים כמה פעמים בשנים האחרונות. ועדת המחירים המשותפת של משרדי החקלאות והאוצר דנה בעניין רק לפני שנתיים. על ידי צו שחייב את רשתות השיווק, הוועדה קיבלה נתונים מפורטים על ההוצאות וההכנסות של המשווקים הגדולים בין 2015 ל-2017. הנתונים, שאותם בחן רואה חשבון בלתי תלוי, הראו שהפער בין הרווח התפעולי של רשתות השיווק (שורת הרווח אחרי שמורידים את כלל ההוצאות) עמד על 3.4%.

בעוד הרווח על ירקות היה נמוך מהממוצע ועמד על 2.1%, הרווח התפעולי הממוצע על מחלקת הפירות עמד על 13.9%, פער של 400%. מכיוון שהוועדה בדקה שלוש שנים ברצף, היא הצליחה להראות שהרווחים עלו בהתמדה. הסיבה לתמחור הנמוך של הירקות אינה אופני גידול יעילים יותר, אלא הפונקציה האסטרטגית שהירקות משמשים למשיכת לקוחות פנימה (Lost leader). כמו שכל צרכן רשתות ממוצע שם לב, הרשתות נוטות להעמיד את הירקות, מוצר בסיסי בכל בית, בכניסה, עם שלטים בולטים שזועקים מחירים נמוכים, שמטרתם למשוך את הלקוחות פנימה לסופר, וזו הסיבה העיקרית למחירם הנמוך.

"מי שאומר שאין פערים חריגים לא מתבסס על נתונים", אומר בן צור. פערי התיווך מפורטים היטב ובמקצועיות במחקר הוועדה המשותפת: הפער באבוקדו עומד על 19%, בלימון 21%, בקישוא 18%, בפטריות ובבטטות 22%. הרווח על פירות הקיץ הנצרכים ביותר, נקטרינות ושזיפים, עמד על לא פחות מ-25%, ואלו הנתונים רק ל-2017. "אלו דיווחים של הרשתות, אין לנו נתונים גולמיים טובים מאלה".

אז למה עוד ועדה? לטענת בן צור, משרד החקלאות, שהנתונים טילטלו אותו, ביקש להמשיך את המעקב, אבל משרד האוצר לא הסכים לכך מסיבה שלא פורסמה באופן פורמלי. "אני יכול לשער שהתוצאות לא שירתו את המטרה. מקימים ועדה נוספת כי מתכחשים למצב".

ב-2017 נערך מחקר על ידי כלכלנים בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, עוד גורם בלתי תלוי, שניסה לבדוק במחקר סטטיסטי את הרווחים של כמה סוגי פירות בכל מעבר בשרשרת הייצור והשיווק החקלאית. התוצאות היו חד משמעיות: הרווח של רשתות השיווק עמד על ממוצע של 15.1%. בנוסף נעשתה סימולציה שניסתה לבחון תמחור פירות וירקות במצב של תחרות גדולה יותר בין רשתות השיווק על בסיס הנתונים האקטואליים, שמצאה שבהינתן תנאים לתחרות משוכללת יותר, מחירי הפירות יוכלו לרדת ב-14.5%, עוד לפני שמגיעים לחקלאים.

לטענת בן צור, לוועדה יש אחריות גדולה לניתוח רציני של הנתונים. "המכתב שפרסמה רשות התחרות הוא לא הוכחה לבדיקה מעמיקה, ועכשיו זו ההזדמנות למחקר טוב יותר. יש פה בעיה, כשמסתכלים על החלק של החקלאים במחיר לצרכן אנחנו עומדים על כ-35% בממוצע". לדבריו, המתנגדים לרפורמה יצטרכו לשים לב היטב למסקנות שיעלו על כל אחת מהחוליות, שכן הניסיון מראה שהמדינה תנסה לגמד את משקלן של רשתות השיווק במחירים הגבוהים. "הרפורמה בכלל לא מתעסקת ב-65% מהמחיר. האם יעשו מדגם? יבקשו מכולם נתונים? מי יהיה הגוף, או הגופים, שיבחנו את הנתונים?"

כפי שעשו הבדיקות הקודמות, סביר להניח שהוועדה תצא עם דו"ח מסכם, ואולי אף דו"ח ביניים, כדי שהציבור יוכל לבחון את הנתונים תוך כדי פעילות הוועדה, אבל גם זו לא ערובה לשינוי. מבחן התוצאה שלה יהיה האופן שבו תשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות, וכיצד תבחר להתייחס לשני השחקנים האחרים בשרשרת החקלאית: הסיטונאים והמשווקים.

"רשתות השיווק זה השוק החופשי מבחינת המדינה, זו התגלמות התחרות, ולכן הממשלה לא מתערבת. החקלאים הם היצרנים, ובגלל מבנה המשק יותר קל לשנות אצלם", אומר בן צור. "יש הרבה דברים שצריך לשנות כדי לחזק את החקלאות, וזה לא סותר את הדרישה לטיפול במחיר לצרכן. אבל אי אפשר לטפל רק בשליש מהבעיה".