הממשלה הכריזה בשבוע שעבר על הכרה בשלושה יישובים בדואיים בנגב: שובים עבדה, רח'מה וח'שם זנה, אבל בשטח עדיין מחכים ליישומה. מעיגל אל-הוואשלה, פעיל במועצת הכפרים הלא מוכרים: "התחושות לא השתנו. זה לוקח זמן, אבל אנשים רוצים לראות דברים על הקרקע".

לדברי דפנה ספורטה רכזת פרויקט נגב בארגון 'במקום', שפועל לקידום זכויות האדם בתחומי הפיתוח והתכנון, "המהלך עצמו מבורך, אבל יש סעיפים שמנטרלים את הסיפור: הסעיף שמתנה את האישור בהסכמת 70% מהתושבים למעבר והעובדה שהוא תקף לשבע שנים. זה אולי סביר ברח'מה, אבל לא בשני היישובים האחרים".

"רח'מה ועבדה מחכות לאישור שנים רבות", היא מוסיפה, "בח'שם זנה המדינה התעוררה בגלל התוואי של כביש 6".

תהליך שיתוף ציבור עם אפקטיביות שנויה במחלוקת

אל-הוואשלה מספר שהוועדים המקומיים ביישובים היו חלק מתהליך. "הייתי בעבדה ונפגשנו עם הוועדים", הוא אומר, "בח'שם זנה הוועד סיכם שהם יזוזו קצת מהכביש והחלק שלהם יוכר כחלק מהכפר. ברח'מה הם השתתפו בתכנון והסכימו. האנשים יודעים איפה הגבולות".

"בעבדה המדינה מבקשת שיתכנסו למקום אחד, אבל יש חילוקי דעות בין האנשים. בסהל אלבקאר רוצים לקחת שירותים מעבדה, ולא לזוז ממקומם", הוא מוסיף.

לדברי סזאר יהודקין רכז פרויקט ישובים ערביים בארגון 'במקום', "היו תהליכים שונים בכל אחד מהיישובים, חלקם ארוכים, בח'שם זנה זה היה תהליך קצר יותר בגלל כביש 6. הייתה התייעצות עם האוכלוסייה, אבל לא היו הסכמות של מאה אחוז".

לטענת ספורטה, שיתוף הציבור שנעשה לא היה אפקטיבי ולמעשה התהליכים הוכתבו מלמעלה.

המדינה דורשת מעבר ליישוב רחוק מאזור התעסוקה

על פי החלטת הממשלה, ליישוב עבדה שמונה כיום כ-500 תושבים אמורים להתכנס כ-760 תושבים נוספים שפרושים במספר נקודות יישוב בין שדה בוקר למצפה רמון. תושבים אלה אמורים להמשיך להתפרנס במקומות הנוכחיים שלהם, שיועדו לאזורי תיירות, מרעה וחקלאות בעל.

"המדינה מתנה את האישור במעבר ליישוב שגבולותיו לא ברורים" אומרת ספורטה, "הציפייה מתושבים עם אורח חיים חקלאי לעבור ליישוב הרחק מאזורי העיבוד והתיירות מעקרת את כל הרעיון. מדובר בתשתיות מינימליות".

"בסוף זו שאלה של תקציב ולאן הוא מופנה", היא מוסיפה, "למה יש חשיבה דיכוטומית שמרכזת את התושבים למקום אחד לפי אורח חיים שאנו חושבים שהוא נכון?".

יהודקין מבהיר: "אדם שיש לו מאהל אירוח לא יכול להיעדר משם, כמו גם אדם שיש לו עדר. הם רוצים לחיות איפה שהם היום, עם אפשרות לשמר את אורח חייהם. כולם מסכימים שבית הספר יישאר בעבדה. יש מערכות מים וביוב קרובות שניתן להתחבר אליהן. מערכת החינוך צריכה גם להיות מותאמת לילדים שלא רגילים ללכת לבית הספר".

המדינה תבנה יישוב עירוני, רק לא ברור איפה ועבור מי

לצד ההכרה בשלושת היישובים כוללת החלטת הממשלה גם הקמה של יישוב עירוני חדש על אדמות מדינה, שמיועד לבדואים חסרי קרקע. היישוב מתוכנן ללא זיקה משפחתית, בשונה מנקודות היישוב הלא מוכרות הקיימות שמאורגנות לפי מפתח משפחתי ושבטי.

"הרעיון של היישוב המתוכנן עדיין באוויר", טוען יהודקין, "לא ראינו מסמך מסכם וגם לא ברור היקף הדרישה לפתרון כזה. זה כנראה לאנשים בלי קרקע, אבל זה לא יכול היות פתרון יחיד".

גם ספורטה מביעה ספק לגבי המהלך. צריך להשקיע בקיים. המצב לא טוב בלשון המעטה בישובים המוכרים הקיימים", היא אומרת, "אולי זה יהיה פתרון למצוקת הדיור. הבדואים היו שותפים בתכנון הראשוני, ולמרות שלא פורסמו תכניות מפורטות ייתכן שזה ייתן מענה למשפחות בלי פתרונות מגורים".

יהודקין: "יש כאן אמירה לא ברורה לגבי מה בדיוק הולכים לעשות. מבחינה זאת זו החלטה לא טובה".

אל-הוואשלה מאמין שהמדובר על הקמת עיר ליד כסייפה, שבמקור יועדה לאוכלוסייה חרדית. "אין תעסוקה, אין כלום", הוא אומר על הרעיון.

לעומת זאת, הוא יודע מה צריך להיות הצעד הבא. "יש בבקעת באר שבע, בין כביש 31 לכביש  25, מערבית לנבטים, שישה כפרים גדולים של 30-28 אלף תושבים", הוא אומר, הם רוצים הכרה כמועצה אזורית, זה באמת יעזור לאוכלוסייה".