למרות ביקורת מצד גורמים רבים, ועדת הפנים ממשיכה בדיונים לקראת הסדרת מעמדן של חברות הגבייה הפועלות עבור חברות עיריות ותאגידי מים.

בג"ץ קבע ב-2005 שההפרטה לא חוקית והטיל דופי באופן שבו נגבים החובות על ידי פקודה מנדטורית. גם ח"כים, לשכת עורכי הדין, המועצה לצרכנות וגופי חברה אזרחית הביעו התנגדות להפרטה. למרות זאת, מעמדן של חברות הגבייה צפוי להיות מוסדר לראשונה עד סוף החודש, בגיבוי משרד הפנים והשלטון המקומי.

בגלל אופן ההסדרה החוקתי של הליכי הגבייה בישראל, פקודת המסים מאפשרת לעיריות תהליכי גבייה מהירים יותר, בניגוד לשני הליכי הגבייה המרכזיים שמנוהלים תחת רשות האכיפה והגבייה: ההוצאה לפועל והמרכז לגביית קנסות. מדובר בצו מנדטורי שהעיריות ותאגידי המים גובות דרכו חובות בגין תשלומי ארנונה, קנסות, אגרות, והיטלים שלא שולמו במועדם.

עו"ד דבי גילד-חיו. "זכויות בסיסיות לא נחשבות בעיני החברות, והמדינה מסירה אחריות" (צילום: אלבום פרטי)

הצעת החוק מבקשת להציב אלטרנטיבה מוסדרת לרשויות, שבאמצעותה יוכלו לבחור את הליך הגבייה ברשות: המשך עבודתן של החברות פרטיות, שעד עתה פעלו מתוקף פקודה, תחת הסדרות מיוחדות והגבלות, או גבייה באמצעות המרכז לגביית קנסות. כבר היום ישנן 45 רשויות מקומיות שממשיכות לעבוד עם המרכז וגובות חובות דרכו, פרט לגביית הארנונה, שמותרת לגבייה רק על ידי הרשויות.

"כבר ב-2005 בג"ץ קבע שישנה בעיה עם קיומן של החברות", אומרת ל'דבר' עו"ד דבי גילד-חיו מהאגודה לזכויות האזרח. "הוא לא פסל את השימוש בחברות, אבל אמר שזה חייב להיות מוסדר בחוק, מכיוון שמדובר בסמכויות לגופים פרטיים מול אזרחים".

מאז הפסיקה, בכנסת ובמשרד הפנים התחילו לפרסם תזכירי חוק כדי להסדיר את מערך הגבייה הפרטי, אבל מהלכים אלו נכשלו. ב-2018 בג"ץ נתן למדינה שנה אחת להסדיר את הליכי החקיקה, אבל הדבר לא הסתייע בגלל ממשלות המעבר, ולכן המשך הגבייה נעשה על ידי צווי הארכה. מאז הקמת הממשלה, משרד הפנים עמל על הסדרת הפקודה, ובימים אלו ועדת הפנים מכינה את החוק לקריאה שנייה ושלישית.

במסמך שהוגש לוועדה על ידי האגודה לזכויות האזרח נמתחה ביקורת על כך שגביית החובות דרך הפקודה פוגעת בזכויותיהם של בעלי החוב, ונותנת כוח לא פרופרציונלי לרשויות. האגודה הלינה על כך שהחברות הפרטיות מונעות מרווח בלבד, מאחר שהן מקבלות שכר על פי אחוזי הגבייה ומספר הגביות, בעוד זכויותיהם של החייבים לערעור על הליך הגבייה מצטמצמות.

"רשויות יודעות שתקציביהן מותנים בהישגי הגבייה שלהן"

"זה תמריץ מובנה עבורן לפעולה אגרסיבית שאין בתוכה שום אינטרס להקטנת החוב או עזרה לחייבים", אומרת גילד-חיו. "זכויות בסיסיות, ובהן האפשרות לחקירת יכולת החזרה, איחוד תיקים לחייבים וחובת אישור מסירה, לא נחשבות בעיני החברות, והמדינה מסירה אחריות".

לדעת גילד-חיו, למרות הדיונים הארוכים והמורכבות המשפטית של המהלך, לכלל הצדדים אין אינטרס אמיתי בו. "הרשויות המקומיות לא מעוניינות בו, כדי שימשיכו לגבות ללא הגבלות. משרדי הפנים והאוצר לא מעוניינים בו, כי הם רוצים שיגבו כמה שיותר. הצדדים נלחצים על ידי בית המשפט בפחד שהוא לא יאפשר יותר את הארכה. לכן הם צריכים להיות עם משהו בידיים".

לטענת הרשויות, שממשיכות ללחוץ על הוועדה לאפשר את המשך פעילותן של החברות הפרטיות ללא הגבלה, תהליך הגבייה הנוכחי יעיל ומהיר יותר. אחת הסיבות שלהן להתנגדות למהלך הוא הלחץ שמטילה המדינה על הרשויות מזה עשורים. "רשויות יודעות שהתקציבים שלהן מהמדינה מותנים בהישגי הגבייה שלהן", אומרת גילד-חיו.

"בנוסף לכך, יש פה מאבק בין הרשויות למדינה על שאלת הסמכות והאוטונומיה. רשויות רבות רואות במרכז לגביית חובות עוד התערבות של המדינה בתהליכים פנים-רשותיים. מבחינתנו, הגבייה חייבת להיות תחת ידיו של גוף ציבורי עם עובדי ציבור שמתחשב בזכויות החייב".

לטענת גילד-חיו, הסיכויים לביטול ההפרטה קלושים, אבל עד שהסתיימו הדיונים ניתן ללחוץ על המדינה לדרוש פיקוח רב יותר, כמו איסור גבייה ללא נציג עירייה, הסדרת אמצעי הגבייה על פי חומרת החוב ואפשרות להעברת האחריות לגבייה למדינה במקרים פרטניים.