חשופה מול קו האש הרוסי, נצורה למעלה משבועיים, העיר התעשייתית איזיום עומדת לבדה, מנותקת. בגלל מיקומה – 100 ק"מ בלבד מהגבול הרוסי, באמצע הדרך בין חארקיב לדונצק – היא יעד להפגזות מאסיביות. חלקה נכבש על ידי הצבא הרוסי, ופחות מ-2,500 מ-45 אלף תושביה הספיקו לברוח.

יוליה צ'רדניק, בימים אחרים. ״יומיים שתושבי העיר בלי אוכל ובלי מים״ (צילום: אלבום פרטי)

בהיעדר גישה לאינטרנט ולקווי תקשורת, תושבים שהצליחו להיחלץ קוראים לעולם ללחוץ לפתרון. "שבועיים שתושבי העיר בלי מים ובלי אוכל", מספרת ל'דבר' יוליה צ'רדניק, תושבת העיר, "בגלל הקור, צבע העור של הילדים הפך לכחול".

הרס מהפצצות רוסיות באיזיום. ״ברחובות יש עדיין גופות שלא פונו״ (צילום: אלבום פרטי)

הלחימה הקשה בערים הנצורות חארקיב ומריופול והמערכה על הבירה קייב, דחקו לשולי החדשות את המצב בעיר ובעוד כמה ערים קטנות לאורך הגבול המזרחי של אוקראינה. לכן צ'רדניק וחבריה פנו אישית לעיתונאים בכל העולם בקריאה למדינות אחרות "להשפיע על רוסיה שתאפשר מסדרון הומניטרי ותוציא את תושבי איזיום החוצה. המצב קריטי".

"עצים להסקה זה הדבר הכי נדרש כרגע"

ההפגזות על העיר, שהחלו ב-3 במרץ, תפסו את צ'רדניק, שעובדת בקייב, מחוץ לעיר. אך בנה וסבתה עדיין גרים בה. עם תחילת ההפגזות היא ניסתה להיכנס לעיר, אך לא הצליחה, בגלל הנוכחות המאסיבית של כוחות רוסים באזור. כיום היא נמצאת בעיירה לא מרוחקת מהעיר.

בנה של יוליה צ'רדניק (מימין), וסבתה (שלישית מימין). "אני יודעת שהם בסדר בינתיים" (צילום: אלבום פרטי)

"הקליטה הסלולרית בעיר מינימלית", היא מספרת, "מאוד קשה ליצור קשר עם אנשים. אני יודעת שבינתיים בני וסבתי בסדר. אני מקבלת מדי יום בקשות מאנשים לאתר קרובים שלהם, ומנסה לגייס אנשים שיחפשו. זה נעשה, לרוב, על ידי מתנדבים של הצלב האדום. הם מחפשים מכוניות להוציא אנשים ועל הדרך מעבירים חומרי הסקה לחימום בתים. במינוס 10 מעלות, זה הדבר הכי נדרש כרגע".

50 איש במקלט עם 5 ליטר מים

על פי דו"ח של ארגון אמנסטי מיום שישי האחרון, בעיר נרשמו מאז תחילת המצור עשרות מקרי מוות ופציעות של אזרחים, כולל נשים וילדים. נרשם גם הרס רב של מבנים אזרחיים, כולל בית החולים העירוני ומבני ממשל. הפגזת התשתיות ניתקה את מערכת ההסקה העירונית. החל מה-8 במרץ לא ניתן לרכוש מוצרים בעיר, והתושבים מתקיימים מאז ממה שהצליחו לאגור ומהסיוע ההומניטרי המועט שנכנס לתוכה.

הרס מהפצצות רוסיות באיזיום. החל מה-8 במרץ לא ניתן לרכוש מוצרים בעיר, והתושבים מתקיימים מאז ממה שהצליחו לאגור (צילום: אלבום פרטי)

אחת מהעדויות שמתנדבי הארגון גבו מאלו שהספיקו לברוח, תיארה מקלט ובו יותר מ-50 איש שהתקיים בתחילת השבוע שעבר על חמישה ליטרים של מים בלבד.

"מרכז העיר ספג הפגזות, כולל בית הספר שבו לומד בני", מספרת צ'רדניק, "פארק גדול עם מזרקה מחוץ לבית הספר נמחק כליל בהפגזות". ברחובות יש, לדבריה, גופות שעדיין לא פונו. "הרוסים לא מפנים תושבים, לא לתוך גבולות השליטה שלהם, ובטח שלא לאוקראינה. היו כמה ניסיונות להביא לעיר ציוד חירום, תרופות ומזון. מתנדבים עשו את דרכם לתוך העיר תחת אש כבדה. הדברים שהם הכניסו לעיר לא מספיקים".

"מצב העיר שלי טרגי במיוחד"

"אני לא יודע אם משפחתי בחיים או לא", אומר דימה סנצ'וק, תושב איזיום, שעובד בחארקיב, מרחק שעה וחצי נסיעה מהעיר. "חבר אמר לי שראה את הורי ושכוחות סיוע עוזרים להם. הוא אמר לי שראה את אבי מתנדב, וזה הקל עליי במעט".

דימה סנצ'וק ליד שלט הכניסה לאיזיום, מספר שבועות לפני תחילת המלחמה. "לאן אנשים יברחו? אין מקום בטוח" (צילום: אלבום פרטי)

מהמקלט שבו הוא יושב, תחת הפגזות, מבקש סנצ'וק לעורר תשומת לב לעיר, שעל מצבה שמע ממי שהצליחו לצאת ממנה. "המצב במדינה שלנו נורא", הוא אומר, "ושל העיר שלי טרגי במיוחד. לצערי אין מי שישמיע את קולה. הסיפורים קשים מאוד, אנשים מבשלים לעצמם ארוחות מאוכל לבהמות. ממיסים שלג בשביל מים. אין עם העיר קשר סלולארי, כל המידע שאנחנו מקבלים הוא מאנשים שמצליחים להגיע לאיזו גבעה מחוץ לעיר ולתפוס קליטה.

"פיזית, אפשר לצאת מהעיר", הוא מוסיף, "אבל לאן אנשים יברחו? אין מקום בטוח. מי שקיבל תמונות רואה איך טנקים יורים במכוניות פרטיות. אנחנו צריכים התחייבות למסדרון הומניטרי, שאנשים יוכלו לאכול ולשתות, אחרת אנשים יתחילו למות".

"הצד הרוסי דורש שניכנע. זה לא הולך לקרות"

קונסטנין פטרוב, חבר מועצת העיר איזיום, אמר בסוף השבוע האחרון לאתר חדשות אוקראיני, שלמרות שהצבא הרוסי מחזיק בחצי מהעיר, וראשת העירייה נמצאת תחת מסכת איומים, העירייה ממשיך לתמוך בתושבים ולתפעל את מצב החירום.

"הצד הרוסי דורש שניכנע", אמר פטרוב,"זה לא הולך לקרות, זו עיר אוקראינית". לדבריו, בעיר נעשו כמה ניסיונות לפתיחת מסדרונות הומניטריים, אך מזה כשבוע הם הפכו ללא רלוונטיים בגלל ירי בלתי פוסק. קרבות מתרחשים בפאתי העיר סביב השעון ולא מאפשרים כניסה אליה או יציאה ממנה.