לוועדה לבחינת הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי שהקים שר השיכון, זאב אלקין, יש משימה חשובה. אך פעילים ואנשי מקצוע מתחום הדיור הציבורי מזהירים שללא הרחבה משמעותית במלאי הדירות, גם שינוי הקריטריונים לא ימנע גל פינויים חדש.

השר אלקין הבין את חוסר הרלוונטיות של הקריטריונים: אם אישה משתכרת שכר מינימום אבל יש לה רק שני ילדים, אם לאישה יש שלושה ילדים אבל היא מקבלת הבטחת הכנסה, אם קשיש מבקש לממש את זכותו לדירה שלא בבית גיל הזהב, כל אלה לא זכאים לדירה, ולא משנה מה מצבם הכלכלי.

אלקין הבטיח שיקים ועדה שתבחן את הנושא כבר בקיץ האחרון. אתמול (רביעי) הוא חתם על כתב המינוי שלה. לדבריו, לצד בחינת האפשרות של זכאותן של אוכלוסיות שונות להיכנס לתור לדירה, לראשונה יבחן המשרד את זכויותיהם של דיירים ממשיכים, שנתקלים מזה שנים בהתעמרויות ואיומי פינוי מצד המדינה, למרות מצבם הכלכלי הקשה.

בסוף הודעתו נאמר שהוועדה תבחן שני מסלולי זכאות נוספים: זכאות 'זמנית' והשכרה לטווח ארוך, כמעין מסלולים חלופיים לדירה הרגילה. הבחירה להציג אותם אינה מקרית, ומעלה סימני שאלה לגבי כוונותיה של המדינה לשנות את יחסה לדיירי הדיור הציבורי.

"צריך לבנות דירות לכל הזכאים שיבואו"

"חוזקו של הדיור הציבורי הוא בכך שהוא מאפשר יציבות למשפחות ויציאה מעוני רב-דורי", אומר ל'דבר' דני גיגי מפורום הדיור הציבורי, שהוביל מאבק עם עשרות דיירות, ויש לו חלק נכבד בהקמת הוועדה. לדבריו, מספר הזכאים כיום עומד על יותר מ-30 אלף איש, ובקלות יכול לעבור את ה-50 אלף גם אם יוכנסו כמה שינויים, כמו ביטולה של התניית הזכאות בקבלת הבטחת הכנסה וזכאות לפגועי נפש. אך כשאין מספיק דירות, מצבם של הזכאים החדשים לא ישתנה בפועל. "משרד השיכון יוכל להפוך את המסלול הזמני לעיקרי, כי אין מספיק דירות לכל הזכאים שיבואו, וזה יחסל את הסיפור".

את כוונותיו של המשרד ניתן לבחון גם דרך הנציגים שיגיעו לוועדה. לצד אנשי המקצוע והמשפטנים, משלושת הנציגים הציבוריים בוועדה רק בני דרייפוס, מנכ"ל מפעל הפיס בהווה ומנכ"ל משרד השיכון בעבר, הוא בעל ניסיון והיכרות עומק עם הסיטואציה המורכבת של קריטריוני הזכאות.

אמנם השתתפותו של הנציג האזרחי השני, אלכס פרידמן, מבולטי הפעילים למען זכויות נכים בישראל, מבורכת ונותנת קול חשוב לציבור הנכים, אבל לא ניתן להתעלם מהבחירה לא לתת מקום לאף פעיל או דייר דיור ציבורי שעבר את התהליך הארוך והמשפיל של בחינות הזכאות. גם העובדות הסוציאליות, עובדות הקהילה או אנשי רווחה שפוגשות את המורכבות בשטח לא קיבלו הזמנה.

ההמתנה בתור לדיור ציבורי נמשכת 5-4 שנים בממוצע, עם קצב רכישה של 600-500 דירות בשנה. התוספת של 1,700 דירות חדשות ועוד 3,000 בבתי אבות שעליה הכריז אלקין ייבלעו במהרה תחת עשרות אלפי דורשים חדשים. "משרד השיכון מבין את זה היטב. הוא גם יודע שבמשרד האוצר בחיים לא יאפשרו את זה", טוען גיגי.

במקום סיוע בשכר דירה, שכירות לטווח הארוך בבעלות המדינה

כבר כיום, כמחצית מתכנית העל של אלקין להוספת 7,000 יחידות דיור חדשות נשענת על פיצול, שיפוץ, חידוש והשבה של דירות קיימות. "אלו הן פתרונות דיור על חשבון אחרים. רוצים לפצל ולהקטין דירות, לתת לאנשים יותר כסף לסיוע בשכר דירה שיילך לבעלי דירות, ולקצר את הזכאות לזכאים. הרחבת הקריטריונים ללא הרחבת מלאי הדירות תביא לגל פינויים חדש".

אפרת רותם מאיגוד העובדות הסוציאליות מוסיפה: "כלי הסיוע בשכר דירה הוא כלי שמתאים למצבי משבר זמנים ופרטניים, אבל הוא לא מתאים בטווח רחוק למשפחות בעוני. יש פה פתח לצמצום נוסף של עולם הדיור הציבורי".

רותם טוענת שהמדינה צריכה לוותר על השימוש בכלי הסיוע בשכר דירה, שעומד היום על יותר מ-2.2 מילארד שקלים בשנה, ומזה שנים נחשב לכלי המועדף על האוצר ומשרד השיכון כמענה למחוסרי דיור, בין היתר כי הוא לא מבטיח בעלות לאף זכאי, ניתן להחרמה במידת הצורך ומאפשר לאוצר שליטה רחבה עליו. "גובה השכירות לא הולם את גובה הסיוע. הנשים מגיעות לבעלי בתים ללא צ'קים וערבויות ונתונות שם לסחיטה", אומרת רותם.

לדבריה, אף שהיא לא אופטימלית, האפשרות לשכירות בטווח ארוך בבעלות המדינה יכולה לאפשר מענה זמני לממתינים לדיור הציבורי, בעיקר במצב האפשרי שבו התארכו התורים.