"ביום חמישי התעוררנו לקולות הפיצוצים והיריות בעיר", מספר שמחה לבנהרץ (24), שליח חב"ד בקייב, "הקהילה כבר התחילה להתאסף בבית הספר, אבל לנו יש תינוק בן ארבעה חודשים וההורים של אשתי גרים בפולטבה, אז נסענו לשם כי הבנו ששם רגוע יותר".

פולטבה נמצאת מעט אחרי מחצית הדרך בין קייב לחארקיב, וגם הנסיעה אליה כבר לא בטוחה. לבנהרץ מספר על קייב בעודו בפולטבה, אך שומר על קשר יום-יומי עם הקהילה בקייב, ומנסה לעבוד מרחוק עד כמה שאפשר.

"באוקראינה אין כל כך מקלטים כמו בארץ, אז כל הקהילה מתאספת כרגע במרתף של בית הספר". מיום חמישי אין לימודים באוקראינה, והלימודים בכל בתי הספר במדינה יתנהלו בשבועיים הקרובים בלמידה מרחוק במידת האפשר. בבית הספר "שמחה" של קהילת חב"ד בעיר לומדים כ-400 תלמידים, אך כיום מצטופפים בו למעלה מאלף איש. "בשלב מסוים הגיעו גם משפחות לא יהודיות מהסביבה וביקשו שנעזור להן להסתתר מההפצצות."

והצליחו לעזור להם?
"המקלט לא גדול ואין מקום לכולם, אבל אנחנו לא יכולים לסרב להם, אנחנו מנהיגים בסביבה שלנו ויש לנו אחריות, אז הצטופפו קצת, הילדים ישנו על המזרנים והמבוגרים על כיסאות, מנסים לנמנם קצת".

הקהילה היהודית בקייב מונה בין 50 ל-110 אלף איש, בהם משפחתו של לבנהרץ, ואביו מוטי, שמנהל את מוסדות חב"ד בעיר. הוא עצמו חי באוקראינה מגיל 10 חודשים, וכיום הוא מסייע לאביו בניהול מוסדות חב"ד בעיר, הכוללים גמ"ח, בית כנסת ומוסדות קהילה נוספים.

איך הקהילה מסתדרת שם?
"רוב הזמן נמצאים במרתף אבל גם כשעולים למעלה תמיד מוכנים לרדת אם יש אזעקה. כל פעם מישהו אחר עושה תורנות במטבח, מנסים לבשל משהו ואז יורדים למרתף. כרגע נמצאים שם מיום שישי, עשו שם את השבת ולמעשה לא יצאו מאז מהמבנה בגלל העוצר שעיריית קייב הכריזה עד מחר, נקווה שלא יימשך עוד".

לדבריו, המחסור באוכל מקשה על קהילת חב"ד במיוחד, בשל ההקפדה על אוכל כשר. "יש דברים שבדרך כלל מגיעים מהארץ אבל עכשיו זה פחות אפשרי. יש הרבה מוצרים כשרים שאנחנו קונים פה אבל המחסור הנוכחי במזון בכל העיר מקשה על כולם מאוד. הרבה סופרמרקטים סגורים, המעטים שפתוחים הם עם תורים או במחסור גמור. יש לנו מחסנים אבל הם לא מיועדים לכל כך הרבה זמן והם הולכים ומתרוקנים".

איך הילדים מגיבים?
"מאוד מפחדים. אחי הקטן בן 10 והוא מספר שהוא לא מצליח לישון בכלל. המצב ממש מסוכן. עיריית קייב נתנה נשק לכל דורש ואנשים מסתובבים עם נשקים ברחובות. לא מפחדים פה רק מהרוסים אלא אפילו מהמקומיים. המצב פה מאוד מתוח ותצטרך להיות פה עבודת שיקום רצינית אחרי המלחמה, במיוחד אצל הילדים".

הבדלה במרתף בית הספר בקייב. "תצטרך להיות עבודת שיקום רצינית" (צילום: אלבום פרטי)

ערב המלחמה, חשבתם שיקרה משהו?
"אי אפשר היה להתעלם ממה שקורה בגבולות, אבל אף אחד לא חשב שתוך כמה שעות כבר יפציצו את קייב. חשבנו שיגיעו לאט לאט מהמזרח ואפשר יהיה לברוח לכיוון מערב, אבל אף אחד לא חשב שהדברים ייראו ככה" מספר לבנהרץ, כשסביבו נשמעים המולה ובכי של תינוקות, "לא התעלמנו מהאזהרות של משרד החוץ, אבל יש לנו קהילה ויש לנו אחריות כלפיהם ואנחנו לא נעזוב בלעדיהם. אנחנו מקווים שנצליח לעזור לכל מי שצריך משהו, אם זה בתוך העיר או אם זה לצאת לגבולות. בכל מקרה אנחנו פה".

חוויתם בעבר משהו דומה?
"היינו בארץ בחלק מסבבי הלחימה, יש לנו סבא וסבתא בדרום וחווינו את האזעקות, הטילים והכניסה למקלטים, אבל מה שיש פה זה שונה. לא היו מוכנים לזה, לא ציפו לזה. אין פה את המענה שיש בארץ. הנזק שנגרם לאנשים פה הוא עצום ותידרש עבודת שיקום. התחושה היא של מלחמת עולם. גם התחושה שמשאירים את אוקראינה לבד מבחינה פוליטית, עם נאט"ו והעזרה ממדינות אחרות."

פולטבה. "החייל ביקש להניח תפילין ברגע שהוא מגיע"

לבנהרץ ואשתו נמצאים כבר ארבעה ימים בפולטבה. העיר, הנמצאת כמעט בחצי הדרך בין חארקיב לקייב, ולפי שעה נמצאת במצב רגוע יותר ביחס לשכנותיה. בעיר קהילה יהודית ותיקה, המונה כיום כ-3,000 יהודים בזרמים שונים.

"אתמול בבוקר התקשר אלינו חייל מהקהילה היהודית בעיר, ואמר שקיבל שחרור לכמה שעות לפני שהוא חוזר לחזית", מספר לבנהרץ בהתרגשות, "הוא ביקש להתפלל ולהניח תפילין ברגע שהוא מגיע. רק אחר כך הוא הלך הביתה ונערך לפני החזרה לחזית".

מה השוני בין הקהילה בפולטבה לזו שבקייב?
"הקהילה פה קטנה יותר מאשר בקייב, אז מכירים אחד את השני קצת יותר טוב ויש מפעלי עזרה הדדית", הוא מקבל שיחה אחרת, וממהר לסיים את השיחה במשפט "שניפגש בירושלים בביאת המשיח".