כשפרופ' וינסנט רקניאלו התחיל לשדר את הפודקאסט הצנוע 'השבוע בווירולוגיה' לפני 15 שנה, הוא לא דמיין שיהיו לו מאות אלפי מאזינים. מבחינתו, העניין הרב שנוצר בפודקאסט בעקבות מגפת הקורונה הוא הזדמנות להגשמת המטרה שלו: לגרום לאנשים להבין את הווירוסים שבעולם, ואיך פועלים המדענים שחוקרים אותם ונאבקים במזיקים שבהם. הוא מזהיר שבלי הידע הזה אנשים, וגם מנהיגים, עלולים לקבל החלטות שגויות והרסניות.

רקניאלו מנסה להציב אלטרנטיבה לאופן הסיקור של מגפת הקורונה בכלי התקשורת המרכזיים, שאותו הוא מבקר בחריפות. "הם רוצים לשמוע אמירות היסטריות, כי זה מה שגורם לאנשים לצפות בהם", הוא אומר בשיחה עם 'דבר', ומספר על התנסות אישית: "הופעתי ב-CNN בפברואר 2020, ומאז הם לא ביקשו ממני לחזור, משום שלא הגזמתי שם, רק נתתי את העובדות. חשוב שהחדשות יקפידו על העובדות, אבל הם לא, ואין להם זמן, הם רוצים קליפים של 30 שניות".

הפורמט של 'השבוע בווירולוגיה', המכונה בקיצור TWIV (ראשי תיבות של שמו באנגלית – This Week in Virology), הוא ייחודי: בכל פרק רקניאלו ועמיתו, ד"ר דניאל גריפין, מארחים שני וירולוגים או יותר לשיחה בת שעתיים על המחקרים שערכו. הם משתפים בדילמות שעלו תוך כדי המחקר ובתהליך הסקת המסקנות, וגם דנים במחקרים אחרים שפורסמו לאחרונה. הפודקאסט הפך להיות אחד הצמתים של חילופי מידע בין חוקרים, ומקור להבנת התהליכים המדעיים בחקר נגיף הקורונה והמאבק בו עבור אנשים שאינם חוקרים.

בהתחלה אמרו שהאומיקרון קטלני פחות. המחקרים הוכיחו אחרת

השיחה עם רקניאלו חושפת את אחד המתחים הקשים במפגש בין מדע לתקשורת. בעוד התקשורת מחפשת תשובות מהירות, מחקרים מדעיים איכותיים בווירולוגיה אורכים זמן. "רק עכשיו אנשים מתחילים לפרסם מחקרי וירולוגיה בסיסית על SARS-cov-2, שאני מרגיש נוח לסקר", הוא אומר, ומתריע על כך שאת הוואקום במחקר איכותי ממלאות טיוטות של מאמרים שזכו לתפוצה רחבה בלי שנבדקו לעומק. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הנסיון להבין עד כמה זן חדש של הקורונה הוא מדבק או קטלני, סמוך להופעתו.

"מאמרים בשלב של טרום-פרסום יכולים להיות שגויים לחלוטין, אם עדיין לא עברו ביקורת עמיתים", הוא מזהיר, "במיוחד אם מדובר במחקרים תצפיתיים, שמדינות רבות עשו. במחקרים כאלה מסתכלים מי הגיע לאשפוז, עם אילו תסמינים ומה היה הווריאנט, אלא שבניגוד לניסויים מבוקרים, שיטה כזו היא עתירת בעיות מתודולוגיות."

מה הבעיות? הרי לכאורה אלו נתונים מ'העולם האמיתי'.
"הרבה מהמחקרים התצפיתיים הללו הובילו למסקנות שגויות, כמו למשל שווריאנט הדלתא היה קשה יותר. אני יכול לשלוף בקלות עשרה מאמרים שאומרים שדלתא יותר קטלני, ועשרה שאומרים שהוא פחות קטלני. אותו דבר לגבי אומיקרון. המסקנות התצפיתיות אכן מתעתעות לגבי מידת החומרה של האומיקרון."

תמונה של נגיפי הקרונה (בצהוב) מגיחים מפני השטח של תאים נגועים, צולמה בעזרת מיקרוסקופ סורק אלקטרונים. "הדרך היחידה להעריך חומרת נגיף היא באמצעות ניסויי מעבדה קפדניים, שלוקח זמן רב לפרסם" (NIAID-RML via AP)

מה היה מוטעה בנתונים הראשוניים על האומיקרון?
"בדרום אפריקה הזדרזו לומר ש'האומיקרון גורם למחלה פחות חמורה', אבל חודשיים לאחר מכן, כאשר הסתכלנו על הנתונים ראינו שמדובר באנשים שחוסנו, היו צעירים יותר, וללא מחלות רקע חמורות."

אז איך אפשר לדעת אם האומיקרון יותר או פחות קטלני?
"הדרך היחידה להעריך חומרת נגיף היא באמצעות ניסויי מעבדה קפדניים, שלוקח זמן רב לפרסם. זה בלתי אפשרי לעשות את זה באמצעות נתוני אשפוז או תמותה, משום שהתמותה תלויה בהרבה משתנים, כמו למשל גיל, וגם טיב הטיפול שהחולה מקבל. בתי החולים בארה"ב טובים למדי בלהשאיר אנשים בחיים. אנחנו יודעים אפילו כיצד לשמור על חולי אבולה בחיים, למרות שבאפריקה הם עדיין מתים. זה פשוט עניין של טיפול, לכן אין נתון מוחלט של מידת קטלניות הווירוס.

"אנחנו אמורים לא ליפול להשוואות האלה, אבל העיתונות כן נופלת, וזו בעיה בזמן מגפה. גם נבחרי הציבור עושים את הטעות הזו. מדע ופוליטיקה אינם אמורים להיפגש, ובכל זאת הם תמיד נפגשים."

רקניאלו מזהיר שקבלת החלטות מהירה, ללא נתונים מספקים, עלולה להיות הרסנית. "באחד הפרקים האחרונים דיברנו על ניסוי שהראה שווריאנט הקורונה שנמצא בחורפנים (ובעקבותיו השמידה ממשלת דנמרק ביוני 2021 את כל החורפנים בתחומה – ד.א.) כנראה אינו מהווה איום על בני אדם, ומדובר בווריאנט שהתגלה כבר בנובמבר 2020. זה אומר משהו על הזמן שלוקח לעשות את הניסויים המתאימים. אני תמיד אומר לאנשים ללכת רק לפי הנתונים, ומבקש מהם לא להסיק מסקנות ללא נתונים, כי סביר להניח שהם יטעו."

שיחות של מדענים במעבדה, שאנשים מבחוץ לא זוכים לשמוע

רקניאלו, בן 69, הוא וירולוג ותיק ומוערך. הוא נולד בניו ג'רזי, וכילד התעניין במדע. אביו רצה שיהיה רופא, אבל הוא לא רצה בכך.  "סיימתי את הקולג' עם תואר במדעים ובלי כיוון ברור לאן אני רוצה להמשיך", הוא מספר. "הסיבה שהגעתי לווירולוגיה הייתה בגלל ספר שקראתי בשם Fever, מאת ג'ון פולר, על התפרצות נגיף הלאסה באפריקה. חשבתי לעצמי 'וואו, לא ידעתי שווירוסים יכולים להתנהג כך'.

אחרי לימודי וירולוגיה ודוקטורט ופוסט דוקטורט בו חקר סוגים מסוימים של נגיפי פוליו, הקים רקניאלו ב-1982 מעבדת מחקר באוניברסיטת קולומביה. הוא הוביל מחקרים מוצלחים וחשובים, שהתמקדו בנגיפים שדומים לפוליו, בהם נגיף הזיקה.

25 שנים אחר כך, רקניאלו הרגיש שהוא רוצה לנסות משהו חדש, ולהביא את הידע שצבר במהלך השנים מחוץ לגבולות האקדמיה. "תמיד אהבתי מאוד ללמד ועסקתי הרבה בהוראה, אבל בשנות התשעים יצא לי להיות מעורב בכתיבת ספר לימוד על וירולוגיה. ולאט לאט התפתח אצלי רצון לפנות לציבור הרחב. צברתי ידע רב על וירולוגיה בתהליך כתיבת הספר, ורציתי לחלוק אותו."

ההתחלה היתה בלוג בנושא וירולוגיה, שב-2007 התפתח לפודקאסט עם מאות אלפי עוקבים. "התחלתי לכתוב מתוך מטרה ללמד אנשים על וירולוגיה, ובהמשך גיליתי את הפודקאסטים. התחלתי להאזין לפודקאסטים במהלך הנסיעות לעבודה וחשבתי 'וואו, זה מדיום נהדר כי הוא מדיום דמוקרטי, כל אחד יכול להתחיל פודקאסט'. רציתי לייצר שיחות כמו אלה שמדענים מנהלים במעבדה ושאנשים מבחוץ אף פעם לא זוכים לשמוע, וכך לתת למאזינים הזדמנות להתוודע לדרך החשיבה של מדענים".

רקניאלו (למעלה משמאל) עם וירולוגים בפרק של 'השבוע בווירולוגיה'. "לתת למאזינים הזדמנות להתוודע לדרך החשיבה של מדענים" (צילום מסך)

רקניאלו מספר שהשיחות בפודקאסט אינן מתוכננות מראש. "אני רק מכין את המאמר ומדגיש חלקים רלוונטיים מתוכו. בהקלטה עצמה עמיתיי ואני פשוט מנהלים שיחה מעניינת על המאמר בנוכחות המאזינים, ומסתבר שאנשים אוהבים את זה. אף אחד אחר לא עושה דבר דומה. רוב הפודקאסטים מתוסרטים, או שהם מתבססים על ראיונות. מבחינתנו, המטרה הייתה אחרת, וזה הצליח, כי אנחנו נותנים לאנשים הצצה לאופן שבו המדע עובד."

הפודקאסט התרחב במהלך השנים לרשת תקשורת מדעית בשם microbe.tv, שמשדרת בנוסף אליו גם פודקאסטים בפורמט דומה על מיקרוביולוגיה, אימונולוגיה, מחלות טפיליות, אבולוציה ומדעי המוח, והבלוגים 'וירולוגיה 101' ו'שפעת 101'. כל פעילות הרשת נסמכת על מימון המונים.

"מאזינים אמרו לנו 'אנחנו רוצים לשמוע מכם מה קורה'"

ההצלחה לא היתה מיידית, והושפעה מאוד מהתפרצויות של מגפות שונות. "בהתחלה היינו סוג של פודקאסט נישתי", אומר רקניאלו. "הרבה אנשים התחילו להאזין לנו במהלך מגיפת השפעת של 2009. באותו זמן היו לנו אולי 20,000 מאזינים, שהגיעו בעיקר ​מפה לאוזן משום שמעולם לא עשיתי שום פרסום, מתוך הנחה שנצמח באופן אורגני. מספר המאזינים צמח שוב במהלך מגפת האבולה ב-2014, שהפחידה הרבה אנשים בגלל החשש שהיא תגיע לארצות הברית."

רקניאלו מספר שבעקבות דרישות של מאזינים, הפודקאסטים בזמן מגפות חרגו מהשיח המדעי ה'טהור' והפכו להיות אקטואליים יותר. "לא קפצנו על מגפת השפעת מיד, כי לא חשבתי שאנחנו צריכים להיות מהדורת חדשות, אבל התחלתי לקבל תגובות ממאזינים שאמרו, 'אנחנו רוצים לשמוע מכם מה קורה, אתם צריכים לסקר את זה'. דבר דומה קרה עם האבולה. לא סיקרנו אותה מההתחלה, אלא התחלנו לסקר אותה בתגובה לדרישת מאזינים."

הקורונה: זינוק בצפיות, שלושה פרקים בשבוע

כש'השבוע בווירולוגיה' פגש את הקורונה, היא השתלטה במהירות על סדר היום שלו. אבל בניגוד לפאניקה בתקשורת, הסיקור של רקניאלו ועמיתיו התמקד בעובדות ובמדע. "בינואר 2020 היה שבוע שבו התחלתי לשמוע על התפרצות דלקת ריאות לא ברורה בווהאן. בפרק השני שעשינו באותה שנה דיברנו על זה קצת. אמרנו שיש אירוע של דלקת ריאות יוצאת דופן, שיכולה להיות קשורה לשוק הדגים בווהאן, שאין עדיין הוכחות להדבקה מאדם לאדם, ושנמשיך לעקוב. לא היה אפילו מאמר בכתב עת, רק דיווחים בעיתונים."

"בפרק שלאחר מכן לא דיברנו על המחלה, ואז בפרק הבא חזרנו אליה, והמשכנו לדבר עליה בכל אחד מהפרקים הבאים במשך השנתיים הבאות. לפעמים ההתפתחויות העדכניות ביותר לא הגיעו מהמאמרים המדעיים, אלא מהדיווחים החדשותיים."

ככל שהמשבר התעצם, מספרי המאזינים והעוקבים זינקו. "זה היה פשוט מדהים. יש לנו 180 אלף מנויים ביוטיוב, וכל פרק אודיו זוכה ל-60 אלף האזנות. הצלחתי למשוך אלינו מדענים נוספים שמתעניינים גם הם בעשייה הזו, כי אני חושב שהמקור המובהק למידע על מגפה הוא מדענים. עיתונאים מקשיבים למדענים ומדווחים הלאה, אבל אין כמו לשמוע מהמקור, מהמדענים עצמם".

מעבדה לפיתוח חיסון לקורונה בקונטיקט, ארה"ב. "עיתונאים מקשיבים למדענים ומדווחים הלאה, אבל אין כמו לשמוע מהמקור, מהמדענים עצמם" (צילום ארכיון: AP Photo/Jessica Hill)

המגפה הובילה לשינויים ולהרחבות בלוח השידורים. "הוספנו עוד שני פרקים בשבוע. האחד הוא עדכון קליני של ד"ר דניאל גריפין, שהוא אורח קבוע בפודקאסט השבועי שלי This Week in Parasites ("השבוע בטפילים"), בזכות העובדה שהוא מטפל בהרבה חולים עם מחלות טפיליות, רצה להביא עדכונים קליניים על הטיפול בחולי קורונה. בהתחלה הוספנו אותם לפרקים הרגילים שלנו, אבל כשהפרקים התארכו עד כדי שלוש שעות החלטנו לפצל אותם. הוספנו גם פרק קבוע נוסף, פשוט כי זרם כל כך הרבה מידע ורצינו לכסות כמה שיותר."

למרות המאזינים הרבים שנוספו, רקניאלו מתוסכל מההצלחה הרבה יותר של ה'מתחרים' – הערוצים השונים שמפיצים מידע כוזב ודיסאינפורמציה. "המגפה הביאה אלינו הרבה מאזינים, אם כי לא באותה כמות כמו אלה שנמשכים לדיסאינפורמציה. עדיין מתסכל אותי לראות שיש לנו 180 אלף עוקבים ביוטיוב, ולאנשים שסוחרים במידע כוזב יש מיליונים. אני לא מבין את זה". 

שעתיים על דגימות קורונה מהביוב

רקניאלו גאה מאוד בחשיפת הווירולוגיה לציבור הרחב באמצעות הפודקאסט שלו, אבל במהלך הקורונה היה לתכנית שלו תפקיד חשוב גם בהפצת מידע בין חוקרים במדינות שונות. כך לדוגמה, באחד הפרקים ששודר בפברואר השנה שוחחו חוקרים מאוניברסיטאות שונות על ניטור נגיפי קורונה במי ביוב עירוניים, כאינדיקציה לזיהוי של התפרצויות הנגיף ושל הופעת וריאנטים שונים. אחד החוקרים סיפר שבמעבדה שלו נערך ריצוף גנטי לדגימות מהביוב, אך כשפנה לחוקרים במדינות אחרות בארה"ב כדי להשוות את הממצאים, הוא גילה שהם מבצעים ריצוף בשיטות אחרות.

באחד הפרקים של 'השבוע בווירולוגיה' הוא נחשף לחוקרים שביצעו ריצוף בדרך זהה לשלו, ולמחרת כבר נשלחה הודעת דואר אלקטרוני, והם התחילו לתקשר ולעבוד יחד. הוא גם מספר לרקניאלו שדברים שנאמרו בפרקים בתחילת המגפה, כשמדענים התקשו להיפגש, כיוונו את אופן המחקר שלו על הווריאנטים ואת ההבנה שלו על חשיבות העניין. במהלך הפרק, החוקרים הציפו בעיות איתן הם מתמודדים, למשל, האם יש דרך לדעת בוודאות אם זן קורונה חדש שנמצא בביוב מגיע מאדם או מחולדה. בעיה אחרת שצפה היא מציאת מקור מימון לניטור, ורקניאלו דאג להציע מנסיונו כמה כיוונים אפשריים לחוקרים.

הטעויות הנפוצות

מלבד קבלת ההחלטות ללא מחקר מתאים, רקניאלו מפרט שורה של טעויות נפוצות שנכנסו לשיח הציבורי בזמן הקורונה, באשמת עיתונאים ואף מדענים שאינם וירולוגים. "המגפה תפסה את העניין של הרבה אנשים שמעולם לא עסקו בווירולוגיה, לטוב ולרע", הוא אומר, "לטוב כי מעודד לראות כל כך הרבה אנשים מגלים עניין, ולרע כי הרבה מהם אינם מבינים בווירולוגיה ועושים הרבה טעויות שאנחנו מנסים לתקן. דברים פשוטים כמו לקרוא לתבדיד (isolate) חדש של SARS-cov2 במונח "זן" (strain), כי הם לא יודעים מה זה 'זן'. זה לא נכון. אל תשתמשו במונחים שאתם לא מכירים".

מה ההבדל?
"זן הוא תבדיד מאוד ספציפי של וירוס. אולי האומיקרון הוא זן חדש, אבל כל האחרים היו דומים מדי לווירוס המקורי מכדי להיות זן חדש. הדרך שבה אנחנו מחליטים שמדובר בזן חדש מחייבת כינוס של פאנל מומחים שיכריז רשמית על זן חדש. רבים שלא מכירים את המינוח הבסיסי ונכנסו לתחום בהמוניהם, כולל רופאים שמעולם לא עסקו במעקב אחר אבולוציה ויראלית, התחילו לומר 'יש לנו זן חדש'. אלה אנשים שמרבים לדבר עם העיתונות, והעיתונות מצטטת אותם, כך שהציבור מקבל מידע שגוי. לכן הם צריכים להיות זהירים כשהם מדברים עם עיתונאים".

מתחם חיסוני קורונה בדרום אפריקה בגל האומיקרון. "האומיקרון התפשט באוכלוסיות מחוסנות משום שהוא יודע לחדור את החסינות, לא משום שהוא בעל יכולת הדבקה פנימית גבוהה יותר" (צילום: AP Photo/Jerome Delay)

אילו טעויות נוספות השתרשו בזמן הקורונה?
"עוד טעות גדולה היא הדרך שבה אנו מחשבים עד כמה הנגיף מדבק. רוב המשתנים המרכיבים את קצב ההדבקה, R, קשורים להתנהגות האנושית: כמה זמן שני אנשים שהו ביחד ועד כמה היו קרובים זה לזה. ישנם גם היבטים של 'יכולת הדבקה פנימית' של הנגיף עצמו: עד כמה הוא מוצלח בחדירה לתאים, עד כמה הוא נשאר יציב בטיפות אירוסול, וכן הלאה. אבל אי אפשר לקבוע יכולת הדבקה מנתונים אפידמיולוגיים, צריך לעשות מחקרי מעבדה! ולמרות זאת, מדענים רבים אמרו לעיתונות שזנים מסוימים הם בעלי יכולת הדבקה גדולה יותר, העיתונות פרסמה את הדברים, ועכשיו זאת ההנחה הרווחת."

"אבל הזנים האלה לא מדבקים יותר בגלל יכולת פנימית שלהם. לאחרונה יצא מחקר שהווריאנט הראשון, אלפא, אינו מדבק יותר מהנגיף המקורי אלא התפשט מסיבות אחרות. וכך גם עם האומיקרון – הוא התפשט באוכלוסיות מחוסנות משום שהוא יודע לחדור את החסינות, לא משום שהוא בעל יכולת הדבקה פנימית גבוהה יותר."

"התפיסה בישראל של 'דעיכת החסינות' היא שגויה"

לרקניאלו יש ביקורת גם על המדיניות הישראלית שמעודדת מנות דחף (בוסטר) לחיסוני הקורונה, שנובעת לדעתו מחוסר הבנה של פעולת המערכת החיסונית נגד וירוסים. בפודקאסט, רקניאלו וחבריו הביעו תמיכה במתן מנה שלישית של חיסונים שניתנים בשתי מנות, אבל מייחסים את החשיבות שלה לזמן שחולף בין המנה הראשונה עד למנה השלישית. הוא מטיל ספק במחקרים מישראל שמעידים על יעילות המנה הרביעית, ולאחרונה אמר בפודקאסט שאינו מתכוון להתחסן במנה רביעית, ולא ימליץ להוריו המבוגרים לקבל אותה.

קשיש מקבל חיסון רביעי במרפאת שירותי בריאות כללית בקצרין. "החסינות תמיד צונחת לאחר הידבקות או חיסון, זה עיקרון בסיסי" (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

"תפיסה שגויה שלצערי השתרשה אצלכם בישראל היא 'דעיכת החסינות'", הוא אומר, "אנשים דואגים מכך שאנחנו זקוקים לבוסטרים בגלל שהחסינות הולכת ופוחתת, אבל החסינות תמיד צונחת לאחר הידבקות או חיסון, זה עיקרון בסיסי."

אז איך יש הגנה מהחיסון לאורך זמן?
"סמוך להתחסנות, בין אם היא נובעת מהמחלה או בעקבות זריקת חיסון, הגוף מייצר הרבה נוגדנים ותאי T. אבל בהמשך המספר שלהם יורד, ואנחנו נשארים עם זיכרון חיסוני, שהוא מה שמגן עלינו מפני ההדבקה. למעשה, רוב החיסונים בכלל לא מונעים הדבקה, הם רק מגינים מפני מחלה קשה. כך שהזעקה שעלתה אחרי שישה חודשים ש'החיסון לא עובד', הייתה שגויה. אנשים פשוט לא מכירים את עקרונות היסוד, וגם 'מומחים' מסבירים את עקרונות היסוד בצורה שגויה אם הם לא מומחים בווירולוגיה."

"וירולוגיה היא החיים האמיתיים"

מבחינת רקניאלו, מגפת הקורונה ממחישה את הטענה שלו שידע על וירוסים חיוני להבנת העולם, ויכול להציל את האנושות. "לימדתי קורס בווירולוגיה כאן בקולומביה, ותמיד הקפדתי לומר לתלמידים שחשוב שילמדו על וירוסים. למה? כי וירוסים היו על פני כדור הארץ עוד לפני האורגניזמים החיים, וללא וירוסים לא היו חיים על פני כדור הארץ. כאשר יש התפרצויות ויראליות, אנשים צריכים להבין מה קורה. וירולוגיה היא החיים האמיתיים, היא עוזרת לאנשים להבין חיסונים ולדעת איך מחלות מדבקות."

גם את הקושי לשכנע ציבורים רחבים להתחסן הוא מקשר לחוסר ידע והבנה בווירולוגיה. "זה נורא שבארה"ב הצלחנו לחסן רק 63% מהאוכלוסייה. זה נתון מביך, ואני משוכנע שזה נובע מחוסר למידה".

החלופה שלו לקיטוב הפוליטי שהתעצם בקורונה היא קידום שיח שמבוסס על ממצאים מדעיים, כפי שקורה בפרקי הפודקאסט. "מישהו הגיב לנו אתמול, 'ברור שלמגישים אין אג'נדה נסתרת מלבד מדע', וזה באמת נכון. אין לנו אג'נדה פוליטית, ואנחנו לא מנסים להרוויח כסף, אנחנו רק רוצים להסביר מה קורה, כדי שתוכלו לקבל את ההחלטות שלכם, זה הכול ושום דבר מעבר. אנחנו אולי לא מבינים הכול, אבל אנחנו מבינים בווירוסים, לכן רוב הזמן אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים".

"הלוואי שיכולתי ללמד את כולם"

הראיון עם רקניאלו נערך בשיחת וידאו מהאולפן ממנו הוא יוצר את הפודקאסטים שלו. "החלל הזה נפרד מהמעבדה שלי באוניברסיטת קולומביה, וכאן אני מבלה את רוב הימים. המעבדה שלי מופקדת בידיו של חוקר בכיר, כך שיש לי את הגמישות להתמקד בפודקאסט. בעבר עשיתי את ההקלטות מהמעבדה, אבל בשנה שעברה הבנתי שהיא קטנה מדי לתכניות שלי. יחד עם דניאל גריפין שכרתי את המקום הזה לחמש שנים, והתאמתי אותו לסטודיו. התהליך הדרגתי, אבל יש כבר חלל הקלטה, משרד, מטבח, ותליתי ציור של וירוס אבולה על הקיר."

View this post on Instagram

A post shared by Vincent Racaniello (@profvrr)

הוא מציג בגאווה דגמים שונים של וירוסים שקיבל מעמיתים ועוקבים אחרי הפודקאסט. "זו תמונת ריצוף גנטי של נגיף הפוליו, שעמיתה שלי יצרה. את גדילי ה-RNA היא שזרה בחרוזים בארבעה צבעים, לפי ארבעת הבסיסים. כל 10,440 הבסיסים שזורים כאן ברצף הנכון. יש כאן גם דגם של נגיף הפוליו עשוי חימר שהודפס בתלת-ממד, ותליון עץ חג מולד של וירוס האבולה שעליו מודפס הלוגו של הפודקאסט, שניהם מתנות ממאזינים."

רקניאלו, עוד רגע בן 70, ימשיך לשדר מדע להמונים כל עוד הוא יכול. "בשנים הקרובות אסגור את המעבדה שלי ואולי גם אעזוב את האוניברסיטה, נראה. אני עדיין אוהב ללמד, אבל אני חושב שהפודקאסט מאוד חשוב, והעניין בו גלש מהווירולוגיה לפודקאסטים נוספים. יש לי הרבה סבלנות, ואני מסוגל להמשיך לעשות את זה עד יום מותי. זה כיף! אני מדבר על מה שאני אוהב, ואנשים מוכנים לתרום כסף כדי שאמשיך, ובלי שאצטרך להציג פרסומות."

הסיפוק האמיתי שלו הוא מלהביא את הידע המדעי לכמה שיותר אנשים, כדי שיוכלו לקבל החלטות שמבוססות על מדע. "אני מורה. הלוואי שיכולתי ללמד את כולם. כל כך הרבה אנשים אמרו לי 'שכנעת אותי להתחסן, תודה', ומבחינתי זה התגמול הכי טוב שיכול להיות."