האם ישראל צריכה להמשיך מאמצים ומשאבים במניעת הידבקות בקורונה, או להתמקד בהגנה על אוכלוסיות פגיעות? האם נכון להתייחס אליה כמו מחלות מדבקות אחרות? הדיון האחרון של צוות הטיפול במגפות במשרד הבריאות עסק בהתמודדות עם הקורונה לאחר גל האומיקרון, מתוך הנחה שמגפת הקורונה 'כאן כדי להישאר' עוד מספר שנים, וההתמודדות איתה דורשת אסטרטגיה ארוכת טווח.

צוות הטיפול במגפות הוא הפורום המקצועי הרחב של משרד הבריאות להתמודדות עם אירועי מגפות, ומורכב מבכירי המשרד, רופאים ואנשי מקצוע מתחומים שונים. בשנה האחרונה נערכים מפגשי הצוות בשילוב עם הוועדה לבחינת חיסוני הקורונה. הפרוטוקולים מדיוני הצוות מתפרסמים באתר משרד הבריאות.

הדיון האחרון של הצוות התקיים לפני כשבועיים, ב-24 בינואר, בשבוע בו נרשם שיא ההדבקות בגל האומיקרון, והעומס בבתי החולים החל להתגבר. לצד דיונים על היבטים שונים של גל התחלואה, החיסון הרביעי ומדיניות הבידודים בבתי הספר, כללה הישיבה שתי מצגות עם מבט קדימה – האחת של ראשת שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי פרייס, והשנייה של א', נציג מרכז המידע והידע למערכה בקורונה של אגף המודיעין בצה"ל.

כותרת המצגת של ד"ר אלרעי-פרייס היתה "COVID-19 – האם נדרש שינוי פאזה". היא הציגה בה 4 גישות שונות להתמודדות עם המגפה בשנתיים מאז הופעתה: מיגור – פעילות אגרסיבית למניעת התפשטות המגפה גם ברמה נמוכה כמו סגרים, סגירת גבולות ועוד; הפחתת הדבקות – מדיניות שכוללת בידודים והגבלת התקהלויות; מניעת קריסת בתי חולים; וחסינות עדר – כלומר, נקיטה מינימלית של צעדים, במטרה שרוב האוכלוסיה תידבק ותפתח חסינות קהילתית לנגיף.

לדברי ד"ר אלרעי פרייס "כל אחת מהגישות היא עם מאפיינים, יתרונות וחסרונות, ואנו נדרשים לחשוב האם הגיע העת לשינוי פאזה".

אלרעי פרייס תיארה את התנועה של המדיניות בארץ בין הגישות השונות מאז פרוץ המגפה. "בישראל הגישה היתה הפחתת הדבקות במטרה למנוע קריסה של מערכת הבריאות. הגעת החיסון השפיעה על מהלך המגפה. ככל שהאוכלוסייה יותר מחוסנת, שיעור התחלואה ירד, בפילוח לפי גילאים ומגזרים. בגל הרביעי היתה הסתכלות לא רק על תחלואה, אלא גם על גורמי תחלואה קשה, כדי למנוע קריסת בתי החולים.  מהלך הגל הגישה היתה לא לעשות פעולות מגבילות (כגון סגר), אלא רק לקרוא לאוכלוסייה הזכאית להתחסן."

בגל החמישי, גל האומיקרון, המדיניות היתה שונה. "כשמקדם ההדבקה עמד על 7-3 במדינות שונות, הרווחנו זמן יקר על ידי מניעת כניסת התחלואה, מה שאפשר איסוף מידע מודיעיני על הווריאנט ועיכוב כניסתו. כיום הגל בישראל גבוה ממדינות רבות, אך התמותה
נמוכה יחסית בשלב הזה, עם תחלואה קשה נמוכה פי 4 בקרב בני 60 ומעלה. עד עתה עסקנו בהפחתת הדבקות – כולל בדיקת מגעים ובידודם, בידוד מאומתים, שמירה על אוכלוסיות בסיכון יתר, ובדיקות במעברי גבולות."

התגובה לגל כללה מספר שינויים במדיניות: מיקוד החקירות האפידמיולוגיות בבני 70 ומעלה; אישור בדיקת אנטיגן מוסדית כאבחנתית ומיקוד בדיקות PCR עבור אוכלוסיות בסיכון; .4.6.4הבאת תרופות (כגון פלקסוביד ומולנופירביר) ותיעדוף אוכלוסיות בסיכון; קיצור בידודים לעשרה ימים, ולאחר מכן ל-5 ימים, בסיוע בדיקות ביתיות.

לדברי אלרעי פרייס, "נדרשת כעת עצירה לחשיבה על הפאזה בה אנו נמצאים – האם עדיין בהפחתת הדבקות? זה דורש המשך בדיקת מגעים, בידוד מגעים לא מחוסנים, בידוד מאומתים, שמירה על אוכלוסיות בסיכון ובדיקות בצמתים חשובים כגון מעברים – נתב"ג".

אסטרטגיה נוספת שהציעה אלרעי פרייס היא פעולה דומה למניעת מחלות נשימתיות אחרות, כמו דלקת ריאות. לדבריה, "למרות שלא מדובר בשפעת, בדומה, יידרש מעקב מרפאות זקיף (מרפאות מדגמיות שבודקות את הימצאות הנגיף במטופלים כדי לנטר את התחלואה), בדיקה של חולים ובידוד מאומתים, כשנשאלת השאלה לכמה זמן."

הנימוקים לגישה אותה כינתה אלרעי פרייס 'תחלואה נשימתית' הם שיש ללמוד לחיות לצד הקורונה; שהווריאנט הנוכחי פחות אלים; שמי שרצה, התחסן עד כה והגן על עצמו; ושלא ניתן להמשיך ולהתנהל לפי וריאנטים, מכיוון שהם משתנים ללא הרף.

מנגד, הציגה אלרעי פרייס להמשך הגישה הנוכחית של מניעת הדבקות. ביניהם שהנגיף עדין משתנה ולא מדובר במחלה נשימתית רגילה. נימוק נוסף הוא השפעות ארוכות טווח של הנגיף כמו Long COVID ו-PIMS. לצד אלו ישנן גם אוכלוסיות שונות בסיכון, לא רק מבחינת גיל, ועולה השאלה איך שומרים עליהן.

אלרעי פרייס אמרה ש"יכול להיות שצריך גישה שהיא באמצע".