דניאל אונגר, ממושב ניר בנים, היזם שמאחורי אתר המחזור 'פארק אור' שבבקעת הירדן, מכנה אותו בצחוק 'אומת ההיי-דרעק'. הרעיון פשוט: פסולת של אחד היא הזהב של אחר. בפארק פועלות 5 חברות שמייצרות 'שרשרת ייצור' שבה מוצר לוואי של חברה אחת, הוא חומר הגלם של חברה אחרת.

"פיתחתי מכונות לפיזור בוצה (פסולת אורגנית מ.ר) כבר לפני 30 שנה", אומר אונגר שיחד עם דודי ריינר, ממושב משואה שבבקעת הירדן, הקימו את הפארק. "מאז התרחבנו, הקמנו ארבע חברות נוספות וקיבלנו תוכנית בניין עיר (תב"ע) יחידה מסוגה בישראל למתקנים הנדסיים למחזור".

דודי ריינר (מימין) ודניאל אונגר. "בעולם נורמלי המשרד להגנת הסביבה היה שואל אותנו מה אנחנו צריכים" (צילום: ניצן אשוח)

מוצר היסוד הוא קומפוסט שמופק מבוצה וגזם עירוני וחקלאי. לפארק מגיעים כל שנה כ-700 אלף טון של בוצה ממרכזי טיהור שפכים; גזם עירוני וחקלאי, אדמה מקרקעות שזוהמו במתכות ודלקים וגם פסולת עץ.

בסיום תהליך הטיפול בחומר הגלם, יוצאות מהפארק משאיות עמוסות שקי קומפוסט באיכות גבוהה. מה לא יוצא? פסולת. אפס הטמנה.

"העולם משווע לפתרונות הוליסטיים"

בשדות של הפארק שמשתרע על 10 דונמים, ערימות גבוהות של זבל בשלבי פירוק שונים. מערבל גדול שנקרא המֶהָפֶּךְ שהוא לדבריהם גם הגדול מסוגו בעולם, נוסע לאורך השורות, מפרק ומזרז את תהליך ההדשנה (קומפוסטציה) שבמהלכו הזבל מגיע לטמפרטורה של 70 מעלות, ומהריח לא ניתן לחמוק.

הקומפוסט ה'רטוב' מיועד למשקים חקלאים בארץ ולא ניתן לייצוא אותו לחו"ל. אבל בפארק מצאו לזה פתרון בדמות כופתיות (קפסולות) יבשות ועמידות  שאותן ניתן לייצא. הכופתיות משמשות לצרכים שונים בחקלאות ומשווקות גם כמצע לגידול עופות.

מערבל הקומפוסט המֶהָפֶּךְ בעבודה. המערבל הגדול מסוגו בעולם (צילום: נדב זיו)

כאן לא מסתיימת הכלכלה המעגלית: לאחר השימוש בכופתיות לדיפון מצע גידול עופות, חוזרת הפסולת של התרנגולות לפארק, ומוסיפים אותה לכופתית הקומפוסט האורגנית. "כשלוקחים בחשבון את מרכיב טיוב הקרקע, היתרון של כופתיות אורגניות ברור".

ערימות גבוהות של זבל אורגני בשלבי פירוק שונים. אי אפשר לחמוק מהריח (צילום: נדב זיו)

"משרד החקלאות של סרי לנקה פנה אלינו לאחר שהחליטו לאסור ייבוא דשן כימי", הוא מספר. "כמו כל העולם, גם הם משוועים לפתרונות יותר הוליסטיים". בוויאטנם לא מקבלים שום חומר שמכיל פחות מ-60% חומר אורגני. "הם רוצים להחזיר את החומר האורגני לאדמה וזה מה שאנחנו עושים, כשהאדמה מקבלת טוב היא נותנת טוב".

"בעולם נורמלי היו שואלים אותנו מה אנחנו צריכים"

מדעני מעבדות 'קלין סויל', חברת בת של 'קומפוסט אור', פענחו איך ניתן לפרק TNT מקרקע מזוהמת של התעשייה הצבאית ותעשיית ההיי-טק. המטרה: להקטין משמעותית נפח הטמנה ולהפוך חברות שהן עתירות בפסולת לחברות ירוקות יותר.

"אנחנו יכולים להקטין בחצי את כמות הפסולת ש'אינטל' מפנה, אם נקבל קצת עזרה בירוקרטית", מספר שמואל אפוטה, מנהל תחום הקרקעות מזוהמות. "לאחר חודשים רבים, האגף לחומרים מסוכנים, אישר פיילוט שאנחנו מחכים לו יותר משנה".

שמואל אפוטה, מנהל תחום הקרקעות מזוהמות, בודק את רמת הזיהום של הקרקע בתהליך הניקוי שלה. "אנחנו יכולים להקטין בחצי את כמות הפסולת ש'אינטל' מפנה, אם נקבל קצת עזרה בירוקרטית" (צילום: נדב זיו)

"בעולם נורמלי המשרד לאיכות הסביבה היה בא ושואל אותנו מה אנחנו צריכים", הוא אומר. לצערי, אנחנו רודפים אחריהם. אפוטה, מומחה לטכנולוגיה סביבתית ועוסק בייעוץ סביבתי, מגיע לפארק מבית שאן. "מה שמדהים זה לראות שכל שבוע משהו קורה פה", הוא אומר, "זה קונספט שלם שהוא מצע להתפתחות בהמון כיוונים".

"חייבים לחשוב יצירתי"

האחות הקטנה בפארק היא חברת 'אור פחם הארץ', שמייצרת ביו-פחם אורגני. "אנשים מסתכלים על זה ורואים פחם, אני רואה פחמן דו חמצני", אומר ד"ר נדב זיו וחופן בידיו פתיתי ביו-פחם.

זיו פיתח מכונה שמנקזת את הפחמן ונוצר ביו-פחם בשיטה שנקראת פירוליזה (חימום ופירוק ללא חמצן). "קיבענו את הפחמן, והחיידקים שנמצאים בקרקע לא יודעים לפרק אותו. כשמכניסים אותו לאדמה הוא יישאר למשך אלף שנים, ייתן לאדמה פחמן ויפרה את הצמחים".

ד"ר נדב זיו : "כשמכניסים את הפחמן לאדמה הוא יישאר למשך אלף שנים, ייתן לאדמה פחמן ויפרה את הצמחים" (צילום: אלבום פרטי)

זיו, ד"ר לנוירוביולוגיה, הגיע לתחום המחזור במקרה כשלפני מספר שנים עבר עם משפחתו לקיבוץ אלמוג שבצפון ים המלח. שם שיתוף אותו רכז מטעי התמרים בבעיה רצינית: בכל שנה גוזמים במטע אלפי כפות תמרים שקשה להיפטר מהם. שריפה היא עניין מזהם ואינה חוקית והובלת הגזם להטמנה יקרה מאוד.

מחסני עץ גרוס בשלבים שונים בדרך להפוך לביו פחם (צילום: נדב זיו)

"גיליתי שבישראל יש מיליון טון גזם בשנה שלא יודעים מה לעשות בו", אומר זיו, "משם התחיל מסע ארוך שממשיך עד היום, למצוא פתרון טוב לבעיה".

את הניסויים ביצירת פחם התחיל בחצר ביתו, כתחביב. "בניתי מפחמה בחבית. ככל שהתקדמתי בניסויים התחלתי לשלוח דגימות למרכזי מחקר ופיתוח ברחבי הארץ ולהכיר את התחום בעולם". החיבור ל'קומפוסט אור' היה טבעי. ריינר וזיו נסעו לאוסטרליה, לתכנן ולבנות את המפחמה הראשונה. יש להם כבר אבטיפוס עובד ובקרוב תגיע המפחמה החדשה.

"כשמתעסקים בזבל, מעריכים כל דבר כמו זהב"

בפארק אור 35 עובדים; יהודים, ערבים, חילוניים ודתיים. תושבי הבקעה ופלסטינאים מהכפרים השכנים. בקרוב יפעילו 3 משמרות במפעלים ומצבת העובדים תגדל. בשנה האחרונה הבנייה באתר ממוקדת ביצירת סביבת עבודה טובה לעובדי הפארק. "אני רואה לנגד עיני לא רק בניין לבנים, אלא גם בניין לבבות", אומר אונגר, "הצדק צריך גם להראות ולא רק להיעשות".

במטבח של הפארק עובדת אסנת ממושב חמרה. מבחינתה זאת העבודה הכי טובה. "כשמתעסקים בזבל, מעריכים כל דבר כמו זהב", היא אומרת. הסככה המרכזית שסביבה ממוקמים המשרדים וחדר האוכל תעבור בעוד חודש מהפך: ריצוף, סגירה, מיזוג ושולחנות ביליארד עם פינות ישיבה להנאת העובדים וחדר הכושר כבר בשלבי בנייה.

אוסנת המבשלת במטבח המפעל. הסככה המרכזית עוברת מהפך: ריצוף, סגירה, מיזוג, שולחנות ביליארד עם פינות ישיבה וחדר הכושר. "אנחנו עובדים פה עם בוצה כל היום, אז בנו לעובדים מקלחות שלא היו מביישות בית מלון" (צילום: נדב זיו)

"אנחנו עובדים פה עם בוצה כל היום", אומר זיו, "אז בנו לעובדים מקלחות שלא היו מביישות בית מלון. בסוף היום אנשים חוזרים הביתה נקיים. מדהים בעיני שיש מקום שמחליט להמציא דברים חדשים. חברה עם גב כלכלי שמוכנה ורוצה לעשות דברים חדשים שעושים טוב לעולם".

בקרוב יוקם ב'פארק אור, מרכז מבקרים שיערוך סיורים בשטח שימחישו למבקרים את תהליכי הייצור והפיכת הפסולת למשאב.

***

החברות המאוגדות ב'פארק אור' יציגו ב"יום פתוח ערבה" לחקלאות מקצועית, חדשנית ומתקדמת שיתקיים בתחנת "יאיר" בחצבה ב-24-23 בפברואר 2022.