אל דוח הסקאוטינג של נבחרת אתיופיה בכדורגל, לקראת אליפות אפריקה לאומות שנפתחה הערב (ראשון), הצטרפו חמישה מועמדים: סינטיהו סלליך, אור אינברום, יעקב בריהון, דוד דגו, אוואקה אשטה. המשוואה פשוטה – שורשים מאתיופיה פלוס גיליונות ריקים מזימונים לנבחרת ישראל, שווים כניסה לפנקסים של נבחרת אתיופיה. בסופו של דבר זומן לסגל נבחרת אתיופיה רק סלליך, כיום שחקנה של גנצ'לרבירלי הטורקית. אבל הוא לא נכלל בסגל הסופי לאליפות.

"אני ממש בעד זה", אומר ל-'דבר' אמייה טגה, לשעבר שחקן מכבי נתניה ונבחרות ישראל הצעירות, "חלק מהשחקנים שציינת את שמם מתקרבים לגיל 30, הם כבר לא ישחקו בנבחרת ישראל, אז למה בעצם שלא ילכו לנבחרת אתיופיה? אני לגמרי בעד". נשמע אם כך שהחלטה מתבקשת ופשוטה? לא אם שואלים את מנשה זלקה, שחקן הפועל חדרה. "אני לא זומנתי", הוא מסביר, "אבל אם הייתי מזומן, הייתי מסרב להם בנימוס. אני מוכן לשחק רק בשביל דגל ישראל, לא בשביל שום מדינה אחרת, גם לא בשביל אתיופיה".

הטורניר שייערך בפעם ה-33, מתקיים בקמרון. נבחרת אתיופיה הייתה אחת משלוש הנבחרות הראשונות שהשתתפו בגביע אפריקה לאומות הראשון ב-1957. מאז היא השתתפה עשר פעמים בטורניר וזכתה בו ב-1962 כאשר הוא נערך על אדמתה.

אמייה טגה: "מדובר בשחקנים שההורים שלהם ילידי אתיופיה, והקשר הרגשי הוא חזק"

לטגה (36), היכרות מעמיקה עם החיבור בין החברה האתיופית והישראלית. ברזומה שלו משחקים רבים בנבחרות ישראל בכל הגילאים. כיום הוא חבר מועצת העיר נתניה, בעל תואר ראשון במשפטים מהמכללה האקדמית בנתניה ותואר שני בנדל"ן. באחרונה טגה אף עורך התמחות באגף סיוע המשפטי של משרד המשפטים בתל אביב, המטפל בעיקר במעוטי יכולת שאינם יכולים לממן בעצמם עורך דין. אולי מהמקום הזה הוא מדבר ברגש עז על קוצרה של קריירת המשחק והצורך להפיק ממנה את המירב. "לשחקני כדורגל יש פרק זמן מסוים כדי למקסם את הקריירה שלהם", אומר טגה, "אז ברור שהצעד הזה של להצטרף לנבחרת אתיופיה הוא צעד מצוין".

אמייה טגה, שחקן מכבי נתניה לשעבר. "אולי יבינו שיש לשחקנים האתיופיים עוד אפשרויות ושחבל לנבחרת ישראל לפספס אותם" (צילום: דניאל סטרבו)

"מדובר בכל אופן בשחקנים שההורים שלהם ילידי אתיופיה, והקשר הרגשי הוא חזק. זה לא שמדובר כמו במקרה של גיא אסולין שנסע בגיל 17 לספרד ואז הציעו לו לשחק שם", מוסיף טגה. "כאן יש לכולם קשר למדינה, המשפחה משם, ההורים. גם חלק מהשחקנים עצמם, נולדו באתיופיה, התחנכו שם, אז ברור שהחיבור הוא טבעי ויש בו הרבה מאוד רגש".

ומה עם הרגש והחיבור לישראל?
"ברור לך שקודם כל כולם היו מעדיפים את נבחרת ישראל. רובם נולדו בישראל, או שהגיעו בגיל צעיר לישראל. אבל כולם יודעים לקרוא את המפה: כששחקן רואה שמקומו לא כאן בנבחרת ישראל, אז למה שלא ישחק בנבחרת אתיופיה? "מעבר לכך, זו תופעה מאוד נפוצה בעולם, בפרט בקרב שחקנים אפריקאים. אנחנו רואים במונדיאלים ובאליפויות אירופה עשרות שחקנים אפריקאים שמייצגים נבחרות".

נבחרת ישראל פספסה אם כך כישרונות?
"בחלק מהמקרים ודאי שכן. אבל שחקן מזהה מתי אין לו את היכולת להשתלב בנבחרת ישראל ואז הוא יכול לקבל החלטה לקחת הזדמנות שיש לו לשחק בנבחרת אחרת. אולי באמת כשייראו בנבחרת ישראל ששחקנים לוקחים את ההזדמנות הזו בנבחרת אתיופיה, הגישה תשתנה. אולי אחרי שייראו את זה, ישנו את החשיבה כלפיי הכדורגלן האתיופי".

מהי החשיבה שצריכה להשתנות?
"לפעמים עד שאתה לא מאבד משהו, אז אתה לא באמת מעריך את ערכו. אני שוב חוזר למקרה של אסולין – מה שעשו זה שזימנו אותו אז, עם כל הפסטיבל שהיה סביבו, זימנו אותו כבר בגיל 17, רק בשביל לסמן וי. אז במקרה של השחקנים האתיופיים, אולי כשייראו ששחקנים אכן לוקחים את ההזדמנות הזו, אז יחשבו עליהם יותר ברצינות, אולי יבינו שיש לשחקנים האתיופיים עוד אפשרויות ושחבל לנבחרת ישראל לפספס אותם".

מנשה זלקה: "אני לא שופט את השחקנים האלה, אבל אני ציוני גאה"

זלקה רואה את הדברים אחרת. "אני יהודי, ישראלי, אתיופי", הוא מתאר את ההגדרה העצמית שלו, "ואני גאה בזה. אני גאה בצבע העור שלי, במוצא שלי, שלא יהיו אי הבנות, אבל לשחק אני מוכן רק בשביל ישראל. לא הייתי מסכים לייצג את אתיופיה".

זלקה (30), יליד אתיופיה, מבצע כיום שירות מילואים קרבי בגדוד צנחנים. הוא תלמיד שנה שלישית לתואר ראשון בחינוך וחברה בקריה האקדמית אונו. ב-2019 השיא זלקה משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-71 למדינת ישראל, לצד הספורטאית הפארלימפית מורן סמואל.

"אין לי טענות כלפיי סלליך או שאר השחקנים שדיברו עם הנציגים של נבחרת אתיופיה", מסביר זלקה, "זו זכותם המלאה, ואני יכול להבין את העניין שלהם לשחק במסגרת בינלאומית. אבל אני, אישית, חושב שזה פחות ראוי, פחות מתאים, והייתי מסרב לנבחרת אתיופיה".

מנשה זלקה במדי הפועל חדרה. "בזהות שלי אני מוכן לייצג רק את ישראל" (צילום: שלומי גבאי)

אבל זו תופעה מאוד מקובלת בעולם. נבחרת אתיופיה לא המציאה פה משהו חדש.
"נכון, זה מאוד נפוץ בעולם, אבל כאן זו מדינת ישראל וזה לא דומה לשום מקום אחר בעולם. אנחנו העם היהודי, רדפו אחרינו שנים, רק לפני 80 שנה התרחשה השואה, זה ממש לא הרבה זמן שחלף מאז – אז אין מה להשוות. שוב, אני לא שופט את השחקנים האלה, אבל אני ציוני גאה, יהודי גאה, ואני חושב שזה ראוי והולם לשחק רק עבור הדגל הישראלי. מה שהיה באתיופיה, היה ונגמר. עזבנו שם הכל, השארנו שם חיים מאחורינו והגענו לישראל. זה הבית".

תצפה במשחקים של נבחרת אתיופיה?
"כן, בטח, אם ייצא, אצפה בשמחה. זה לא שאני נגדם. אני פשוט בזהות שלי מוכן לייצג רק את ישראל".

"היום יש הרבה יותר הבנה ודחיפה לספורט בחברה האתיופית"

טגה, אף הוא יליד אתיופיה, מספר: "הייתי לפני כמה חודשים במשחק של נבחרת הנערים של אתיופיה נגד נבחרת ישראל. היה שם נציג של ההתאחדות האתיופית והוא כל כך התלהב מהכישרונות הישראלים, שהוא עשה בדיקה והבין שהוא יכול לזמן שחקנים מסוימים לנבחרת אתיופיה. אני לא רואה בזה שום דבר רע. להפך, זו הזדמנות נהדרת. וכשאתה מחבר לזה את הקשר של ההורים, את הרגשות, אז הכל מתחבר, זה יושב על סנטימנט חזק".

נבחרות הנערים של ישראל ואתיופיה במשחק ידידות. "היה שם נציג של ההתאחדות האתיופית והוא כל כך התלהב מהכישרונות הישראלים" (צילום: ההתאחדות לכדורגל בישראל)

מי מהשחקנים מתאים לדעתך לנבחרת ישראל?
"חוץ מסלליך, עוד שחקן-שניים יכלו להיות בנבחרת ישראל. גם גדי קינדה זומן בשלב מאוחר של הקריירה. תסתכל על השחקנים האלה, בריהון, אינברום, קינדה, סלליך, כולם הובילו את נבחרות ישראל בגילאים צעירים. אלה שחקנים כישרוניים בטירוף. גם אני שיחקתי בנבחרות הצעירות של ישראל, אבל כל השחקנים שאנחנו מדברים עליהם היו ממש הכוכבים של הנבחרת שלהם עד גילאי בוגרים. אינברום, בריהון – אני לא הייתי הכוכב של הנבחרות ששיחקתי בהן, אבל הם כן".

אז מה הסיבה לדעתך שהם נשארו בחוץ? זה רק עניין מקצועי?
"אני מאוד רוצה להאמין שכן. אני באמת ובתמים מאמין שההחלטות הן מקצועיות. גם אם לגבי חלק מהשחקנים פספסו, זה עדיין על רקע מקצועי".

טגה מספר שהתרבות בקרב החברה ממוצא אתיופי בישראל מעודדת כיום ילדים לעיסוק בספורט בכלל ובכדורגל בפרט. "להבדיל מתקופות יותר מוקדמות", הוא אומר, "היום יש הרבה יותר הבנה ודחיפה לספורט בחברה האתיופית. בתקופה שלי למשל ההורים שלי לא כל כך רצו שאשחק, גם בגלל הנושא של השבת, ובכלל, החברה האתיופית כיוונה ילדים לעסוק במקצועות שנחשבים יוקרתיים ומפרנסים כמו רפואה, עריכת דין וכד'. אבל היום יש ליווי צמוד של ההורים, רוב ההורים הגיעו בעצמם לארץ כשעוד היו צעירים, הם מבינים את המנטליות, וכולם מבינים את הפוטנציאל הגדול בכדורגל, מבינים שזה מקצוע מכניס שאפשר להתפרנס ממנו".

גדי קינדה (מימין) במדי נבחרת ישראל (צילום: AP Photo/Armando Franca)

בסופו של דבר, לכדורגל הישראלי יש אמנם לא מעט שחקנים ממוצא אתיופי, אך אין לו היכרות מעמיקה עם הכדורגל האתיופי. עד כה רק שחקן זר אחד מאתיופיה הגיע אי פעם לישראל, זה קרה ב-2013 – שחקן נבחרת אתיופיה, הקשר אסרט מגרסה, נחת בעירוני ניר רמת השרון. תוך חמישה שבועות הוא כבר סיים שם את הקדנציה.

"הכדורגל האתיופי בצמיחה", טוען טגה, "אני מאמין שבעתיד הכדורגלן האתיופי יככב באירופה, בדיוק כמו שקורה עם כדורגלנים אפריקאים אחרים מגאנה, ניגריה, קמרון וכו'. הכדורגל האתיופי נפתח לעולם. ההתעניינות בשחקנים מישראל זו דוגמא יפה לכך".