"הרופא והאחיות שעבדו בלילה של תקיפת הצוותים מרגישים איום על חייהם. כל אחד חשב באותו לילה איך הוא יציל את עצמו", אומרת ל'דבר' הילה גולדפרב, מנהלת חטיבה בהנהלת הסיעוד בבית החולים הדסה, על אירוע תקיפת הרופאים השבוע בהדסה. עבורה ועבור הצוותים הרפואיים, מדובר במציאות יום יומית. אחרי השביתה הכללית שהכריזה היום ההסתדרות הרפואית במערכת הבריאות, היא מצפה מהממשלה להמיר את הדיבורים למעשים.

האירוע החמור, במהלכו בני משפחה של מטופל שנפטר תקפו רופאים, איימו עליהם בדרישה שימשיכו לבצע בו החייאה והתפרעו ברחבי המחלקה, הציב את אנשי הצוות בתחושות חוסר אונים וטראומה קשה. "היו גם חולים קשים מאוד במחלקה, ואנשי הצוות פחדו שהם ימותו כי הם לא יכלו להגיע אליהם. חלקם חשבו לקפוץ מהחלון כי לא היה לאן לברוח."

"אנחנו מתמודדים עם ההשלכות של אירוע טראומטי, ממש כמו פיגוע, שקרה בתוך מקום העבודה שלנו", אומרת גולדפרב, "חלקם לא עיבד עדיין את מה שקרה. ראיתי אתמול אנשי צוות שהיו חזקים באותו הלילה, מתחילים להישבר, לחוות אי-שקט, לספר שלא ישנו בלילה. אני שומעת שהם מרגישים שהם בעצמם אשמים, ואני מזכירה להם שעשו את כל מה שיכלו לעשות כדי למנוע את הסיטואציה הזאת, הם קורבנות של אלימות קשה והם לא אשמים."

"הפחד והאיום מאלימות קיים כל הזמן ביום יום"

הבעיה האמיתית, אומרת גולדפרב, היא שלא מדובר באירוע חריג. "הפחד והאיום מאלימות קיים כל הזמן ביום יום, במיוחד אצל צוותים במחלקות שמתמודדות עם חולים קשים ולא יציבים, כמו מיון, טיפול נמרץ ופנימית. אלו מקומות בהם נלחמים על חייהם של מטופלים ולא תמיד מצליחים להציל אותם, ואז הכאב והתסכול של המשפחות מופנים כלפי אותם האנשים שניסו להציל את יקיריהם, ונותנים את כל כולם על מנת להציל אותם. במקרה הזה, המשפחה דרשה שהרופא ימשיך לבצע החייאה למרות שהחולה כבר מת. הם מפנים לצוות את האשמה במה שקרה."

"האירוע הזה היה קיצוני, אבל התופעה הכללית מוכרת היטב", ממשיכה גולדפרב, "הצוותים כבר יודעים לזהות מראש עם איזו משפחות צפויות בעיות. עם כל ההבנה בקושי של מצבם, אנחנו מנסים להכיל את הכאב, מכינים אותם לאפשרות שהחולה לא יציב, וכשאפשר לצפות את המוות מראש אנחנו מכינים לכך את המשפחה."

"היה לאחרונה מקרה אחר שהצוותים המשיכו לבצע החייאה על גופה מתה"

מדבריה של גולפרב עולה תמונה קשה, לפיה אירוע בו אנשי צוות רפואי ממשיכים בהחייאה של חולה שבוודאות נפטר עקב חשש מתגובה אלימה של המשפחה כבר קרה בעבר. "היה לאחרונה מקרה אחר, של חולה כרוני שהיה מאושפז אצלנו הרבה זמן, צפינו את מותו מראש וליווינו מקרוב את הצוותים ואת המשפחה. אבל הפחד שם. גם במקרה הזה, הצוותים המשיכו לבצע החייאה על גופה מתה, כי פחדו מתגובת המשפחה."

"במקרה האחרון הכינו את המשפחה, דיברו אל ליבם, אמרו להם שזה מה הולך לקרות. היו שני ניסיונות החייאה, הראשון היה מוצלח, והצליח להחזיר לו דופק. עשו לו דיאליזה, הנשימו אותו, הרופא צפה שזה לא הולך לכיוון טוב וגם צפה שהמשפחה עלולה להתפרץ באלימות, הוא הרגיש את האלימות מראש. הוא קרא לביטחון מראש, ושלושה מארבעת אנשי הביטחון שעבדו באותו היום היו איתו. חשבו גם להזעיק משטרה, יכול להיות שהיה שיקול מוטעה לא להזמין אותם."

עם שוטר בבית החולים, האירוע היה מסתיים אחרת

עם זאת גולדפרב מדגישה שיישום הפתרון שדורשת ההסתדרות הרפואית ושר הבריאות הורוביץ התחייב לקדם, של הצבת שוטרים בבתי החולים 24 שעות ביממה, היה יכול לגרום לאירוע להסתיים אחרת. "אם היה שוטר בבית החולים, הוא היה יכול להגיע מהר יותר מהגעת השוטרים, וגם היה יכול לעשות דברים לפעול שהמאבטחים לא יכולים, כמו לעצור אנשים עם אזיקים". ההחלטה על הצבת שוטרים בכל בתי החולים התקבלה בממשלה כבר ביוני 2017.

מהלך נוסף שלדבריה יכול לסייע במניעת אלימות הוא הגבלת מספר המלווים לחולים. "בית החולים נוהג במדיניות דלת פתוחה – מאפשרים למשפחות להיות עם החולים ללא הגבלה. אולי צריך לשקול את המדיניות הזאת מחדש. נוסף לכך, ההנהלה שוקלת להתקין לחצני מצוקה במחלקות".

הצוותים כולם נתינה ושליחות – אפילו הייתה אחות ממחלקה פנימית, לא קשורה, שעברה במסדרון וראתה אישה מעולפת עם חתיכת זכוכית ביד, ועצרה כדי לטפל בה. לא מגיע לנו לחוות אלימות במקום עבודתנו. הממשלה יכולה לתקצב שיטור בבתי החולים ולשים לזה סוף."