"העבודה שלנו היא לחשוב איך נותנים לנערים עתיד", אומר ל'דבר' אחמד חסונה, מנהל מרכז קידום נוער עג'מי. "הכי קל זה הרחוב. בגיל 17-16 הם רוצים כסף כדי לבלות, לחיות. צריך ללמד אותם להסתכל קדימה, ולחנך לעבודה בכבוד".

ערב רמדאן ביפו. קולות המואזין הקורא לתפילת הערב מתערבבים בשאון המכוניות. נגינת חליל מאחד הבתים על רקע הלמות תופים של תהלוכת הצופים המוסלמים. משפחות מטיילות ברחוב הראשי. בגנים ובקרנות הרחוב נאספים קבוצות נערים. מהמגרשים הפתוחים לעת לילה עולים קולות משחקי הכדור.

שיעור מוזיקה במרכז הנוער ביפו. "הכול מותאם לרוח החודש" (צילום: אחמד חסונה)

"העבודה שלנו היא לפגוש אותם ברחוב, בפארק, בבית", אומר חסונה. "עכשיו אנו יוצאים אחרי התרוויח (תפילת סיום הצום) לדבר איתם. אנחנו בקשר טלפוני יומיומי, ופוגשים אותם כל יום".

לדברי עלאא אבו עמארה, מטפל במוזיקה במרכז, "העירייה השקיעה בפתיחת המתנ"סים אחרי סעודת האפטאר. המרכז שלנו פתוח עד 21:00. המרחב הציבורי פתוח. היכן שנמצאים הנערים, אנחנו שם".

מוחמד כרוואן, סגן מנהל האגף למיזמים קהילתיים ומנהל מרחב לב יפו, אומר שהאתגר הכי גדול הוא שהחיים מתהפכים. "הלילה הופך לבוקר והבוקר ללילה. עכשיו חופשה ותכף הנערים יחזרו ללמוד. אחרי האיפטאר, בערך ב-19:15, הרחוב מתעורר לחיים. המסחר מתעורר. אחרי התפילה האחרונה והתרוויח עד תפילת הבוקר בני הנוער פעילים".

מגשיות אוכל לסעודת אפטאר. שלוש ארוחות ביום בחינם (צילום: אחמד חסונה)

לדבריו, קיימת מסורת של פעילויות במרכזים. "יש סדנאות ליליות לילדים ולמשפחות. מוסדות התרבות ומוסדות הספורט פועלים כדי למנוע שוטטות. במרחב הציבורי יש פעילויות לכלל הקהילה כמו תהלוכת רמדאן. יש הופעות, הכול מותאם לרוח החודש".

הוא מתגאה בהיענות הגבוהה לפעילויות. "בשנה שעברה הגיעו 70 ילדים לאפטאר. השנה בארוחה האחרונה היו 220 בני נוער עם ההורים. אחרי הפיגוע בדיזנגוף ניתן לנו אישור לעשות שוק רמדאן בשני ערבים מ-20:00 עד חצות. 5,500 איש הגיעו. הסדנאות מלאות אנשים רוצים להשתתף. החוגים עברו לשעות הערב. לפעילויות האלה מצטרפת גם קהילת יוצאי אתיופיה".

הנוער היה שותף בהכנה ובארגון. "הם מתנדבים באירועים", הוא אומר. "במקום לנהל אותם, צריך להיעזר בהם".

"יש פשע ברחוב, ולרוב זה נוער, אבל יש גם הרבה דברים אחרים"

חסונה מוסיף שרמדאן זה חודש של נתינה וסלחנות, בניגוד למה שמוצג בתקשורת. "זה חודש של לעזור ולעשות טוב", הוא אומר. "אנחנו מביאים שיח'ים שידברו על מהות הרמדאן, מגייסים את בני הנוער להתנדב, לתת, לעזור ולהיות חלק מהקהילה. עשינו ארוחה לאנשים עם מוגבלויות ביפו.

"הנערים הכינו את האוכל ואת המקום. רצינו לחבר אותם למשפחות. עשינו ארוחה לגיל הזהב. הכנו ארוחה במגשים, שיאכלו עם הסבים והסבתות בבתים. הם הכינו 170 מנות והלכו לאכול עם הסבא והסבתא בבית". בני הנוער משתתפים גם בחלוקת מוצרי מזון ארוחות לנזקקים במהלך הרמדאן.

אחמד חסונה. "תפקיד המדריך הוא לפגוש את הנער בחוץ, בבית, ולהביא אותו לפעילות" (צילום: אלבום פרטי)

"המדריכים עושים איתם את הדברים", מסביר חסונה. "הנערים רואים את המדריכים ומגיעים. בכוח אי אפשר להביא אותם".

אבל הפעילות נשענת על קשר לאורך כל השנה. "בבוקר יש כאן תוכנית היל"ה, ואחרי הצהריים זה הופך להיות מרחב חינוכי טיפולי", אומר חסונה. "יש פה עובד סוציאלי ופסיכולוג. לכל עובד יש קבוצה של מטופלים. המדריכים עושים שיחות אישיות לכל אחד. תפקיד המדריך הוא לפגוש את הנער בחוץ, בבית, ולהביא אותו לפעילות. הם מקבלים פה שלוש ארוחות ביום בחינם".

אבו עמארה מוסיף שהמרכזים מהווים חלופה למצב בבית, שלרוב הוא לא טוב. "לא עוזבים אותם", הוא אומר. "המדריך צריך להתמיד ולהיות בקשר איתם".

גם כרוואן מדבר על הצורך המתמשך להשקיע בנוער ביפו. "במרכז יש 320 בני נוער, חציים מוסלמים", קמפוס נוער נותן מענה לנערים שידם אינה משגת. המדיניות של העירייה היא שלא שולחים ילד שאין לו כסף. לפני שנה וחצי קם הקמפוס. ל-250 בני נוער יש חוג מתחלף, וחברות במרכז הנוער, כולל הקייטנה ומרכז למידה בקבוצות קטנות. יש חמישה ימי פעילות מסיום הלימודים. ברמדאן הארכנו את שעות הפעילות".

אורזים משלוחי מזון במרכז. "זה חודש של לעזור ולעשות טוב" (צילום: אחמד חסונה)

חסונה מספר שבמשך הזמן המרכז סיפק עוד פעילויות. "יש לנו חדר כושר. הנער מגיע בחינם בתנאי שיעבוד עם מדריך שלנו, שהוא לא מדריך כושר, אלא מדבר איתו על החיים, על הרמדאן, מלמד אותו". מוסיף כרוואן, "אני מודה לאל שנפל בחלקי להיות חלק מהדבר הזה ,ושבני משפחתי וילדיי ייהנו גם הם מהפעילויות הללו".

אבל המציאות העגומה לא מרפה מהמדריכים גם במהלך הרמדאן. "זה לא קל", אומר אבו עמארה. "יש פשע ברחוב ולרוב זה נוער. אבל יש גם הרבה דברים אחרים, יש תרבות ואנשים שמנסים לשקם את החברה היפואית. הקמנו פרויקט מנטורים. מגיעים אנשים שעברו מהפך בחיים שלהם והם חונכים נערים יהודים וערבים".

חסונה אומר: "לא צריך גורמים קיצוניים כדי להסית, יש רשתות חברתיות. יש לנו הרבה שיחות על מהות הרמדאן, על כך שחודש זה לעשות טוב לעזור לאנשים".

אבו עמארה אומר שהנערים מדברים כבר חודשים על מה יהיה ברמדאן. "יש עניין של אזרחות טובה. אתה צריך להיות עקשן ולא לרדת מהנושא. צריך להתעקש. אם אתה משקיע, יש תוצאות ורואים את זה בשטח. יש פחות בעיות עם המשטרה".

"הנערים רואים מה חסר להם בבית ויש לאנשים מחוץ ליפו, וזה מעורר כעס"

חסונה מתכנן את העתיד של המרכז. "כיום יש כאן נערים עד גיל 18. אחר כך יש מיזם תעסוקתי. אני מחפש מישהו שיהיה אחראי על זה, שילווה אותם אחרי גיל 18, כשהם בעבודה, להיום איתם בקשר ולדעת שהם במסלול הנכון.

הוא חולם על פתיחת כפר נוער, שבו יוכלו הנערים לישון ולהיות בקשר כל הזמן. בינתיים הוא מתכנן את הרחבת המרכז וגיוס מדריכים נוספים. "עכשיו הצלחתי שיהיו 20 מטופלים לכל עובד, במקום 35. זה נותן אפשרות להגיע ליותר נערים".

כשחסונה נדרש לשורש הבעיה הוא אומר: "זה מתחיל ממצב סוציו-אקונומי קשה. צריך למצוא להם תחליף לרחוב, לתת להם כל מה שחסר להם בבית. אנחנו חיים בעיר מעורבת. הנערים רואים מה חסר להם בבית ורואים מה יש לאנשים שמגיעים מחוץ ליפו. זה מעורר כעס".

חדר הביליארד במרכז הנוער. "הילדים יבואו רק אם ירגישו בטוחים שיש עם מי לדבר, שיש מבוגר משמעותי"  (צילום: אחמד חסונה)

אבו עמארה מסכים שהמצב הכלכלי הוא גורם מכריע לבעיות. "אין להם חלום. הם קמים למציאות ללא דברים בסיסיים. יש אפליה על בסיס לאומי. אתה מנסה לקחת את הקיים ולפתור את הבעיה. הפתרון הוא תקציבים ותכנון. אם אני רוצה לטפל בילד, שורש הבעיה הוא במצב של ההורים".

היחס של הרשויות מחמיר את מצב הנערים. "הנערים האלה מנודים מהחברה מרגע שהם נתפסו על ידי המשטרה", אומר אבו עמארה. "אנחנו מנסים להתמודד עם ילד שיודע שהוא לא רצוי. צריך להתמודד עם הכעס והתסכול שלהם. אם הם לא יתנו אמון, הם לא יגיעו. הם יבואו רק אם ירגישו בטוחים שיש עם מי לדבר, שיש מבוגר משמעותי".

חסונה אומר שהדלת פתוחה לכולם. "אם הנער מגיע לכאן, צריכים ליצור לו משהו אחר. אני יודע מה עשה אתמול, אבל כרגע הוא פה, ואתן לו כל מה שאני יכול".