יוליה שירי, מחנכת כיתה ג' בבית הספר 'הגליל' בדרום תל אביב, לימדה כרגיל בימים שלאחר פלישת רוסיה לאוקראינה. אבל הראש שלה היה במקום אחר: היא עצמה נולדה באוקראינה ועלתה לארץ לבדה בשנת 2001, והוריה ואחותה נשארו לגור בקייב, שנמצאת כיום תחת הפצצות. "רציתי לדבר על זה עם התלמידים, אבל תהיתי איך", היא מספרת, "התלמידים שלי הבינו שאני לא מרוכזת כמה ימים, ושאלו אותי למה".

כעבור כמה ימים, עיריית תל אביב קראה למוסדות החינוך בעיר לדבר עם התלמידים על המצב ולעודד את ילדי אוקראינה. עבור שירי, זו היתה הזדמנות לשתף את התלמידים בתחושות שלה, וגם לעשות משהו: יחד עם שבע כיתות נוספות מבית הספר, התלמידים והמורים כתבו מילות עידוד באנגלית, עברית ואוקראינית, וערכו אותן לסרטון שפורסם ברשתות החברתיות.

"הנושא הזה מעורר אצלי המון רגשות", אומרת שירי. "אני כל בוקר מדברת עם ההורים שלי בקייב, וזה לא קל. יחד עם זאת אני גאה בתלמידים ובמה שהם עשו. אני מקווה שזה יגיע לילדי אוקראינה".

למשרד החינוך אין מערך שיעור על המלחמה באוקראינה, אבל המורים שפוגשים את התלמידים מדי בוקר נדרשים להתייחס, להסביר ולענות על שאלות. השיח על המלחמה הופך למורכב יותר כשההורים של חלק מהתלמידים עלו מהמדינות שנמצאות בשני צדי המתרס. "חלק מהוריהם של התלמידים הם יוצאי רוסיה, וכשאומרים בכיתה 'רוסיה תוקפת', צריך לקחת בחשבון שאולי בבית הם שומעים דברים אחרים."

לשתף חוויות ותחושות, לשאול שאלות

ההצעות של משרד החינוך למורים מתמקדות בפן הנפשי ובשיתוף תחושות של התלמידים, ובהתמודדות עם מתחים בין תלמידים יוצאי רוסיה ויוצאי אוקראינה. כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה פרסם השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך (שפ"י) תדריך לצוותים החינוכיים, בו מוצע לכנס צוות מבית הספר שימפה את החניכים והמשפחות ויחליט על אסטרטגיה חינוכית. בעיריות רבות, השירות הפסיכולוגי חינוכי יזם קווי סיוע לשיחות ייעוץ להורים ולאנשי חינוך.

במשרד ניסחו גם דגשים לדיונים בכיתה בנושא המלחמה: לערוך התייעצות מוקדמת עם התלמידים שהדיון ייגע בהם באופן ישיר על מידת הרצון בשיתוף החוויה שלהם, ולשאול אותם מה יעזור להם. אם אותם תלמידים בוחרים לשתף חוויות ותחושות, במשרד מציעים לעודד את שאר התלמידים לשאול שאלות. הנחיה נוספת היא כתיבת "מסרים של תקווה" עם תלמידי הכיתה, כפי שעשתה שירי עם תלמידיה.

"זו הזדמנות להדגים אירוע עולמי"

נמרוד דורון, מורה להיסטוריה וללשון של כיתות י"א-י"ב בבית הספר 'חושן' בירושלים, פתח עם התלמידים בשיחה על המלחמה. כדי להתמודד עם המתחים שעלולים לעלות, הוא  עודד את תלמידיו יוצאי רוסיה ואוקראינה לשתף מהידע שלהם בשיעור, ולתקן אותו אם הם מרגישים צורך.

"גיליתי שעבור רוב התלמידים זה בכלל לא הסיפור שלהם, אלא של ההורים שלהם", הוא מספר, "יחד עם זאת השיחה חשובה. הם רואים את המלחמה הזאת נון סטופ בטיקטוק. מראים לי סרטונים על טילים שנופלים ודברים כאלה. לי היה חשוב שיבינו את ההקשר של המצב עכשיו ואת ההשלכות על הקהילה היהודית ועל מדינת ישראל."

כמורה להיסטוריה, דורון קישר עם התלמידים את המלחמה לאירועים מהחומר הנלמד. "המלחמה הזאת העניקה לי את היכולת להדגים אירוע עולמי שמתרחש, ואיך העולם מגיב או לא מגיב, כמו במלחמת העולם השנייה שזה הנושא הנלמד עכשיו. זה ממש עניין אותם, והיה להם מה להגיד".

***

משרד החינוך הקים מוקד סיוע נפשי לתלמידים ולהורים בנושא הלחימה באוקראינה, בטל' 073-3983960, שלוחה 5